נאו"ם שמום / יוחאי דנינו על הצהרת לפיד על חזון המדינה הפלסטינית

1804 מילים ארך נאומו של ראש ממשלת המעבר יאיר לפיד מעל בימת האו"ם, בעצרת הכללית של הארגון, מתוכם 683 מילים, עסקו בפתרון שהפך לבעיה, זה שכבר מזמן אבד עליו הכלח, "פתרון" שתי המדינות.

הנאום הזה של לפיד לא הגיע בחלל ריק. מאז כניסתו של הנשיא ביידן לתפקידו בבית הלבן, מחפשים אחר כל עלה תאנה ישראלי שרק יסכים לחזור לפתרון החלול, שממשלת ישראל בשנים האחרונות ברחה ממנו ולא לחינם. זה שאפילו במדינות ערב כבר לא מתעניינים בו מעבר להצהרות.

אבל האמריקאים ביקשו, ולפיד שכבר התחייב שלא להפתיע אותם בנושא האיראני, עשה להם שוב ג'סטה ונשא את הנאום שהם כל כך ציפו לשמוע: שתי מדינות לשתי עמים, בכפוף לשימוע ולפרטנר.

צוות הלהקה הצבאית בקרב חברי הכנסת ומועמדי יש עתיד לכנסת הבאה, כבר מחא כפיים. האמריקאים גם הם היו מאושרים מראש הממשלה הישראלי שמוכן להתאבד עבורם והשגריר האמריקאי הוציא הודעת ברכה, גם הנשיא ביידן פרגן ללפיד ציוץ, אבל רק הפלסטינים לא ממש.

עזבו לרגע את המחבל מצומת שילת, שדקות לאחר נאומו של לפיד, דקר ופצע אזרחים, וסביר להניח שאילו היה שומע את הנאום, היה חוזר בו ושולח זרי פרחים, אבל ביום שישי, לפיד קיבל את התשלום במזומן מחברת אבו מאזן הפקות בע"מ.

מצבו של הנשיא הפלסטיני, מזה כשנה נמצא במצב בלתי יציב. לא המצב הבריאותי שאודותיו יש אגדות למכביר, גם לא מצב השליטה שלו ברש"פ שנראה כעל סף קריסה, אחרי שמנגנוני הביטחון שלו סופגים מהלומות כמעט מידי יום. אני מתכוון למצבו המדיני.

במשך השנה האחרונה, שר הביטחון הישראלי, השר לשת"פ אזורי עיסאווי פריג' והחברים ממרצ, עלו לבקרו בזה אחר זו, מבצעים החייאה על מה שנשאר מהגוף הרקוב של הרשות הפלסטינית. באותם ימים מניית הרשות הפלסטינית הייתה בעליה, אך למעט אותם ולמעט כמה שיחות של גורמים אמריקאיים, בשאר הימים המצב ידע בעיקר ירידות. איש לא התייחס למוצג המוזיאוני העונה לשם מחמוד עבאס, ואיש לא התעניין מעבר לכך מה יש לרשות הפלסטינית לומר.

כשלפיד התניע מחדש באופן רשמי את הרעיון של פתרון שתי המדינות, היה מצופה מיושב הראש הפלסטיני לטפוח על השכם ולהודות ללפיד, אבל במקום זה, מתברר שלפיד רק "הרים לו להנחתה".

במשך דקות ארוכות עמד רב הטבחים אבו מאזן על דוכן הנואמים בעצרת הכללית של האו"ם והסביר שוב ושוב עד כמה ישראל מעורבת בפשעי מלחמה, עד כמה ישראל היא הבעיה והרשות הפלסטינית היא הפתרון.

לא רק לפיד היה על המוקד. גם הנשיא האמריקאי, השבוי בפתרונות מתקופת המילניום, היה יעד למתקפה. "האו"ם והמדינה החזקה ביותר באו"ם מגנות על ישראל ולא מטפלות בהפרת החוק הבינלאומי מצידה. מאז הקמתה ישראל ביצעה פשעים נוראיים נגד העם הפלסטיני. הם הרסו יותר מ-500 כפרים פלסטיניים מאז 1948. הם גירשו 950 אלף פליטים פלסטינים – מחצית מהעם הפלסטיני באותה עת. ישראל ביצעה יותר מ-50 מעשי טבח נגד הפלסטינים מאז 1948 ועד היום".

יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, כבר היה במופע הזה מזמן. הוא ראה אותו, שמע אותו וחווה על בשרו עוד עם היו"ר הקודם של אש"ף, יאסר ערפאת. במהלך השנים האחרונות, מאז המאבק עם הנשיא לשעבר אובמה, נתניהו הוביל למהפך עולמי, זה ששינה את מעמדה של ישראל בעולם, ובודד את הרשות הפלסטינית בעולם.

ייתכן שבינו לבין עצמו נתניהו חושב אחרת, אבל המציאות הוכיחה כי בתקופתו מעמדה של ישראל הלך והתחזק לאין שיעור. לפיד, לעומת זאת, לא הוציא בגרות, אבל גם לא למד לקח ועכשיו הוא משלים פערים ומבקש ללמוד שיעור במציאות. רק חבל שהמציאות היא על חשבוננו.

אם לפיד חשב שהנאום שלו יביא לרווח מדיני, אבו מאזן הראה לו שהוא מבין תקשורת לא פחות ממנו. גם המחבלים הפלסטינים לא ממש יחשבו פעמיים אם יתאפשר להם לעשות פיגוע, רק בגלל שלפיד הציג את בעיית שתי המדינות. ואפילו הנשיא האמריקאי ביידן לא ממש מייחס חשיבות לראש הממשלה הישראלי עושה דברו, ותעיד על כך העובדה שלא מצא זמן לתמונה משותפת בשולי העצרת.

אם צריכים דוגמא חיה למישהו שאכל, לקה ושילם, לפיד בהחלט אופציה. באנו לשנות, כבר אמרנו?!