1.
שפת הגוף מול הדיבורים:
תנועות הידיים וגרירת הרגליים של נתניהו, מספרות את הסיפור כולו
גרירת הרגליים הממושכת והמוגזמת הנמשכת כבר ארבעה שבועות ועדיין לא עומדת להסתיים, לא מצליחה להסתיר את חוסר החשק ואת המועקה השוררת בחדרי הדיונים ובלשכת ראש האופוזיציה היוצא.
כולנו מכירים את נתניהו ויודעים בדיוק איך הוא נראה ואיך הוא מתנהג כשהוא באמת רוצה משהו, כשהוא באמת מחליט להסתער על מטרה שהוא באמת מעוניין להשיג אותה. כשהוא מאוד רצה למשל את הניצחון בבחירות הוא היה נראה אחרת לגמרי מאיך שהוא נראה כעת, המסרים שהעביר אז היו שונים לגמרי מהמסרים שהוא מעביר היום לציבור במודע ושלא במודע.
ההתנהלות בלשכת ראה"מ המיועד מזכירה ילד שהוטל עליו לקחת את הילקוט וללכת לבית הספר. הוא יעשה זאת לבסוף כי הוא חייב אבל שפת הגוף שלו ותנועות הידיים והרגליים יספרו את הסיפור כולו, בלי מילים ובלי הסברים. נתניהו לא מתנהג כמו אחד שרוצה להקים ממשלה ולא משנה כמה שהוא ידבר וכמה הוא יסביר אחרת, שפת הגוף שלו וגרירת הרגליים מול כלל השותפים מהליכוד ומהמפלגות האחרות, תספר את הסיפור ותסגיר את האמת.
למעשה, האלמנט שהיה בולט יותר בשבוע האחרון הוא אלמנט הנסיגה, ניסיון קולקטיבי של כולם לפסוע בחזרה בשבילים שהובילו אותם אל הניצחון בבחירות, למצוא סולם מכובד לרדת מעץ ההבטחות. גורמים המעורים בנעשה בחדרי המשא ומתן בין הליכוד למפלגות השונות ובין הליכוד לחברי המפלגה המאוכזבים, ידעו לספר על מוטיב מרכזי אחד שעבר כבריח התיכון בשיחות כולן, שהעביר מסר מאוד פשוט: תתפשרו וקחו מה שיש, כי האלטרנטיבה הרבה יותר גרועה.
בשם המוטיב הזה העבירו אנשי נתניהו את המסר לראשו של כל מי ששוחח עמם ואמרו: אם תתעקש על זה ועל זה, על הסעיף ההוא ועל הדרישה ההיא, אתה בעצם תגרום לחזרתם של לפיד וליברמן, ובכלל – ככל שתתעקשו יותר ותמרחו את הזמן, אתם ממשיכים להאריך את ימיה של הממשלה היוצאת, לפיד ואנשיו עדיין יושבים בצמתי קבלת ההחלטות, הממשלה המסוכנת עדיין מכהנת. אז מה אתם רוצים? לחזור לשם? קחו ותגידו תודה, תמשיכו הלאה.
מדובר לכאורה במסר נכון לשיטתם, זה גם מה שהציבור מרגיש וזה מה שהציבור דורש בעצם: תפסיקו כבר להתקוטט על תפקידים ותקימו כבר את הממשלה שהבטחתם, אחרי זה יהיה זמן להכל. אבל המסר הזה הופך להיות בעייתי יותר כשהוא מגיע בחדרי הדיונים כדרישה חד צדדית להתקפלות, ולא כשיח בונה של מטרה חיובית משותפת. במקרה כזה כל אחד מתבצר כבר בעמדתו ולא רוצה להיות זה שיפסיד.
ובינתיים מנסים כולם לרדת מעט מהעץ הגבוה אליו העפילו ואליו העלו את הציבור כולו כדי להשיג את הניצחון. ההבטחה המרכזית של נתניהו להקים ממשלת ימין יציבה לארבע שנים עדיין לא מתרחשת, הוא עדיין מחפש את התירוץ לסכל אותה או לכל הפחות להנדס אותה באופן שיהיה לו יותר קל ופחות מעיק. התדרוכים העקיפים והספינים שהוא מפזר מעידים כי קיים סיכוי סביר שממשלה כזאת אכן תקום, אבל ככל שהיא תצליח יותר ותלך בכיוון ימני, מישהו ימצא את התירוץ לפרק אותה מוקדם מהצפוי.
רק בשבוע שעבר שחררו בליכוד את הספינים לפיהם מה שיכול לפרק את הממשלה זה דווקא המריבות הפנימיות של סמוטריץ' ובן גביר בתחרות מי מהם יהיה יותר ימני. כשספין כזה יוצא לאוויר עוד לפני שקמה ממשלה, המטרה שלו די ברורה. וזה ממשיך בכיפופי הידיים של נתניהו מול כלל השותפים, מהם הוא מנסה למנוע את קבלת התפקידים שהם מבקשים בהתאם למה שהבטיחו לבוחרים, לא נראה שהוא שש ושמח כל כך להעניק להם את זה.
כשחברי הליכוד מדברים על התפקידים המיועדים להם, בשום מקום לא מוזכרת למשל הבטחת הבחירות הנוספת שנתניהו הדהד באוויר – חינוך חינם מגיל אפס. בינתיים לא נראה שהליכוד השאיר בידיו את הכלים לעשות זאת ובשיחות סגורות כבר נשמעות זמירות האומרות כי השעה טרם בשלה לכך, צריך עוד לחשוב, לראות איך עושים את זה, וכן על זה הדרך. וזו גם הגישה לשאר ההבטחות ושאר ההצהרות.
גם סמוטריץ' שהצליח לקבל את רוב השלל שדרש, אומר למשל בשיחות עם מקורביו שנושא החלת הריבונות ביו"ש אינו מעשי וצריך בינתיים לעבוד על מה שאפשר. ואלו רק דוגמאות לנושאים רבים נוספים עליהם דיברו גבוהה גבוהה במערכת הבחירות וכעת כולם מנסים לעגל פינות וללטש באלגנטיות, כדי לנסות בכל זאת להקים את הממשלה ולעבוד עם מה שיש.
כך הגיע נתניהו לסיום ימי המנדט בלי שאף אחד חלם שזה יקרה. כעת הוא מבקש הארכה מנשיא המדינה כדי שהוא יוכל לא רק להמשיך בכיפופי הידיים אלא שהוא יוכל במקביל גם לקדם בליץ חקיקה נרחב שיאפשר את הקמת הממשלה, כי זו פינה אליה הוא נדחק בכל זאת בניגוד לרצונו. על הפרק עומדת הצעת החוק הפרטית שתאפשר לרב דרעי לקבל תפקיד שר והצעת חוק נוספת שתאפשר להעביר לידי בן גביר סמכויות רחבות יותר על המשטרה. את החוקים הללו דורשים בציונות הדתית ובש"ס להעביר מיידית ולא אחרי הבחירות כדי לוודא שמדובר במציאות ולא בהבטחה, מישהו שם כנראה לא ממש סומך על נתניהו שיעשה זאת אם השלטון כבר יהיה בידיו כעובדה מוגמרת.
ארבעה שבועות אחרי הבחירות, איש כבר לא זוכר את צהלות השמחה ותחושת האופוריה שאפפה את המדינה אחרי סגירת הקלפיות. השמחה נעלמה והמועקה חזרה, לא ככה דמיינו מצביעי הימין את הניצחון שלהם. ממשלת הימין ככל הנראה קום תקום, אבל כשזה יקרה, זה יהיה עם תחושה קשה, בלי שמחה ובלי חיוכים, כל האוויר כבר יצא מהבלון. לא ככה נראה ניצחון ולא ככה נראה מי שהצליח להגשים את חלומותיו.
2.
מאזן האימה:
העימותים בין המשטרה לשר המיועד הם מבוא למה שעלול להתרחש כשהוא ייכנס לתפקיד הממונה עליה
על רקע בליל הדיווחים והספינים על הנעשה בחדרי הדיונים הקואליציוניים, נשמע גם קולו של מסע ההפחדה המנוהל משמאל נגד סמכויות היתר שיינתנו לבן גביר כדרישתו, ביניהן שליטה על כוחות מג"ב הפועלים ביו"ש וסמכויות רחבות על הנעשה במשטרה.
בן גביר דרש את המשרד לביטחון הפנים כדי להגיע בדיוק למטרה הזאת. הוא מתכוון לקחת את המשרד לביטחון פנים, לשנות את שמו למשרד לביטחון לאומי ולהרחיב את סמכויותיו, כדי שהוא יוכל ליישם את המטרה לשמה נועד המשרד. בן גביר קיבל קולת רבים בקרב חיילים ושוטרי מג"ב המצפים שהוא יבוא לעשות שם סדר והוא אכן מנסה להגיע למימוש ההבטחה הזאת. כל תקרית בחברון, כל פיגוע ל"ע וכל כותרת נוספת המזהירה מפני סכנת בן גביר, רק מגבירה את המוטיבציה מהשטח ומהמפלגה להתקדם לעבר מטרה זו.
במצב כיום במשרד לביטחון הפנים, קיים דיסטנס מאוד ברור בין השר לבין צמרת המשטרה. השר לא יכול להתערב בסמכויות רבות מידי של המשטרה ואפילו מפכ"ל המשטרה עצמו לא כפוף רשמית לשר על כל המשתמע. זאת בשונה מהנעשה למשל במשרד הביטחון, שם קיימת כפיפות מלאה של הרמטכ"ל לשר הממונה עליו והוא זה שצריך לאשר לו את רוב ההחלטות המערכתיות.
בן גביר חולם להגיע למצב בו גם מפכ"ל המשטרה כפוף אליו בדיוק כמו שהרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון ולצורך כך גובשה הצעת חוק שתאפשר זאת, כשהדרישה מצד עוצמה יהודית היא לחוקק את החוק הזה לפני הקמת הממשלה ולהבטיח את קיומו. בשבוע הבא צפויה הכנסת להחליף את היו"ר מיקי לוי ואז לצאת לבליץ חקיקה שיכלול בין היתר את החוק הזה.
בצמרת המשטרה לא יושבים בשקט, הם מבינים שם היטב את המשמעות. ההתכתשות הפומבית ביניהם לשר המיועד כבר פרצה השבוע פעם נוספת, זאת למרות העובדה שרק לפני שבועיים נפגשו בן גביר והמפכ"ל קובי שבתאי באירוע ציבורי, הם לחצו ידיים מול המצלמות והחליפו מילים חמות. נראה היה ששניהם מבינים את שיתוף הפעולה שנכפה עליהם לקראת הדרך המשותפת אבל גם החיוכים הללו לא החזיקו מעמד הרבה זמן. השבוע כבר פנה בן גביר ליועצת המשפטית למשלה בדרישה שתעצור מינויים חדשים אותם מתכוון שבתאי לבצע, במינוי כמה מפקדים חדשים בשטח.
בן גביר רואה במהלך קריאת תיגר כנגדו והוא מגיב בחריפות ובצעד יוצא דופן. הפניה של בן גביר ליועצת המשפטית גורמת לזיעה מוגברת יותר בצמרת המשטרה. שם מבינים כי אם זה מה שהוא עושה עוד לפני שנכנס לתפקיד, קל לדמיין מה הוא יעשה אחרי שכבר יישב על כסאו והחוק יעניק לו את מלוא הזכויות והסמכויות בכל הקשור לצמרת המשטרה, צמרת ארגון שאיש לא יכול היה לפקח עליו או להתערב בנעשה בו והאנשים שם פעלו שנים ארוכות באין מפריע.
התקווה היחידה שעוד נותרה למקבלי ההחלטות במשטרה היא העובדה, שיש סמכויות מסויימות שבן גביר לא יוכל לקבל, והבולטת שבהן היא הסמכות על הנעשה באגף החקירות. המשטרה זקוקה למרחב תמרון בכל הקשור לחקירות ובפרט לחקירות נבחרי ציבור. אסור הרי שרשות חוקרת לא תוכל לפעול בחופשיות ותהיה חייבת להיות כפופה לשר או חבר כנסת כזה או אחר. אפילו במשרד הביטחון, שם הרמטכ"ל כפוף לשר, יש מרחב פעולה חופשי לפרקליט הצבאי שאמור לפקח על עבודת השר והרמטכ"ל גם יחד מבלי שהם יוכלו להתערב בשיקוליו.
גם במשטרה צריך שיהיה מרחב פעולה שיאפשר לחקור נבחרי ציבור שסרחו ואסור שהמרחב הזה יהיה כפוף לדרג פוליטי כלשהו. הפרדוקס הוא שהמרחב הזה נתון למעשה בידי המשטרה עצמה, אותה משטרה שבן גביר מנסה לשלוט בה ולרסן אותה בכל המובנים האחרים.
אגף החקירות הוא אם כן הקלף היחיד שנותר בידי המפכ"ל וצמרת המשטרה, בידי האנשים שצפויים להראות את עצמם נפגעים מבן גביר. איש לא חושד חלילה שייעשה בקלף הזה שימוש לא ישר או ראוי, אבל לבן גביר כבר יש עבר משפטי מורכב והמשטרה כבר דואגת לאחוז בו ליתר ביטחון וזה מאזן האימה אליו עומד בן גביר להיכנס בעיניים פקוחות.
3.
התגברות על השיח:
פסקת התגברות היא המשימה הראשונה של הממשלה הבאה, אבל עצם העיסוק בה הוא כבר הרווח הראשון
אחת המשימות הממתינות לפתחה של הממשלה הנכנסת, היא קיום ההבטחה הליבתית שניתנה לשותפות הקואליציוניות, לחוקק את פסקת ההתגברות שתאזן בין סמכות הרשות המחוקקת לרשות השופטת.
עבור המפלגות החרדיות מדובר בצורך בסיסי שכן בלעדיו יהיה קשה יותר להסדיר את חוק מעמד לומדי התורה. הציונות הדתית זקוקה לחוק כדי לבצע רפורמות במערכת המשפט ולהסדיר חוקים שונים הנוגעים להתיישבות ולמעמד ההתנחלויות. כולם מצפים להגיע למצב בו כוחו של בג"ץ מוגבל והוא לא יכול לבטל כל חוק שהתקבל בכנסת ברוב גדול.
בשבוע הבא יחל בליץ חקיקה שתאפשר את הקמת הממשלה אבל כל החוקים שיאושרו שם יהיו חוקים פרטיים שהממשלה תאשר ברוב רגיל, כדי לסלול את הדרך להצהרת האמונים של ממשלת נתניהו. פסקת ההתגברות לעומת זאת היא חלק מחוק יסוד שקשה יותר לאשר אותו בהליך זריז כזה, ובפרט בימי טרום ממשלה, ולכן לא נותרה ברירה אלא להסתפק בהבטחה מצד נתניהו והליכוד שהחוק אכן יקודם ויאושר מיד כשהממשלה תושבע ותצא לדרך.
החלק האופטימי בכל זה הוא, שמדובר למעשה בשינוי פסקאות של חוק יסוד ולכן עבודה רחבה יותר ומתונה יותר יכולה רק להיטיב עם החוק ולבסס אותו בצורה טובה ויציבה יותר. הרעיון הוא אם כן לא רק בחקיקה עצמה ובסעיפים שיתוקנו אלא בשיח סביב הנושא ובהשפעה של כל זה על המרחב הפוליטי.
נתניהו עצמו לא שש לקדם את פסקת ההתגברות, כמו שהוא לא שמח לקדם שום מהלך שיפגע במערכת המשפט, בדיוק כפי שנהג לאורך כל שנות כהונותיו הקודמות. עד היום המשמעות של כל זה הייתה רבה מאוד על עבודת הכנסת. לפי הנוהל, כשחברי כנסת יוזמים חוק חדש או תיקון לחוק קיים, אחד השלבים הראשונים הוא אישור של הייעוץ המשפטי של הכנסת. אבל כשעלה חשש שבג"ץ עלול להידרש לחוק מסויים, המחלקה המשפטית לא הייתה ממהרת לאשר אותו להמשך הליכי חקיקה ולכן חוקים רבים לא הוגשו מלכתחילה. כך שבפועל מבלי שבג"ץ התערב בסוף בעבודת הכנסת, העבודה הפרלמנטרית כולה הושפעה מהרוח הכללית ומהחשש של התערבות משפטית עתידית.
כעת לא תהיה לנתניהו ברירה והוא יהיה חייב לקדם את פסקת התגברות בדרך כלשהי. מן הסתם הוא ינסה מצד אחד להשיג מיועציו המשפטיים נוסח חוק שלא ירגיז מיד את בג"ץ, אבל שיפתור את הבעיות הקיימות מצד שני, שיתן מענה להתחייבות הקואליציונית שהוא יהיה חייב למלא. אבל הרווח הגדול במקרה הזה הוא שהמטרה יכולה להיות מושגת עוד לפני שפסקת ההתגברות אכן תאושר בכנסת.
יש היגיון סביר להניח שברגע שהכנסת תתחיל לדון בפסקת ההתגברות, ברגע שהסעיפים הרלוונטיים כבר יעלו לדיון על שולחנם של יועצי החקיקה בימין ובהמשך אף יעלו למליאה ולוועדות הרלוונטיות, גם רוח המפקד תשתנה והעבודה הפרלמנטרית כולה תושפע מכך. יתכן שכשהשיח על פסקת ההתגברות כבר ירחף באוויר, גם הייעוץ המשפטי של הכנסת ירגיש משוחרר יותר לאשר הצעות חוק העלולות להיתקע בבג"ץ כי כבר יש סיכוי טוב יותר שזה לא יקרה.
פסקת ההתגברות היא קריטית לכל מפלגות הימין, בפרט למפלגות החרדיות ובליכוד יהיו חייבים לקדם אותה. אבל גם בזמן שיחלוף עד שזה יקרה, השינוי כבר יכול להיות מורגש באוויר ובפעילות הכנסת. עצם העיסוק בכך במישור המעשי, הוא כבר הרווח הראשוני ואולי זה יהיה ההישג הראשון של ממשלת הימין העתידית.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
יישר כוח על המאמר!