בבוקר ה-7 באוקטובר התעוררו תושבי מושב עין הבשור המרוחק רק מספר קילומטרים בודדים מהרצועה, לקול האזעקות ופיצוצי היירוטים כמו כל תושבי אזור הדרום.
אלא שבחסדי שמים הצליחו תושבי 'עין הבשור' למנוע את חדירת המחבלים למושב, ובכך הצילו את חיי כל התושבים. בסיכומו של יום הפגיעות במושב הסתכמו בשני פצועים בלבד, שהובלו לבית החולים סורוקה בכבישים צדדים תוך כדי הלחימה.
הסייעתא דשמיא הגדולה של מושב עין הבשור, נעוצה דווקא בדבר שבשעתו היה נראה נורא ואיום, מכת גניבות רכב שפרצה במושב. בעקבות מכת הגניבות החליטו אנשי המושב להכפיל ולהגדיל את מספר חברי כיתת הכוננות וכן להגדיל את כמות הנשקים במושב.
עם זאת עדיין כמות כלי הנשק במושב הייתה קטנה מאוד, כשלרשות חברי כיתת הכוננות עמדו רק מספר רובי M16 בודדים ועוד כמה אקדחים, ולמרות זאת הצליחו בחסדי שמים למנוע את כניסת המחבלים למושב.
ברגע האמת ההחלטה הזו הצילה את חייהם של אנשי המושב. הרבש"ץ של המושב ניהל את הלחימה מהרגע הראשון כשהוא מודע למתחולל בגזרה, ובתאום עם שאר חברי כיתת הכוננות הגנו בחירוף נפש על שער המושב ועל הגדרות.
בשלב מסוים התקרבו למושב טנדרים ועליהם עשרות מחבלים צמאי דם, אולם הם נסוגו לאחר שנתקלו באש מדויקת של חברי כיתת הכוננות שחיכו להם בשער הכניסה, לאחר שהספיקו לסגור את השער ולהציב את אחד הרכבים שלהם כהגנה נוספת.
בשלב זה נפצעו שנים מחברי כיתת הכוננות, והם נאלצו להתפנות לבית החולים בדרכים צדדיות על מנת לא להיתקל במחבלים בכבישי הדרום.
בתיעוד ממצלמות האבטחה של המושב וממצלמות הרכב, ניתן לראות את רגעי ההיערכות לקראת הגעת המחבלים, וכן את רגעי הקרב הדרמטיים בו ניצלו חייהם של בני המושב כולו.
ב"ה
גברים
מפחידדד