העיר העתיקה היא שטח קטן יחסית, פחות מקילומטר רבוע אחד, אבל היא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי מאז ומעולם, והיא כיום ועד ביאת משיח צדקנו במקום הרגיש ביותר בעולם. כל הדתות בה טוענים לבעלות על חלקים ממנה, וחלקן עושות זאת בדרכים שאינם דרכי שלום של ממש.
חומות מירושלים, מבפנים ומבחוץ, חזו בעשרות השנים האחרונות במאות, אולי אפילו אלפי פיגועים, בהמוני יהודים שנפגעו, בעשרות ששילמו בחייהם, אבל להבדיל גם במאות מחבלים שחוסלו או נוטרלו במקום, לרוב לפני שהספיקו לפגע או שהספיקו רק לבצע נזק קטן יחסית.
לצד הסייעתא דשמיא הגדולה שכמובן שוררת במקום הקדוש, יש ישנם שליחים נאמנים, שומרי החומות, לוחמי גדוד ג' העתיקה של מג"ב, שפורסים בהמוניהם ברחבי העיר העתיקה, המקום עם הכי הרבה שוטרים ולחמים פר מטר רבוע, וכנראה מחזיקים בשיא עולמי של חיסול מחבלים.
לפני כמה ימים פגשתי את סגן ניצב וסים אשקר, מפקד גדוד ג' העתיקה של מג"ב, כנראה המפקד בתפקיד הכי מלחיץ במשטרת ישראל. הימים מתוחים, אני פוגש אותו ממש אחרי תחילת הרמדאן, להבדיל אלף אלפי הבדלות חג הפסח בפתח, גם האירועים הנוצרים ברקע, והדיווחים על הפיגועים הקשים ברחבי הארץ מורגשים היטב בחדר הפיקוד שמעל למנהרות הכותל.
הוא מקבל אותי בלשכתו, ועוד לפני שאני פותח איתו את השיחה, הוא מספר לי בהתרגשות את מה שמשנה בהמשך את כל המבט על השיחה. קודם כל, מסתבר שהמפקדה הקדמית של הגדוד הוא במבנה שמשמאל לרחבת הכותל, והלשכה שלו, לשכת המפקד, נמצאת הכי קדימה, בערך מעל קשת וילסון, והקיר של הלשכה שלו גובל בכותל, שריד בית מקדשנו.
"כל צלצול מקפיץ אותי, כי לך תדע מה קרה עכשיו בעיר העתיקה. האחריות שלנו כבדה, טעות אחת יכולה להשליך על מדינת ישראל ועל כל המזרח התיכון"
אשקר מספרלי כי הוא ערבי נוצרי, המפקד הלא יהודי הראשון שבתפקיד הזה, שאליו הגיע לבקשתו. כשהוא נכנס ללשכה, וגילה שהוא למעשה קיבל את הלשכה הקדושה ביותר, הוא נתקף חרדת קודש, הוא הזדעזע מכך שהקיר משמש לתליית מסכים, תמונות ועוד, ולא פעם שימש את הלוחמים למנוחה. הוא פקד להסיר הכל מהקיר, לצבוע אותו מחדש ולהפוך את החדר למקום שנוהגים בו בכבוד. הוא השאיר 2 דברים על הקיר, עיצוב שקיבל עם הפסוק 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני', ותמונה של הר הבית.
בואו נודה על האמת, אני את הסיפור שלי קיבלתי, ערבי שמכהן בתפקיד של מפקד מג"ב בעיר העתיקה, מתנהג בחרדת קודש לשריד בית מקדשנו, מה אני צריך יותר מזה? כתבת חג למהדרין. טוב, אבל אם כבר קבענו, והמפקד הבכיר כבר יושב ושמח לארח אותנו, והטרחנו את דובר המשטרה למגזר החרדי שבתאי גרבצ'יק לתאם לנו את השיחה, כבר התיישבנו לראיון.
שער שכם או הרובע?
"מרגיש במקום הכי גבוה שיש בעולם", הוא בפותח את הראיון בהתרגשות. "אני ביקשתי למלא את התפקיד ואני זכיתי והתברכתי להיות פה. אני אחראי על כל לוחמי המג"ב שנמצאים ופועלים בעיר העתיקה כולה, זה אחריות ממש כבדה שאני מחויב לה, משקל כבד מאוד מונח לי על הכתפיים, בעז"ה נעשה ונצליח".
השיחה גולשת במהרה לימים המתוחים בהם אנחנו נמצאים. "אנחנו דרוכים ואף התאמנו ונערכנו לחודש הזה וכמובן שהכוננות שלנו עלתה, גם כמות הלוחמים המוצבים בשטח עלתה לנוכח הפיגועים שאירעו בתקופה האחרונה, אנחנו מוכנים לזה, במיוחד פה בעיר העתיקה".
"אני ביקשתי למלא את התפקיד ואני זכיתי והתברכתי להיות פה. זה אחריות ממש כבדה שאני מחויב לה, משקל כבד מאוד מונח לי על הכתפיים, בעז"ה נעשה ונצליח"
"אני מאחל לעם היהודי חג פסח כשר ושמח ואנחנו פה בשביל לשמור על הביטחון שלכם, תבואו לכאן, תגיעו לכותל, תתפללו תרגישו בטוחים, אנחנו פה בשבילכם פרוסים בכל העיר העתיקה, למענכם ובשביל לשמור עליכם, בעז"ה. תבואו ותחזרו לביתכם בבטחה ובשלום".
ברכת כהנים השנה, אחרי אסון מירון, זה אירוע אחר?
"בטח שכן. יש היערכות אחרת לברכת כהנים. המשטרה למדה והפיקה לקחים מהאירועים הקודמים וביחוד מאסון מירון, כמובן המשטרה נערכת יותר טוב ומוכנה יותר לאירוע הגדול הזה".
אתם ערוכים למאות האלפים שיבואו בימי החג, גם ברגל דרך סמטאות העיר?
"אנחנו פרוסים בכל הצירים, אנחנו עשינו עבודה מקדימה, ניתחנו את הצירים האלו והצבנו לוחמים במקומות הרגישים, רק כדי לשמור על היהודים שבאים בחג ובחול המועד כדי להתפלל".
בשאלה הבאה הייתי בטוח שינסה להתחמק, אני הצבתי לו את הדילמה שכמעט כל יהודי שילך לכותל בשביעי של פסח ייתקל בה: ללכת דרך הרובע היהודי, או לקצר דרך שער שכם. ההתלבטות הקבועה שכשאנחנו צועדים לכותל. מצד אחד מבחינה ביטחונית ברור מה הוא מעדיף, מנגד העמדה הריבונית הישראלית לא פחות חשובה. אבל הוא מפתיע ועונה בכנות: "בוודאי שאני ממליץ ללכת דרך הרובע היהודי, כמובן שזה הרבה יותר מומלץ, בפרט שאנחנו מתנגשים עם חודש הרמדאן ויש את ה'פיקים' של תפילות המוסלמים, אז נוצר דוחק במקומות הללו, לכן אני מעדיף שילכו מהרובע היהודי, גם כדי לא ליצור חיכוך וגם לא להכניס את האנשים לסכנה. כאשר המוסלמים נכנסים או יוצאים פשוט לא אפשרי ללכת נגד הזרם שם ואנחנו מבינים את זה".
"בוודאי שאני ממליץ ללכת דרך הרובע היהודי, כמובן שזה הרבה יותר מומלץ, בפרט שאנחנו מתנגשים עם חודש הרמדאן ויש את ה'פיקים' של תפילות המוסלמים, אז נוצר דוחק במקומות הללו"
אבל אשקר מדגיש שהוא ערב לביטחון בכל העיר העתיקה בכל עת, בחול המועד, בחג, בשבת, בסתם יום של צהריים או בערב גשום. "הגדוד שלנו 'גדוד העתיקה', היינו פלוגה וכרגע נהפכנו להיות גדוד כי תוגברנו בסד"כים, עלו כמות השוטרים המוצבים ברחבי העיר העתיקה. אתן לך דוגמא, פעם כאשר עוד היינו פלוגה והיה איזשהו אירוע ברחוב הגיא, עד היום היו מגיעים 2 עד 4, גג שישה לוחמים, היום עקב הפיכתנו לגדוד יכולים לבוא 12 שוטרים ויותר לאירוע כזה, שזה משמעותי מאוד בכאלה מצבים, 12 לוחמים יכולים לטפל באירוע בצורה הכי טובה שיש, יותר מקצועית, יותר טובה וגם הפריסה שיש לנו על רחוב הגיא היא יותר גדולה וטובה, כרגע השליטה שלנו על העיר העתיקה היא יותר מלאה וטובה".
תגובה בשניות
בתום השיחה בלשכתו, אנחנו יוצאים יחד לסיבוב בעיר העתיקה. אי אפשר כמעט לדבר עם אשקר יותר מ-2 משפטים ברצף, מאחר והוא מכיר את כל הסוחרים המקומיים, ונעצר ומחליף כמה מילים עם כל אחד מהם. "אחד הגורמים המרגיעים בשטח זה בעלי החנויות, הם רוצים להתפרנס, חשוב לי לשמור איתם על קשר טוב, הם יכולים להנמיך להבות. הם עברו שנתיים לא פשוטות בגלל הקורונה והם רואים עכשיו הזדמנות לשפר את מצבם, אם יהיה פה בלגן הם הראשונים שייפגעו. אני אומר שלום לכולם, שיהיה טוב לכולם, אם הם יכבדו הרווחנו".
בין לבין, הוא גם נעצר בכל עמדת אבטחה, מקבל עדכון שטח מלוחמיו על המצב. כשאני שואל אותו כמה עמדות משטרה פרוסות ברחבי העיר הוא מעדיף לא לענות לאוזני מכשיר ההקלטה שבידי, אבל מבטיח לי ש"בכל נקודה יש תצפית של משטרה. אנחנו נוכחים בכל מקום".
מה ממוצע התגובה שלכם לאירוע?
"שניות. אם קורה אירוע תוך שניות יש שם שוטרים. תוך כמה דקות יש כבר מאה שוטרים בזירה שיכולים לסגור ולאבטח את המקום. לוחם שלנו, גם אם הוא ישן בבסיס, יכול תוך דקות בודדות להתלבש, להתארגן ולהיות בזירה שצריכים אותו. 3-4 דקות. הוא הלוחמים הכי מתורגלים, על אמת, בחודש וחצי האחרונים חווינו כבר 2 פיגועים".
מכאן ולתמיד
אני שם לב שכמו אשקר, הרבה מהלוחמים שאנחנו פוגשים בדרך נושאים תג עם שם לא יהודי, מסתבר שלמעלה מרבע מלוחמי מג"ב בעיר העתיקה אינם יהודים. גם סגנו של אשקר הוא דרוזי (תודה על הקפה, אגב). "הם מכירים יותר טוב את השפה של המקומיים פה, הם מבינים לאן הרוח נושבת, יש להם אפשרות להרגיע את הרוחות ולזהות בקלות אם יש חשש להתפתחות של מתיחות".
אשקר, נוצרי ערבי בעצמו, מתעניין במהלך השיחה על הכבוד הרב שחלקו בציבור החרדי לשוטר רס"מ אמיר ח'ורי, שואל על האוטובוסים שאורגנו מבני ברק להלוויה ומתרגש לשמוע על מכתב הניחומים החריג שכתב נשיא מועצת חכמי התורה מרן חכם שלום הכהן.
"יש היערכות אחרת לברכת כהנים. המשטרה למדה והפיקה לקחים מהאירועים הקודמים וביחוד מאסון מירון, כמובן המשטרה נערכת יותר טוב ומוכנה יותר לאירוע הגדול הזה"
אשקר, שמתגורר בצפון, מקריב למען המשימה כמעט את כל חייו. "אני מבקר בבית רק אחת לכמה ימים. ממש כמו חייל חובה. יצאתי מכל הקבוצות בטלפון וכל צלצול מקפיץ אותי, כי לך תדע מה קרה עכשיו בעיר העתיקה. האחריות שלנו כבדה, טעות אחת יכולה להשליך על מדינת ישראל ועל כל המזרח התיכון".
את השיחה אנחנו מסיימים ברחבת הכותל, והוא אומר בהתרגשות: "אני אקח את המקום הזה איתי לכל מקום, הגאווה שאני נמצא כאן ילוו אותי לכל מקום שאלך, התחושה שאני נמצא בה עכשיו היא תיתן לי סיפוק לכל החיים כאילו אני נמצא פה".
