על חטא שחטאו לפנינו: על מה הפוליטיקאים צריכים לבקש סליחה? / יוסף טיקוצ’ינסקי

1.
שינוי ללא שינוי:
בפני מי צריכים לפיד וליברמן להתנצל

פוליטיקאים הם לא תמיד אנשים שיודעים להכות על חטא. כל עיסוק פוליטי במהותו הוא ייצוג של מפלגה אחת, ערכים מסוימים ואג’נדות מסוימות, ולכן כל פעולה שנבחר ציבור עושה בפעילותו הפרלמנטרית, קרוב לוודאי שתפגע במישהו אחר או לפחות תעצבן מישהו בצד השני.

נבחרי ציבור לא ממהרים לחזור בהם או להתנצל על מה שעשו וגם לא תמיד הם מוכרחים לעשות זאת. נבחר ציבור שעמד במילתו לא צריך להתנצל על כך בפני היריבים הפוליטיים שנפגעו מכך. הבעיה מתחילה כשפוליטיקאי לא עומד בהבטחותיו ופוגע במי ששלח אותו, ואז במקום להתנצל הוא מסתתר מאחורי תירוצים. וכאן מגיע תפקידו של הציבור, להכות על חטא על החזה של נבחרי הציבור הללו ולהזכיר להם את מקומם.

הזירה הפוליטית של השנה האחרונה הגיעה לשיאים של נבחרי ציבור שצריכים לעמוד ולבקש סליחה. מיעוטם אכן עשה זאת אבל רובם הגדול עדיין מתבצר בעמדתו ומצהיר שמה שעשה זה הצעד הנכון. וכשזמני תשובה וחרטה משתלבים כעת עם מערכת הבחירות הנמצאת בעיצומה, הציבור יכול לעשות זאת בקלפי ולבוא שם חשבון עם מי שלא עשה את תפקידו.

בחלק מהמקרים זה ברור מאליו. למשל במקרה של מי שכיהן פה כראש ממשלה במשך רוב השנה החולפת, כאן ראינו שנעשה צדק וגם בלי שהוא יתנצל, הוא נעלם וכמעט נשכח מלב בסערה הפוליטית שמחדשת את עצמה כל הזמן. הבעיה היא במקרים בהם זה לא מובן מאליו ויש צורך במבט שני כדי להזכיר לנבחר ציבור שעליו להתנצל ולעשות חשבון נפש בפני מי שבחר אותו ועם מי שמשלם את משכורתו.

במקרה של יאיר לפיד זה פחות ברור. האיש אמנם עשה מה שבוחריו ציפו שיעשה והקים ממשלה בלי נתניהו, אבל הוא כן צריך לבקש סליחה על עצם זה שהוא כינה את הממשלה ממשלת שינוי, ובפועל לא שינה מאומה. ואם כבר חל שינוי כלשהו, זה לא השינוי שבוחריו ציפו לקבל. הממשלה שהוקמה לא הצליחה להתניע שום מהלך אמיתי בגלל חילוקי הדעות המשמעותיים בין מרכיביה, עם שקד ואלקין מצד אחד מול עבאס והורביץ מנגד.

ללפיד היה חשוב קודם כל שהממשלה תשרוד, אך ורק כדי שהיא תשרוד. שתהיה קיימת יען כי תהיה קיימת. כל מפלגה הבינה שעליה לגנוז את כוונותיה כדי שלא לגרור פיצוצים מיותרים שיסכנו את קיום הממשלה. אפשר לקרוא לזה בשמות רבים, שינוי זה ודאי לא.

יחד אתו יושב ליברמן, שבמשך שנים רבות פשוט מפזר שקרים לכל עבר ולא מעלה על דעתו להתנצל. ולא, לא מדובר רק על ההסתה המכוערת והנפשעת נגד החרדים, אותה הוא אימץ כדרך חיים לצרכי בחירות, אלא בגישה שלו באופן כללי למצביעיו.

הכוח היחיד שמאפשר לליברמן לשרוד את אחוז החסימה ולשמור על כוחו סביב 6 מנדטים, זה ציבור גדול של עולי חבר העמים בגילאים המבוגרים, אותם אלה שמצפים קודם כל לפנסיות שהוא הבטיח לסדר לעולים ואחר כך גם להבטחה שלו לחסל את שלטון הדת בישראל, שלא מאפשר לילדים הלא יהודים שלהם להתחתן בארץ, לא מאפשר להם לאכול מה שמתחשק להם ולא לנסוע בתחבורה ציבורית בשבת.

כבר שנים ארוכות שליברמן מסביר למצביעים שלו שהחרדים הם האשמים בכל זה ולכן הוא צריך את הכוח. והנה, כבר למעלה משנה שליברמן הוא חלק מהממשלה, ולא סתם ממשלה אלא ממשלת חלומות מבחינתו, כזו ללא חרדים וללא ימנים והנה הפלא ופלא: לעולים אין פנסיות, תחבורה ציבורית כללית בשבת עדיין אין וכנ”ל בשאר הנושאים המטרידים את המצביעים שלו.

הפלא הגדול הוא שליברמן עדיין שורד למרות הכל. הדור השני של עולי ברית המועצות כבר מתנער ממנו בכל מקרה, מדובר בדור חדש וענק של צעירים שלא רוצים בשום אופן שיקראו להם עולים חדשים, הם רואים עצמם כישראלים לכל דבר ורק ההורים שלהם עדין מתאגדים סביב ליברמן שמהווה עבורם קרש הצלה אחרון הקושר אותם לעבר שלהם. זאת גם הסיבה שאין בישראל מקום וביקוש לעוד מפלגת עולים כי כבר אין לה קונים.

אחרי יותר משנה בממשלת החלומות שלו, ליברמן לא הצליח לתת לבוחריו שום דבר ממה שהבטיח, לא פנסיות ולא הקלות בסטטוס קוו ולכן מפליא לראות איך הוא עדיין שורד רק בזכות כוח האינרציה, בזכות עולים חדשים-ישנים שלא מכירים משהו אחר והם כבר לא מספיק צעירים כדי להבין זאת.

אם ליברמן צריך להתנצל בפני מישהו זה לא בפני החרדים, הציבור החרדי ברוך ד’ ידע להתמודד ולשרוד עם אויבים גדולים ממנו, הוא לא שווה יחס. את הסליחה ליברמן צריך לבקש מאלה שבחרו בו ועדיין בוחרים בו מתוך אותו חוסר הבנה. מגיע להם שהוא יתייצב בפניהם באומץ, יודה שנכשל בתפקידו וילך הביתה.

2.
ימין ללא ימין:
סער ושקד צוברים שיאים חדשים של חוסר מודעות

סליחה מיוחדת צריכים לבקש אלה שקוראים לעצמם ימין, אבל בפועל לא ממש התנהגו כך. אחד מהם הוא גדעון סער ויחד אתו זאב אלקין ושאר חבריהם למפלגה, אותה חבורה שערקה רובה ככולה מהליכוד ושברה שמאלה.

ההתנהלות של מפלגת הליכוד בשנים האחרונות גרמה להגירה שלילית רחבה מאוד של מה שמכונה ימין רך או ימין ממלכתי, היא גרמה לעזיבה המונית של כאלה שלא אהבו את ההקצנה אליה צועדת מפלגת הליכוד אבל עדיין ראו עצמם כימנים. המצביעים הללו חשבו תחילה שסער הוא הבית הפוליטי החדש שלהם.

סער וחבריו הבטיחו להיות הסמן הימני בממשלה של לפיד, אבל בפועל נכשלו ולא עשו זאת. מתחת לאף שלהם ומעל לראש שלהם, חידשו גנץ ולפיד את הקשר עם אבו מאזן, החזירו אותו לקדמת הבמה ושלפו מהבוידעם את הנושא הפלשתיני, אחרי שנתניהו הכניס אותו לשם בחכמה.

האנשים הללו לא מכים היום על חטא ולא מביעים חרטה על מה שעשו, וכאילו לא די בכך הם גם מתכוונים להמשיך הלאה בדרך זו. אם נתפוס היום את אלקין או סער לשיחה בארבע עיניים, הם יתקשו להסביר במה הם ימנים וכיצד בדיוק הם מתכוונים ליישם מדיניות ימין בממשלה בה הם רוצים להיות.

סער ושותפיו תוקפים את הליכוד ואת נתניהו וזה עוד לגיטימי. זה בסדר שיש להם ביקורת וזכותם להביע אותה, כחברי ליכוד לשעבר יש להם מה לומר. אבל כל עוד הם מחרימים את הליכוד ומצהירים שלא יישבו עם נתניהו, האופציה היחידה שעוד אולי קיימת מבחינתם היא שוב ממשלה עם לפיד והערבים. ובהתאם לשנה האחרונה אפשר להבין שמדיניות ימין הם לא יצליחו ליישם בה אפילו לא בצחוק. אז עם איזו הבטחה בדיוק הם באים לבוחרים שלהם? אולי כדאי שיתנצלו על גניבת הדעת הזאת?.

לצידם ניצבת אילת שקד, שהיא עוד איכשהו מנסה לתת תשובה לאבסורד הזה. שקד חיכתה עד הרגע שאחרי האחרון ואחרי שהבינה שהיא הולכת הביתה, היא החליטה לעשות מה שעשו שיקלי וסילמן ולחזור לזרועות הימין. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי והיא עשתה זאת באופן מאולץ מדי.

כששקד אומרת היום “הלב שלי בימין”, אף אחד לא מאמין לה, מה גם שבזמן שהיא מדברת כך היא עדיין יושבת טכנית בממשלה עם לפיד ועבאס, היא לא התפטרה ולא מתכוונת להתפטר. הזיכרון הישראלי הקצר עדיין זוכר לה שעד לרגע בו הנדל נטש אותה ועזב את החיבור החדש לפני שבועות ספורים, היא עוד דיברה על כך שאסור להקים ממשלת ימין צרה אלא לחתור לממשלה רחבה של כל הצדדים יחד.

כששקד עומדת היום ומבקשת סליחה מהימין, כשהיא מבקשת מהמצביעים לחזור הביתה, היא שוברת שיאים של עזות פנים שכמותה לא נראתה אפילו בפוליטיקה הרדודה והשפלה שלנו. זו עזות מצח בלתי נתפסת. אותה שקד עצמה הרי התנגדה לממשלת ימין עד לרגע זה, וגם עכשיו היא עדיין בממשלת השמאל. אז ממי בדיוק היא עושה צחוק? מעצמה בכך שהיא מפגינה חוסר חיבור למציאות או ממצביעי הימין שהיא מזלזלת באינטליגנציה שלהם?

שקד הבינה שהיא צריכה לבקש סליחה. אבל הצורה בה היא עשתה זאת מוכיחה שכעת היא צריכה לבקש סליחה על הסליחה, להתנצל על עצם זה שהיא באה לבקש סליחה בצורה כזאת.

הבא בתור בגוש הימין שצריך לבקש סליחה זה לא אחר מאשר איתמר בן גביר. אותו כוכב חדש בגוש הימין שצובר גובה מטורף ומאפיל גם על ראש מפלגתו. בן גביר שבאופן טכני הוא חלק ממפלגת הציונות הדתית, יצא בקמפיין נפרד משל סמוטריץ’ והוא ממלא את הארץ בשלטים הקוראים לגרש מהארץ את חברי הכנסת הערביים.

חלק עיקרי בקמפיין של בן גביר הוא הטרנספר שצריך לעשות לדעתו לערבים ישראלים ובפרט לאלה שתומכים במחבלים ונותנים רוח גבית לטרור. הדברים שלו מלהיבים את הנוער. עיקר כוחו של בן גביר הוא בפיו, בהצהרותיו, בסיסמאותיו וברוח הבוערת שהוא מפיץ ברחובות.

ודווקא משום כך, לא ברור איך יש לו את האומץ לדבר כך ולפזר הבטחות כאלה, כשהוא יודע שיש סיכויים טובים שהוא אכן יהיה חלק מהממשלה הבאה ואז יצטרך באמת לעמוד מול הבוחרים ולספק להם את הסחורה. יתכן שכבר עכשיו הוא מכין את התירוצים מדוע הוא לא מצליח ליישם אפילו מילה מנאומי הבחירות שלו.

הרי אף אחד לא באמת חושב שאפשר לעשות טרנספר לערבים, אף אחד לא באמת חושב שניתן יהיה “להיכנס” במחבלים יותר ממה שנכנסים בהם כבר היום, אף אחד לא באמת חושב שבן גביר יצליח לגרום לצה”ל ‘לכסח’ בעזה וביו”ש, את זה אפילו סמוטריץ’ לא מצליח לעשות. כל בר דעת מבין שהמדיניות של בן גביר לא תהיה ישימה אפילו במעט בממשלה עם נתניהו. אז על מי הוא עובד?

במצב הביטחוני הקשה, בן גביר מספק אשליות להמונים. הוא מצליח לייצר אווירה של התלהמות שעוזרת לצעירים לפרוק את העצבים ולהוציא אנרגיה, הוא מספק לעם סוג של תרפיה להתמודדות עם המצב זה לא רע בכלל, אבל מכאן עוד רחוקה הדרך למקום בו הוא מתיימר להיות, של פוליטיקאי שמציע משנת עולם אותה הוא מתכוון ליישם אחרי הבחירות. הוא לא נמצא באזור הזה בכלל. ואולי כדאי שיגלה זאת בכנות כבר היום לתומכים שלו.

3.
סליחה, חבר:
כולם רוצים שנתניהו ייבחר שוב, אבל לא יזיק אם גם הוא יבקש סליחה על כמה דברים

ויש עוד מישהו שנשמח מאוד לשמוע ממנו גם כמה דברי התנצלות, למרות הכל ואחרי הכל. מדובר כמובן בבנימין נתניהו, האיש עם הסיכויים הגבוהים ביותר כרגע להיות ראש הממשלה הבא, אם וכאשר הבחירות הללו לא יסתיימו גם הן בתיקו מהדהד.

נתניהו זוכה לתמיכה בלתי מסויגת של כל מפלגות הימין ושל המפלגות החרדיות. במצב הנוכחי יש עדיפות לכך שהוא יחזור למרות הביקורת המוצדקת שיש עליו, ובכל זאת, ציבור התומכים שלו יהיה שמח יותר ורגוע יותר בקלפי אם גם הוא יבקש סליחה על כמה נושאים.

בכלל, חלק מההבטחות שהוא משמיע היום בקמפיין הבחירות שלו, אלו הבטחות לנושאים בהם הוא לא טיפל בכל 12 שנות כהונתו. יוקר המחיה לא נוצר ביום אחד, מדובר בתהליך רב שנים בו הפכה ישראל לאחת המדינות היקרות והקשות במערב. מחירי הדירות הכפילו את עצמם בשנה האחרונה אבל גם לפני שנה הם היו בשיאים בלתי נתפסים ובלתי מושגים לרוב האזרחים (והזוגות הצעירים החרדים הם הסובלים הגדולים מהמצב הנורא הזה).

גוש הימין רואה בו את המנהיג האולטימטיבי למרות שהוא עצמו לא ממש הפגין מדיניות ימין מוחלטת. את מזוודות הכסף לחמאס הוא זה שהמציא, גלי טרור קשים היו פה בשפע למרות שהוא מדבר על העשור הביטחוני השקט ביותר. טכנית אכן מדובר בחסדי שמים בעשור שקט יחסית מבחינת מספר הרוגים, אבל מדובר בעשור בו צמחו כל ארגוני הטרור שסביבנו למימדים מפלצתיים משום שאף אחד לא טיפל בהם.

ישראל מוקפת היום בארגוני טרור המתנהלים כמדינה מסודרת לכל דבר, מצוידים בנשק קטלני ומדויק, חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון הם כבר מזמן לא ארגונים קיקיוניים שמייצרים מטעני חבלה ומחבלים מתאבדים. ערביי ישראל הפכו לגיס חמישי מוסת ומצויד בכמויות מפחידות של נשק, אקדחים ורובים זמינים לכל ילד ערבי עם תעודת זהות כחולה שחשוף להסתה המטורפת ברשתות. את הכוח הזה הם צברו רק בגלל הבלגה מצד ישראל שאפשרה זאת, ולא, זה לא קרה בשנה האחרונה.

הציבור החרדי זוכר היטב לא רק את קיצוץ קצבאות הילדים, אלא גם את הגל הראשון והשני של הקורונה, כשהחרדים ומוסדות התורה הפכו לאויבי המדינה ולמטרה להסתה מטורפת, בשתיקה והעלמת עין של הממשלה דאז. חוק גיוס נורמלי עוד לא עבר פה וגם תקציבי הישיבות ומוסדות החינוך נמצאים במרכז מאבק מתמשך למרות שמדובר היה בממשלת ימין אוהבת חרדים לכאורה. אז נכון שנתניהו הוא ידיד ושותף פוליטי מלא, אבל לא היה מזיק אם הוא גם היה קצת מתנצל או מסביר, ככה בשביל ההרגשה הטובה.

קמפיין הליכוד מתמקד כולו במסר אחד מרכזי, והוא שרק הליכוד יכול להקים ממשלת ימין יציבה לארבע שנים. חלק מזה אולי נכון, לליכוד יש סיכוי להקים ממשלת 61, אבל ממשלה צרה היא לא בהכרח יציבה ויתרה מכך, לא ברור איזו ממשלת ימין זו תהיה. היא תהיה אולי יותר טובה מהאופציה השנייה של לפיד וגנץ, אבל ימין כימין – כלל לא בטוח.

נתניהו מכוון בקמפיין שלו לכך שהישראלי הממוצע שבע ממערכות בחירות והוא מחפש יציבות. בזה אולי יש לליכוד בשורה. אבל יהיה הוגן לומר שימין כימין לא בטוח שיהיה. לא ברור כיצד נתניהו יתמודד אחרת עם האינתיפאדה החדשה שמתפתחת כאן, עם יוקר המחיה ומחירי הדיור, הוא אולי הכי מוכשר שיש כאן אבל הוא לא קוסם. בואו לא נשכח שהמצב הקשה הזה בא והלך בגלים לכל אורך השנים.

ברירת המחדל היום היא נתניהו. לכולנו יש רצון שהוא ייבחר ויקים ממשלה עם החרדים ומפלגות הימין. אבל גם לו מותר להתנהג בכנות, להיות הוגן יותר כלפי השותפים שמתאמצים להחזיר אותו לשלטון, וגם הוא יכול לבקש סליחה. יש לו כמה סיבות טובות לכך.

הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן