נאום התוכחה / יוחאי דנינו על העימות בין נשיאת העליון לשר המשפטים

שבעים וחמש שנה שבישראל לא נישא נאום עוצמתי שכזה, על ידי נשיא או נשיאת בית המשפט העליון. נאום מלב פצוע ורווי דם, אבל מלא בנחישות ועוצמה. הפתיחה הזו נשמעת מגוחכת? צודקים, אבל הנאום הזה של אסתר חיות, שנישא אמש, היה מגוחך הרבה יותר.

תחת הכותרת 'אדוני השר – לא זו הדרך' נשאה הנשיאה חיות נאום שלא היה מבייש אף לא אחת ממפלגות האופוזיציה, סביר להניח שאפילו היה למקור גאווה עבורם. "לפני ימים אחדים הציג שר המשפטים החדש תכנית בזק לשינויים מרחיקי-לכת במערכת המשפט. למעשה מדובר במתקפה שלוחת-רסן על מערכת המשפט, משל הייתה אויב שיש להסתער עליו ולהכניעו. זו תכנית לריסוק מערכת המשפט. היא מיועדת להנחית מכה אנושה על עצמאותה ואי-תלותה של הרשות השופטת ולהפוך אותה לרשות שותקת. מסקנה זו עולה הן מן הדרך שבה בחר השר להציג את תכניתו והן מתוכנה וממהותה" אמרה השופטת חיות.

חיות והיועצת המשפטית לממשלה שנשאה את נאומה אף היא לאחריה, מתחו ביקורת חריפה ביותר על שר המשפטים יריב לוין, אבל בפועל הוכיחו יותר מכל את הצורך ברפורמה של לוין. לפרק את שיטת חבר מביא חבר, לבצע שימועים פומביים שאולי ילמדו מראש על זהות המועמד ומחשבותיו, ובעיקר על ההבנה כי שופטי העליון הם מורמים מעם ונישאים מעל כולם.

מעבר למילים שחיות נשאה אמש, הייתה גם קריאה כמעט מפורשת על הכרזת מלחמה. קריאה שנותנת גיבוי לכל הטענות של הפוליטיקאים משמאל, או כפי שאמר שר המשפטים יריב לוין וכל מילה מדוייקת: "מסתבר שקיימת בישראל מפלגה נוספת. מפלגה שלא התמודדה בבחירות שהתקיימו אך לפני חודשיים. ששמה את עצמה מעל הכנסת, מעל להכרעת העם. שמענו הערב רטוריקה מוכרת מהפגנות הדגלים השחורים. זו אותה אג'נדה פוליטית, זו אותה קריאה להבעיר את הרחובות".

לוין המשיך וצלף ללא רחמים בשופטת ובזו שרוצה להיות שופטת, "לא שמענו ממלכתיות, לא שמענו ניטרליות. לא שמענו עמדה משפטית מאוזנת. שמענו אמירות של פוליטיקאים המתסיסים מפגינים".

לוין צדק, והתגובות על נאומו ונאומיהן, לא איחרו לבוא. "חותם על כל מילה בדברי נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות" אמר ראש האופוזיציה ויו"ר 'יש עתיד' יאיר לפיד. "הדמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב, הרוב לא נתן לאף אחד צ׳ק פתוח לעשות ככל העולה על רוחו". נתייצב יחד איתה במאבק על נשמתה של המדינה ונגד הנסיון לפרק את הדמוקרטיה הישראלית."

כמה דקות מאוחר יותר, הוא הגיב שוב. הפעם על הנאום של לוין: "לא ניתן לכם להחריב את הדמוקרטיה הישראלית. לא ניתן לכם להפוך את ישראל  למדינה סוג ב. נתניהו חלש מידי כדי להגן על ישראל. אנחנו נעשה זאת בכל הכוח".

לפיד בטוח שהוא נמצא בעיצומו של קמפיין בחירות, קמפיין בו הוא צריך להטיח כמה שיותר את זה ש-"נתניהו חלש" כפי שהוא טוען, אבל דווקא התגובה שלו שמחבקת את דברי חיות ותוקפת את יריב לוין, היא דווקא זו שמוכיחה שהנאום של לוין היה צודק בכל מילה.

ההצטרפות האוטומטית של לפיד ואחרים באופוזיציה, לדבריה של חיות, היא ההוכחה הטובה ביותר למה שלוין טען. חיות היא לא עוד שופטת, אלא פוליטיקאית בגלימה שחורה שמנסה למנוע כל שינוי באג'נדה שלה. אם לפיד ביקש לברך, הוא נמצא דווקא מקלל ולגיבוי שהעניק למערכת המשפט, יש מחיר. אם היה מישהו בימין שעוד תהה וחשב שאולי כדאי לדון ולדבר, חיבוק הדוב של לפיד סתם את הגולל.

ובכל זאת יש גם נקודת אור בקרב הנאומים אמש: שתיקתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במשך כל שנות שלטונו של נתניהו, האחרון עמד כחומה בצורה מול כל פגיעה במערכת המשפט, אולם בקדנציה הנוכחית נראה כי משהו השתנה גם אצלו. השתיקה לאחר הנאום החד והמדוייק של לוין, היא ההוכחה לכך יותר מתמיד. נתניהו של 2020, היה ממהר להתנצל ולגבות את חיות ותשאלו את דודי אמסלם שלא סולח לו על כך עד עכשיו. לשתיקה הזו, יש משמעות הרבה יותר מעוד שתיקה.