משפחתה של היולדת הצעירה שרה אלינור דדון שנפטרה לאחר לידת בנה השישי, קמה מהשבעה, והגיעה כמקובל לבית העלמין כדי לומר פרקי תהילים, קדיש ותפילת 'א-ל מלא רחמים'.
את הקדיש אמרו שני הבנים הגדולים, האחד בן עשר וחצי והשני בן שמונה בלבד. לבית העלמין הם הגיעו יחד עם המחנכים שלהם בתלמוד התורה, לאחר שקיבלו הכנה נפשית לפני המעמד הטעון כל כך עבורם.
הרב ליאור גלזר הגיע לנחם את השניים ואמר להם שמדי בוקר כשהם אומרים בתפילה "שהחזרת בי נשמתי", הם צריכים לחשוב על זה שהנשמות שלהם ושל אמא שלהם מתחברות בשמים מדי ערב, וכך הם יטעינו את עצמם במטענים של אהבת אם והרגשה שאמא שלהם צועדת לצדם ומלווה אותם לאורך כל הדרך.
כשאמרו הילדים את הקדיש, נשמעו קולות של בכי בקרב ציבור המשתתפים במעמד, ואביהם, האלמן הטרי יוסף דדון הבטיח להם: "מעתה אהיה לכם לאבא ולאמא".
עוד אמר כי מקום מנוחתה של רעייתו, בקצה בית העלמין, מסמל את אופייה ואת צורת החיים שלה, בצניעות, בענווה ובפשטות.
כדי לתרום ליתומיה של היולדת הצעירה שרה אלינור דדון ע"ה
התינוק אורי שנולד ימים אחדים לפני פטירת אמו, היה כל אותה העת בביתה של אחת מחברותיה הטובות של אמו, שאימצה אותו אל חיקה מיד עם קבלת הידיעה הקשה על כך שהיולדת הצעירה התמוטטה ואיבדה את ההכרה. מאז הוא גדל בבית החברה, שמטפחת אותו באהבה ובחמלה רבה, עד שיימצא פתרון קבוע. שאר הילדים מתגוררים כעת בבית הדודים, וכמו האב האלמן גם הם מנסים לאסוף את עצמם ולהתאושש מעט מהטרגדיה הנוראה שניחתה עליהם כרעם ביום בהיר.
פטירתה של האם באה לאחר שהתמוטטה ימים אחדים אחרי לידת בנה השישי. שרה אלינור ע"ה שוחררה מבית החולים לביתה כשמצבה טוב ולא היה שום חשש לשלומה. למחרת, היא התמוטטה בביתה. בעלה חזר לביתם ומצא אותה שרועה על הקרקע כשהיא מחוסרת הכרה.
ככל הנראה התקף אפילפסיה הוא זה שגרם לה ליפול, ולאבד את ההכרה לזמן קצר, אלא שבזמן זה היא סבלה מחנק ל"ע.
למרבה הכאב ולגודל הטרגדיה, בבית החולים החמיר מצבה של שרה אלינור ע"ה, וכעבור שבוע היא נפטרה לבית עולמה.
בבית המשפחה שורר מחסור תמידי, וכעת החמיר המצב מאוד. "האב יזדקק לעזרה רבה בגידול הילדים: כביסות, ניקיונות, שמרטפות, שיעורי בית, בישולים וכל מה שעושה עקרת בית באופן יומיומי, כל אלו הפכו למעמסה כבדה מאוד על צוואריו", אומרים מכריו.
לנוכח האמור קמו רבני העיר ותושבים פעלתנים, והחלו לגייס תרומות להקמת קרן עזרה וסיוע למשפחה האבלה שאיבדה את אמה ביום בהיר, ובלי שום הודעה מוקדמת.
"הכוחות שלנו מוגבלים", מודה איש חסד משדרות, "הקהילה כאן לא עשירה, בלשון המעטה, זאת עיר שנמצאת בתחתית המדרג הסוציואקונומי של מדינת ישראל, וכדי שנוכל לתת למשפחה את המינימום ההכרחי, אנחנו חייבים עזרה מבחוץ, וזקוקים נואשות לתמיכה כספית שתגיע מיהודים טובים בכל רחבי הארץ".
