כמה שלא נקרא, נלמד ונשמע על מלחמות העבר, מספיקה פעם אחת לעמוד על היעד האסטרטגי הזה כדי להבין מה יש שם באמת. 26 שנים אחרי היציאה מרצועת הביטחון, שיירת האמרים של צה"ל טיפסה שוב באור ראשון אל עבר רכס הבופור – המקום שחזר מזמן להיות הרבה יותר מסתם סמל, ומוגדר כעת על ידי מפקדי אוגדה 36 ויהל"ם כ"מרכז העצבים של חיזבאללה".
מדובר בנקודת תצפית מרהיבה המשקיפה מצד אחד על עמקי דרום לבנון, נבטיה, והמרחבים שבין הסלוקי לליטאני, ומהעבר השני על מטולה ואצבע הגליל. אלא שבתוך הנוף הפסטורלי הזה מתחבא הדיסוננס המוכר של לבנון: חיזבאללה הפך את הרכס לקן טרור מבוצר לעילא, שממנו נאסף מודיעין והוכוונה אש קטלנית לעבר יישובי קו העימות.
ההגעה לבופור הייתה השלב האחרון ברצף פעולות אינטנסיביות שנמשך שבועות ארוכים. המתקפה החלה במרחבים שבין הליטאני לסלוקי, אזורים שנחשבו במשך עשורים לקו ההגנה הקדמי של חיזבאללה. לאורך הצירים שבין קנטרה, עלי טאהר ונבטיה, נדרשו הכוחות לפתוח צירים, לבסס שליטה ולהסיר איומים בטרם התאפשרה העלייה לרכס.
"גדוד 75, תחת צק"ח גולני, נכנס כגדוד הרק"ם הראשון שפעל במרחב ופתח את הדרך", מספר המג"ד, סא"ל א'. הגדוד הוביל את ההתקפה על רכס יוחמור (א-נבטיה), חיסל מחבלים והשמיד תשתיות על-קרקעיות שכללו אמצעי נ"ט, מרגמות ועמדות ירי שהיו מכוונות לישראל.
מה שצד את העין הייתה ההתנגדות המוגבלת יחסית של המחבלים בשטח: "חשבתי ברמה האישית שהאויב ינסה להילחם יותר בשביל הרכס האסטרטגי הזה", משתף המג"ד, "אבל כשמחבל רואה גדוד טנקים שועט קדימה – הוא מבין שקשה לעצור את העוצמה הזו".
הסיפור האמיתי של הבופור נחשף רק כאשר יחידת יהל"ם נכנסה לתמונה וירדה אל תת-הקרקע. מטרים בודדים מהפסגה, הנוף הפתוח מתחלף במסדרון צר וחצוב בסלע, המואר באור מלאכותי ומתוכנן לשהייה ממושכת.
אנחנו נמצאים בתוך רשת מנהרות שנבנתה במימון איראני ישיר", מסביר סא"ל ח', מפקד ס'1 של יהל"ם. "התוואים גדולים וגבוהים מאוד, וכוללים תשתיות מים, חשמל, תקשורת, ביוב, מקלחות ומטבחונים. ממש כל מה שצריך כדי לחיות לאורך זמן. חלק מהתוואים נמשכים לאורך מאות מטרים, וחלקם מגיעים ליותר מקילומטר".
בתוך המבוך התת-קרקעי, לצד מצבורי מטענים, טילי נ"מ וציוד חי"ר, חיכתה לכוחות הפתעה גדולה: חדר ניתוח רפואי מתקדם ביותר.
סרן ב', קצין האג"ם של ס'1 ביהל"ם: "חדרי רפואה וציוד כבר מצאנו בעבר, אבל חדר ניתוח כזה – עוד לא פגשנו. הוא היה ברמה מאוד מאוד גבוהה, ממוקם יחסית בפתח המנהרה, ומאפשר להכניס פצועים ולטפל בהם באופן מיידי. המחשבה על כמות המחבלים שטיפלו בהם כאן, כדי שיוכלו לחזור ולתפקד, קשה מאוד".
הלוחמים מדגישים כי כל סימני התקשורת והבידוד שנמצאו במקום מעידים על תכנון קפדני. "אנחנו רואים פה טביעת יד איראנית גורפת", קובע סא"ל ח'. "זה אותו מהנדס ואותו רעיון. הפרויקט הזה בנוי כמו פרויקטים אחרים שמצאנו ב'ערי מקלט' בדרום לבנון, וגם המרחב הזה יסיים באותו האופן".
הירידה לתת-הקרקע משנה לחלוטין את הפרספקטיבה על המבצר ההיסטורי. חיזבאללה ואיראן ניסו להפוך את הסמל הישן לנכס מבצעי חי, נושם ומבוצר. "כשאתה עולה לרכס, רואה את הבופור מול העיניים, ויודע שמשנת 2000 צה"ל לא היה פה – זו תחושה היסטורית", מסכם בגאווה סא"ל א', "להיות מהראשונים שמשפיעים ושולטים במרחב הזה אחרי כל כך הרבה שנים, זו גאווה גדולה".
