בלב רצועת עזה, בשכונות הצפופות והסבוכות, הסכנה אורבת בכל פינה. רחפנים מטילים ומחבלים שנעים מנקודה לנקודה הם רק חלק מהאתגרים איתם מתמודדים כוחותינו המתמרנים. כדי לנטרל את האיומים צריך כמובן לירות, אבל "המטרה לא עומדת ומחכה לנו", מזכיר רס"ן יואב, ראש מדור חי"ר וקומנדו במפא"ת. אז איך מתמודדים עם מטרה נעה? וכיצד משפרים את סיכויי הפגיעה? במפא"ת מצאו פתרון.
הפגיון היא לא כוונת רגילה, אלא מערכת בקרת אש, המאפשרת ללוחם לפגוע בצורה מדויקת במטרות בתנועה. במילים פשוטות יותר – בניגוד לכוונת הרגילה, שנותנת ללוחם נקודת מכוון לפיה הוא יכול למקם את הקנה שלו, הפגיון מעניקה ללוחם את היכולת לעקוב אחרי המטרה, להינעל עליה, ולירות בה בשנייה המדויקת שתבטיח פגיעה.
מערכת בקרת האש החדשנית לוקחת בחשבון מגוון משתנים: החל מכיוון וקצב תנועת המטרה ועד לבליסטיקה של הנשק עליו היא מורכבת – המחשב הקטן שבתוכה משקלל את הנתונים כולם ומדייק את הפגיעה. הפגיון כל כך משוכללת, שהיא מסוגלת לחזות את המיקום העתידי של המטרה, ולמעשה להתאים בין הזמן שהמטרה תגיע למיקום, לבין הזמן שהקליע יגיע אליו.
"הסיכוי לפגוע במטרה נעה בכדור הראשון, שהוא הכדור המשמעותי ביותר – נמוך", מודה רס"ן יואב, "אבל כשהלוחם משתמש בפגיון סיכויי הפגיעה גדלים פי 4". מדובר על פגיעה כמעט ודאית באדם או בעצם המהווה איום, ותזמון הלחיצה על ההדק הופך לפשוט יותר.
כדי להפעיל את הכוונת, הלוחם צריך להפעיל לחצן בקדמת הנשק שנקרא PTT. לחיצה רציפה עליו מכניסה את המערכת למצב "חיפוש מטרות", בו כל מטרה פוטנציאלית בטווח הראייה של הכוונת מסומנת במלבן. ברגע שהלוחם מחליט על מטרה מבין אלו המוצעות לו, הוא עוזב את ה-PTT והכוונת ננעלת עליה ומקיפה את מרכז המסה שלה בעיגול.
"כל מה שנותר ללוחם לעשות כדי לוודא שהוא פוגע, זה ללחוץ על ההדק", מסביר רס"ן יואב, "אם הקנה לא מכוון בדיוק אל המטרה, הלחיצה לא תושלם והלוחם יתקל במעין מחסום קטן. אך אם הקנה מכוון הישר אל הנקודה שהכוונת קבעה כמדויקת, כדור יצא מהקנה והירי יושלם".
כך, הלוחם יכול "להכין" את הנשק לירי, והכדור ישתחרר רק כשסיכויי הפגיעה גבוהים. ובאשר לחשש מנעילת הנשק, הפתרון פשוט – נענוע קל של הנשק יוציא את הכוונת מפעילות, ויאפשר ללוחם לירות באופן חופשי מבלי להיתקל במחסום.
הרעיון כולו התחיל כבר לפני שנים, ועוד בשנת 2018 כשצה"ל נדרש למשימת ההגנה מפני העפיפונים ובלוני התבערה, כוונת הפגיון הראשונה נכנסה לשימוש. היא הייתה כבדה ומסורבלת, אך השיגה את מטרתה. ועדיין, זרוע היבשה דרשה פיתרון קל ומבצעי יותר.
היום, הפגיון שוקלת 700 גרם בלבד, כלומר לא יותר מכל כוונת מיוחדת אחרת. וביחס לתמורה שהיא מספקת (פי ארבעה סיכויי פגיעה), תוספת המשקל היא שולית. אלפים ממנה כבר נכנסו לשימוש על ידי הלוחמים המתמרנים ברצועה, ואחת ההצלחות המבצעיות המרכזיות שלה היו בגדוד 51 של גולני, שהותקף על ידי מספר רחפנים מטילים ובעזרת הכוונת הצליח לנטרל 7 מהם – תוך שניות.
"בעתיד הקרוב אנחנו מתכננים להגדיל את התפוצה, להכשיר עוד מילואימניקים על הכוונת, לשפר את יכולות הלילה שלה, ואף להכניס אפשרות לזהות את כוחותינו דרכה על מנת למנוע ירי דו"ץ", מסכם רס"ן יואב.
"הכוונות שהשתמשו בהן עד היום היו סוסים – אבל הפגיון הוא מכונית. ועם מכונית אפשר לעשות דברים שאי אפשר לעשות עם סוסים, טובים ככל שיהיו. הפגיון יאפשר ללוחמים פגיעה מדויקת וקטלנית באויב, ואנחנו נמשיך לשפר את האמל"ח שלנו ככל שנידרש".
חונן לאדם דעת…
לא בזכות הכח רק בזכות הרוח…