פרובוקציה מסוכנת: המטרה האמיתית של בן גביר בהר הבית / אבי מוסקוב

מטרתו של בן גביר הושגה. עלייתו של השר לביטחון לאומי גרמה לסערה תקשורתית רבתית, הן בישראל והן ברחבי העולם המערבי והערבי, הוא קיבל ראיונות במגוון כלי התקשורת ב'פריים טיים'  ובכך הוכיח כי הוא לא רואה ממטר ולא סופר את העולם, העיקר להראות מי בעל הבית בהר הבית.

מטרת עלייתו של בן גביר לא הייתה מלווה בכוונות טהורות של השגת מטרה עקרונית מסוימת. מטרתו האמיתית הייתה כאמור לחולל פרובוקציה בהר ותו לא. העלייה להר לא השיגה שום דבר מלבד זעם עצום בעולם בכלל והערבי בפרט.

בנוסף, ישנו איסור הלכתי חמור לעלות להר הבית. קדושת המקדש גדולה מאוד, ולא התבטלה גם אחרי חורבן הבית. כך כותב הרמב"ם: "אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו, לא ייכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם… שנאמר 'את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו', מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב – בקדושתו עומד".

מן התורה אסור ליהודי שהוא טמא להיכנס לאותו מקום המקודש של המקדש, ועונשו של הנכנס הוא כרת. כיום כולנו בחזקת טמאים למת והדרך להיטהר מטומאה זו הינה אך ורק על ידי אפר פרה אדומה, וכיום לא קיים אפר זה וגם לא ניתן לעשותו מסיבות טכניות הלכתיות שמעכבות. לכן כמעט כל פוסקי ההלכה פוסקים כי אסור באיסור חמור לעלות להר.

גם הרבנות הראשית אוסרת את העלייה להר כפי ששלח הרב הראשי לישראל הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א לבן גביר. יתרה מזאת, גם במגזר שממנו מגיע השר לביטחון לאומי רוב הפוסקים אוסרים את העלייה להר. הראי"ה קוק כתב: "כי על פי דרך ההוראה הכבושה בישראל, נחשב כל דבר שנשאר בלא-הכרעה אצל הדורות הקדמונים, ביחוד בדבר שלָאוסרים הוא איסור דאורייתא ודאי, ובפרט איסור חמור של חיוב כרת – לספק גמור, ששום אדם אינו רשאי להקל בו. ובפרט בנידון דידן, שכמה וכמה דורות עברו, שנמסרה לנו הקבלה הקבועה, שמחזיקים בדעת האוסרים, ויראים וחרדים הם כל עדת ישראל מלהיכנס אל מקום המקדש מפני הטומאה, בודאי אין זה מן המידה כלל, לקום עכשיו בזמן הזה ולאמר, שנמצאה ההכרעה להקל בזה".

מלבד האיסור החמור לעלות להר מבחינה הלכתית, ישנם היבטים נוספים חמורים גם הם. העלייה להר היא מעשה התגרות מובהקת מיותרת באומות העולם. לאחר עלייתו של בן גביר להר העולם הערבי זעם על כך והוציאו גינויים חריפים ביותר. גם בעולם המערבי לא נותרו אדישים ,כאשר ארה"ב, צרפת ומדינות נוספות גינו בחריפות את הפרובוקציה.

הטלוויזיה הפלסטינית דיווחה כי יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן החליט לפנות למועצת הביטחון של האו"ם בעקבות "התוקפנות של ישראל באל-אקצא". לפי הדיווח, אבו מאזן הטיל על המשלחת הפלסטינית באו"ם לפעול מיידית מול מועצת הביטחון כדי לגנות ולעצור את "התקיפות מצד חברי הממשלה הישראלית וקבוצות קיצוניות, במה שמהווה הפרה מסוכנת של הסטטוס קוו בירושלים". גם איחוד האמירויות הצטרפו כאשר משלחת האמירויות באו"ם הגישה בקשה בשם הפלסטינים והירדנים לכינוס של מועצת הביטחון של האו"ם בנושא הר הבית.

יצוין, כי לא לכל מעשה יש לייחס חשיבות למה יאמרו בעולם. אם ישראל הייתה מייחסת חשיבות בכל מהלך לנאמר בעולם, סביר להניח שישראל כמדינה לא הייתה קיימת. עם זאת, חשוב להדגיש, כאשר מדובר במעשה שמטרתו הבלעדית היא התגרות בעולם כאשר אין סיבה אמיתית של יישוב הארץ וכדומה, ההתגרות מביאה נזק חמור ליהודים.

מה השיג בן גביר בעלייתו להר? מטרתו המוצהרת הייתה להראות לעולם מי הוא בעל הבית כאן. זאת המטרה. אך כולנו יודעים שאין שום תרחיש שישראל תשלוט בהר הבית. לו יצויר והממשלה תחליט לספח את ההר, לגרש משם את הערבים ולהשמיד את מסגד אל אקצה, או אז ישראל תותקף לאלתר על ידי מדינות ערב כאשר מדינות המערב לא ממש יתנגדו לכך.

ערביי העולם 'יתאבדו', גם במובן הפיזי של המילה, על "חילול" הר הבית על ידי היהודים "הטמאים". אי לכך, אין שום סיבה להראות לעולם מי בעל הבית בהר. הדבר היחיד שנגרם לישראל בעלייה הוא נזק תדמיתי עצום. לא די בחשש העצום של מדינות העולם מהממשלה החדשה (חשש שאולי אינו מוצדק), כעת החשש גבר בעשרת מונים אחרי העלייה הפרובוקטיבית של בן גביר להר.

יש המזלזלים בחשיבות תדמית ישראל בעיני מדינות העולם. מדובר בטעות קשה שמצויה בעיקר במחוזות הימין. די לנו אם נסתכל כעת במתרחש ברוסיה שבטוחה במאת האחוזים בצדקת דרכה בפתיחת המלחמה נגד אוקראינה, אך בעיני העולם רוסיה היא הכובשת ומבצעת פשעי מלחמה כאשר בעקבות כך רוסיה מנודה מהעולם בהיבטים הכלכליים והמדיניים, בשביל ללמד אותנו מה עשוי לקרות לנו אם לא נצטייר נכון בעיני העולם.

יהיו שיחשבו שמה שנטען כאן הם הפחדות סרק הגובלות בשמאלניות. לכן אדגיש – ההתייפייפות המוגזמת של השמאל, הכל במטרה למצוא חן בעיני העולם, מכוערת ומזיקה אפילו יותר. ישראל אינה כובשת ואינה מבצעת בשום אופן פשעי מלחמה, אך לתקוע אצבע בעיני העולם על ידי מעשים פרובוקטיביים חסרי תועלת, מזיקה אף היא ועלולה לעלות לנו ביוקר גם באו"ם. העלייה של גביר להר הבית גובלת בסכנת נפשות וכולנו תקווה שלא תעלה לנו בחיי אדם.