שלמה, בעל בית דפוס מצליח, הגיע לפגישת אימון בנושא הספקים וניהול זמן. הוא נכנס מדוכדך, מתוסכל ומכונס בתוך עצמו.
התחלנו לשוחח, קילפנו תירוץ אחר תירוץ, עד שהגענו לשורשי המועקה שלו. 'חיים אני פשוט לא מבין מה קורה איתי, בימים מסוימים אני איטי להחריד ובאחרים אני מספיק ביום אחד עולם ומלואו. יש פרויקטים שאני נכנס אליהם בכל העוצמה, מריץ עבודה בזמן שיא, אבל יש משימות שאני בקושי זז איתם בקצב של צב עייף'.
לרבים מאיתנו, בעלי הפרעת קשב, התופעה מוכרת עד כאב, ואנחנו נדהמים מסתירה פנימית זו.
לעיתים נצליח להרים פרויקט גרנדיוזי בין לילה ובמצבים אחרים ייקח לנו שעות לסיים עבודה ללקוח גם אם נתיישב לעבוד על זה שוב ושוב.
גם בשיחות ודיונים יהיו מקרים בהם נבין כבר במשפט הראשון את כל הנושא לעומקו, ואילו במקרים אחרים יצטרכו להסביר לנו חמש פעמים עד שיפול לנו האסימון ונקלוט במה דברים אמורים.
ישנן כתבות מרתקות שאנו גומעים בשקיקה תוך דקות ספורות, ואילו מכתבים פשוטים ייקח לנו הרבה זמן עד שנצליח לקרוא אותם במלואם.
אז אנחנו מהירים או איטיים?
ובכלל למה זה קורה לנו?
אז קודם כל נרגיע את עצמנו. בבסיס הקצב שלנו מהיר ויעיל. אפשר לראות את זה בפרויקטים מעניינים שמרגשים אותנו, בהם אנו מגבשים תכניות במהירות הבזק ומוציאים אותם לפועל בקצב מסחרר.
זאת ההוכחה שיש לנו את כל הכלים, היכולות, הכישורים והאנרגיות לקדם ולהתקדם במהירות וביעילות.
אבל, ישנן לא מעט משימות בנאליות ומשעממות, נטולות ריגושים וגירויים מעניינים. במקרים כאלו האנרגיות שלנו מתייבשות במהירות, החשמל והדופמין במוח מידלדלים (עיין ערך פוסט מספר 1) ורמת התפקוד יורדת למינימום ולעיתים פחות מכך.
הבשורה הטובה היא שברגע שנבין את הרציונל של מה שקורה לנו, אנו יכולים לבדוק עם עצמנו אלו משימות מרגשות אותנו ואלו פחות ולהתנהג בהתאם.
זה אחד הדברים המרכזיים עליהם אני לא מוותר ללקוחותיי. לבחון את התכונות האישיות לעומק, לזהות את הדרכים והמשימות בהם אנחנו אנרגטיים, זריזים ואפקטיביים, ולרתום את המסקנות לטובת הספקים מעולים ומימוש עצמי מקסימאלי.
לפרטים והצטרפות לאימון ולקהילת הקשב לחצו כאן
