הסוס שהביא אוצר זהב לעגלון – והצדיק שהוכיח "רבנים קטנים" שעשו מופתים

העגלון בכלל לא התכוון לנסוע אל הצדיק, הוא בסך הכל, לפרנסתו, לקח איתו כמה יהודים מעיירת מגוריו אל עירו של האדמו"ר, שם הם ספגו מלוא כפיים תורה ויראת שמיים, ומילאו את המצברים התורניים לקראת עוד תקופה של עיסוק בחיי היום-יום, בכל דרכיך דעהו.

השבת כבר יצאה, והוא נכנס לראשונה לבית מדרשו של הצדיק על מנת לבדוק מתי יסיימו שם סעודה שלישית והוא יוכל להתכונן לשוב הביתה עם הנוסעים שלו. הוא נדהם למראה עיניו ולמחזה בו חזה לראשונה. הצדיק יושב בראש השולחן, סביבו מתקבצים עשרות חסידים ואנשי מעשה, והם מאזינים לכל מילה היוצאת מפיו.

מרותק, ניסה להקשיב, והנה הצדיק מצטט את הפסוק המופיע בפרשתינו: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", ומסביר כי יהודי צריך לחיות באמונה פשוטה עם הקב"ה, להתהלך לפניו בתמימות ולא לחשוב מאין יתפרנס.

שמע העגלון, והחליט ליישם.

הוא יצא מוקסם מעם הקודש ובדרך הביתה כבר עדכן את החסידים שחזרו איתו לעיירתם כי זוהי נסיעתו האחרונה עם הסוס והעגלה. מכאן ואילך, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", והקב"ה כבר ידאג לו לכל מחסורו אשר יחסר לו.

אומר – ועושה, אך בבית הילדים שואלים לטרף – ואין. ניסו בני ביתו לשכנע אותו שיעשה לפחות נסיעה אחת ביום כדי לפרנס את הילדים, אך הוא בשלו. "אני כל היום לומד והקב"ה ישלח לנו כסף".

חלפה תקופה, בני המשפחה ראו כי הוא לא מתכוון לחזור לעצמו ומחוסר ברירה מכרו את הסוס והעגלה, כדי שיהיה להם כסף עבור הוצאות החיים, לפחות לתקופה קלה.

מי שקנה את הסוס והעגלה, היה גוי – ובדיעבד התברר כי הוא הגנב של העיירה, זה שהמשטרה חיפשה אחריו במשך תקופה ארוכה אך לא הצליחה להתחקות על עקבותיו של הגנב הערמומי שהצליח שוב ושוב לרוקן את בתי ועסקי העיירה.

אותו גנב, רצה באמצעות הסוס והעגלה להעביר את ארגזי הזהב שהחביא במערה בקצה העיירה, אל העיר הגדולה. לשם, חשב כי יוכל לעבור להתגורר בשלווה בעשירות גדולה, בלי לעורר חשד, ובלי שיתחילו לחקור: מאיפה הכסף?

אך רבות מחשבות בלב איש, ומיד כאשר סיים הגנב להעמיס את העגלה נפלה עליו אבן מקצה המערה והוא נפל ומת. הסוס המתין במקום בסבלנות, עד שנטו צללי ערב והוא הבין בחכמתו הרבה כסוס, כי איש לא יבוא לקחתו ועליו לחזור הביתה, למקום המוכר לו, אורוותו הסמוכה לבית העגלון שהפך ליושב אוהלים, אוהלה של תורה.

שמחו בני המשפחה עד מאוד, אבל החסידים האחרים התעצבו. הם חזרו לרבם ותמהו כיצד ייתכן כי אותו עגלון שהגיע פעם אחת להתקרב אל הקודש, וגם זה רק בטעות, התעשר. ואילו הם, בנפשם יביאו לחמם?

ענה להם הצדיק: התשובה נעוצה בעצם השאלה. לו הייתם מאמינים כמוהו, ועושים את המוטל עליכם בפשיטות, לא הייתם צריכים לשאול – כי הייתם מתפרנסים בדרך נס.

אגדה חסידית זו, ספק הייתה, ספק לא. הרה"ק מרוז'ין אמר פעם בהתייחסות לסיפורים מעין אלו:

המאמין – פתי.

מי שאינו מאמין – כופר.

עלינו להאמין כי היו לצדיקים כח לעשות מופתים ופעולות נשגבות כמו שמסופר עליהם.

סיפור אמין יותר, עם מקורות מוסמכים, היה אצל הרה"ק מרוז'ין עצמו, בהקשר דומה.

אשת רב חסידי שכנעה אישה פשוטה מעיירתה לנסוע יחדיו אל הרה"ק מרוז'ין ולבקש ממנו ברכה לזרע של קיימא. שנים ארוכות חלפו מאז נישאו באותו פרק זמן, ועדיין לא נפקדו. אחרי מאמצי שכנוע נסעו אל הצדיק – והן התברכו שיזכו לראות צאצאים ההולכים בדרך בירך ה'.

שנה חלפה, והנה: אשת הרב החסיד, נשארה עקרה עדיין בעוד רעותה נפקדה. הגיע בעלה בטרוניה אל הרה"ק מרוז'ין – "הייתכן? מדוע ייגרע חלקי וחלק אשתי שאנו זוכים להיות בין חסידיכם?".

ענה לו: "האישה השנייה שמעה את ברכתי, ומיד באמונה פשוטה החלה להיערך. קנתה עגלת תינוק, עריסה וצעצועים והייתה בטוחה כי אכן תזכה לבן. אשתך לעומת זאת, המשיכה לחיות את חייה הרגילים. כח האמונה שלה, המשיכה בפועל את הברכה שלי, ולכן היא נושעה ואשתך לא".

החל מהבעל שם טוב הקדוש ועד לתלמידיו וממשיכי דרכו, האדמו"רים עד לדורנו אנו, מדגישים את חשיבות האמונה הפשוטה בה' ובמשה עבדו, אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא.

השבוע בפרשת משפטים, מורה לנו התורה: תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה אֱלֹקיךָ.

הכוונה, כפי שרש"י מסביר בפשוטו של מקרא במקום, להתהלך בתמימות ולא לחקור אחר העתידות. כל שאר המפרשים מסבירים את עניין התמימות, כל אחד מהם על פי דרכו עם הדגשים אחרים.

הרה"ק מברדיטשוב כותב בספרו קדושת לוי בפרשתינו: "הכלל הוא, כי הבורא ברוך הוא דרכו להיטיב ובפרט לישראל עם קרובו שנקראים בנים למקום ובוודאי האב ממלא חסרונו ורצון בנו קודם שיצטרך ובודאי אדם אשר יש לו אמונה כזאת בהבורא בודאי ממלא לו חסרונו. וזהו הרמז תמים תהיה עם ה', כלומר כשאתה על זה הבחינה בחינת השלימות שיש לך אמונה בבורא ברוך הוא שבודאי ימלא לך חסרונך אז תדע שבודאי עם ה' אלהיך, שבודאי ה' עמך".

האם בשנת תשפ"ב, 2022, מישהו חושב שניתן עדיין להתהלך בתמימות, כמו באותם סיפורי צדיקים של הדורות הקודמים? אנחנו הרי יהודים פקחים, מתוחכמים והכי רחוקים מתדמית העגלון שמקיים בתמימות כל מילה שאומרים לו.

אך בספרי החסידות מסבירים לנו במקביל, כי הכוונה תמימות אינה לטיפשות. אדרבה, ההיפך הוא הנכון.

על יעקב אבינו כתוב בתורה כי הוא היה "איש תם", אמר על כך הרה"ק מקוצק, יהודי חריף בפני עצמו: "כמה חריפות היה צריך יעקב אבינו כדי להיות תם…".

***

מה הכוונה תמים? נספר איפה שוב סיפור של הרה"ק מרוז'ין.

היה זה בשנה הראשונה שהוא נמלט מאימת הצאר הרוסי והגיע למקום מושבו בסאדיגורה. כאשר נכנס לערוך את השולחן, ישבו שם, וכדי להימנע מהגדרות לא מדוייקות נצטט מילה במילה מהספר מגדיל ישועות, המביא תולדות וסיפורים מהרה"ק מרוז'ין: "היו שם גם רבנים קטנים שהם עתה בעלמא דקשוט, ודרכם היה לומר תדיר שעושים מופתים".

הס"ק מרוז'ין הסביר להם מדוע התנהלותם בעייתית, וציטט את הפסוק של פרשתנו. תמים תהיה עם ה' אלוקיך, בהסבירו כך: קודם כל, תהיה תמים בעבודת הבורא. תמים, מלשון עבודה תמה ותמימה, עבודה מושלמת בתורה, מצוות ומעשים טובים.

שנית, כאשר תעשו מופתים שלא כדרך הטבע והבריאה, אתם כביכול גורמים לשינוי – ואילו על הקב"ה כתוב "אני ה' לא שיניתי". אך כאשר תהיו תמימים עם ה' אלוקיכם, תהיו צדיקים וקרובים אליו, וכך כאשר תתפללו הוא יעשה רצונכם.

כלומר, הכוונה תמים – שלם. קורבן שמקריבים לפני ה' צריך להיות תמים בלי מום, וזו גם עבודתנו הנדרשת מאיתנו. לעבוד בתמימות ובשלימות את הקב"ה.

***

מרן אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש, מסביר את הפסוק בצורה עמוקה ונפלאה, על דרך החיים של אדם הלומד תורה, שאסור לו לשכוח כי מדובר בתורת ה' ולא בחכמה שהוא לומד כדי להתפאר ח"ו.

בפרקי אבות, שאנו לומדים בשבתות הקיץ, אומר רבי שמעון: "המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו".

שואל הבעל שם טוב הקדוש, לכאורה, המילה "ושונה" – מיותרת. אם אומרים לנו שהמהלך בדרך הפסיק ממשנתו, אנו יודעים שהוא למד לפני כן. בנוסף, לא כתוב "ושנה" בלשון עבר, אלא "ושונה" – בלשון הווה. שאלה נוספת: "מעלה עליו הכתוב". איזה כתוב?

עונה הבעש"ט כי התנא בכלל מתכוון למשהו אחר מהפירוש הפשוט בפסוק. מדובר על יהודי המהלך בדרך, בדרך העולה בית א-ל, ושונה, והוא לומד אך הוא מפסיק, הוא ח"ו מפסיק את עצמו מהקב"ה בגלל "ממשנתו". הוא שוכח שמדובר בתורת ה' ולומד בשביל להתפאר.

אותו יהודי מתגאה בליבו ואומר מה נאה אילן זה, והוא מתכוון לעצמו כי האדם עץ השדה – והוא כבר מכין לעצמו חלק נכבד בגן עדן, ואומר מה נאה ניר זה, מלשון הפסוק "נירו לכם ניר".

מעלה עליו הכתוב, הכתוב בפרשתינו "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", שגם כאשר אתה עוסק בתורה, תורת ה' תמימה, תהיה עם ה' אלוקיך, תזכור את הקב"ה בלימודך ואל תתגאה בגלל שאתה שקוע בד אמות של הלכה.

לימוד עצום. גם בעת שאנחנו עוסקים בתורה התמימה, להיות עם ה' אלוקיך, ולא להיות חס וחלילה מאלו שתורתם נעשית להם סם המוות רח"ל.

***

נסיים ברוח החודש שאנו נמצאים בו, חודש אלול, ימי הרחמים והסליחות, עם דבריו של הרה"ק בעל הבני יששכר בספרו אגרא דכלה.

הוא אומר על הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", כי הוא "ירמוז על הימים שמן ראש השנה עד הושענא רבה באשמורת ב' שעות קודם היום, שאז היא עת רצון לגמור החתימה לטובה, ויש בהן ת"צ שעות מנין תמי"ם תהיה בכל השעות הללו עם י"י אלקיך, ות' רבתי להורות על הכתיבה והחתימה בימים האלה, שנרשם על כל איש ואיש באות הת'".

הקב"ה אומר לנביא יחזקאל לעבור בתוך העיר ירושלים, "והתוית תו על מצחות האנשים", כדי שלא ייפגעו ממלאכי החבלה. אומר לנו הבני יששכר, על ידי זה שבמהלך 490 השעות מראש השנה עד הושענא רבה באשמורת הבוקר נהיה עם ה' אלוקיך, נירשם עם האות ת', לכתיבה וחתימה טובה.

אנו אומנם עומדים עדיין לפני ראש השנה, אך כל מהות החודש הוא ההכנה להמליך את הקב"ה עלינו בראש השנה, ננסה אם כן להתאמן ולהתרגל לחיות עם ה' אלוקיך, כבר מרגע זה והלאה.

כתיבה וחתימה טובה.

למאמרים נוספים של שלומי זייבלד – לחצו כאן