סיעת הליכוד מתכנסת בהתכנסות טלפונית מיוחדת, על מנת לדון בעניין יו"ר הכנסת העתידי, שיכהן בקדנציה הבאה, אך בראש ובראשונה, מסכימים כולם על דמות היו"ר הזמני יריב לוין.
למרות מריחת האופוזיציה את תהליך החלפת המינוי, הליכוד ונתניהו ביקשו מחבריהם בסיעה להיערך לשינה בירושלים, עקב הלחץ וההתארגנות לקראת החוקים הנדרשים לפני השבעת הממשלה, חוקי דרעי ובן גביר. מטרתם: על מנת שהשניים יוכלו להיכנס לתפקידים בזמנם ולא להתעכב אחרי השבעת הממשלה.
ובשמאל: רועש וגועש.
כיצד ניתן להעביר סמכויות שאינם לו, ולקבוע על מדיניות המשטרה? צועקים, יש כאן ניגוד עניינים מובהק, כאשר האיש יתערב בחקירות המשטרה אלו תיקים לפתוח ואלה לא, הוא יכול למשל, להחליט שלא לפתוח בחקירות נגד נבחרי ציבור! ועוד מרחיקים לכת, זו תהיה משטרה פרטית בבעלותו הבלעדית של השר.
מסתבר שיש כאן טעות בהבנת 'חוק בן גביר', במודע או שלא.
'חוק בן גביר' למעשה מתקן את היפוך היוצרות במדיניות ביטחון הפנים והמשטרה. בעוד בכל מדיניות המערב (למעט מדינות משטרה), שרי המשטרה קובעים את המדיניות, הרי שכאן הם כלשונו 'עציץ', ואין בסמכותם לקבוע מדיניות, והתנהגות אכיפה, אלא רק בבחירת מינויים בין בכירים מתאימים.
'חוק בן גביר' אמור לתקן משרדים נוספים אשר פועלים ע"פ מדיניות הפקידים והאוחזים בכח, ולא ע"י הממשלה או השר.
זאת מצב עגום, שלכולם ברור שהמצב במשטרה ובמערכות אכיפת החוק, אינה פועלת כראוי, אינה מספקת ולפעמים מפלה, כוחה חלש והאמינות עוד יותר.
מהשמאל הקיצוני ואפילו הערבים ועד לקצה השני של המפה הפוליטית מסכימים שצריך לערוך שינוי ושיפור במערכות אלו, אז כיצד זה אמור לקרות? ע"י המפכ"ל ובתי המשפט?
למרבה הצער יש כאן פחד עמוק יותר. בשמאל פוחדים שבן גביר עם הנחישות העמוקה שלו ישנה לראשונה התפרעויות של ערבים קיצונים בנגב, בירושלים, בכבישים, בכפרים ובמקומות נוספים. הוא כבר לא יאפשר נשק בלתי חוקי במגזר הערבי, הוא לא מהמתנצלים, הוא נחוש מדי.
לפעמים הם מעט שוכחים שכשפועלים נגד עבריינות במקום אחד, גם בשני האלימות יורדת, וכן, גם להפך. צריך לעצום עיניים בשביל להבין ש'התפרעויות אירועי שומר החומות', אינם נגרמו מרפיסות בפני הטרור והעבריינות ביישובים הערביים.
מעניין שבעולם הערבי רואים את זה אחרת.
מוטי קידר, אחד המומחים בניתוח הסכסוכים בעולם הערבי ובישראל, מספר כי מאז הבחירות יש רעש בעולם הערבי ש'ישראל תשתנה', זו כבר לא ישראל המתנצלת, הפחדנית, אפשר לומר גם החלשה, ישנה תחושה חזקה שמישהו ישנה את דפוס ההתנהגות. במקרה של העולם הערבי, טוען קידר, הם מבינים בכח ובעוצמה בלבד, אלו אנשים שגרים במדינות של שלטון דיקטטורי וחזק גם. הדרך שלהם להתייחס ברצינות לגורמים שונים, היא רק כשמתייחסים אליהם ברצינות. דהיינו, בלא רפיסות.
אין ספק שגם בטרור הערבי, העברייני הישראלי, הדרך היא דומה להפליא.
זאת אולי למעשה הסיבה של הפחד בצד השני, וההפחדה הבלתי פוסקת מבן גביר וממה שהוא עתיד לעולל.
רמת כתיבה ירודה הוציאה את החשק והאמון ברמת המאמר ובאיכותו המקצועית
ובסבירותו המידתית שכחת להוסיף