דרעי הוא לא הסיפור / יוחאי דנינו על שינוי הגישה בש"ס

במשך שבע השנים שחלפו מאז שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הורה על פתיחת חקירה בעניינו של יושב ראש ש"ס אריה דרעי, במפלגה שמרו על שקט תעשייתי, בכל הנוגע למערכת המשפט בישראל.

השופטים, היועצים המשפטיים לממשלה, פרקליטות המדינה וכל מי שרק ידו הייתה בחקירה, כולם זכו לחיבוק דב מצד החברים בש"ס, בטח ובטח מהיו"ר דרעי ששמר על כבודם, גם כשהבטן כאבה וכל השותפות בגוש הימין קראו שוב ושוב להעלות D9 על בית המשפט העליון. החברים מש"ס התבקשו לשמור על שתיקה בענייני הבג"ץ ואם כבר היה מי שדיבר, היה זה סגן השר ארבל שלא אחת היו מי שתהו מדוע הוא כל כך מהדר בכבודם.

אבל כל זה נחלת העבר. במהלך הימים האחרונים נראה שבש"ס התירו את כל חרצובות לשונם וכאבי הבטן מוצאים מזור למכאובם, במתקפה ארטילרית שלא הייתה מביישת את צבא רוסיה במתקפות האחרונות על אוקראינה.

את ההתבטאות שזכתה לתשומת הלב הגבוה ביותר, השמיע הח"כ הטרי אברהם בצלאל בראיון לערוץ הכנסת. "אם הם יפסקו ויפסלו את אריה דרעי הם יורים לעצמם בראש – ברמה הזאת" הוא אמר וחיזק את דבריו: "אני לא חושב שזה מאיים בכלל, אין לי ספק שזה נמצא גם על השולחן". מאוחר יותר, כשהאמירה הזו החלה לצבור תאוצה, הבינו גם בש"ס שהאמירה הזו כמעט וקרעה את החבל. בצלאל נשלח כמובן להתנצל ולהסביר שדבריו הוצאו מהקשרם.

אבל גם בלי בצלאל הרוחות בש"ס סוערות. הח"כים, השרים וסגני השרים כולם מבהירים לבית המשפט בצורה כזו או אחרת: "הפסקנו לקבל מכבודכם הוראות" ו-"דרעי יהיה שר בכל מחיר". בין השורות הם גם ניסו להחריף את הטון, בתקווה להפחיד את השופטים ולרמוז "בעדינות" שאולי בכל זאת כדאי להם להכשיר את דרעי ולו רק כדי לעכב קמעא את ההתנגשות החזיתית שתזרז את הקיצוץ בסמכויותיהם ובעילת הסבירות שמעמידה אותם מעל לכל בן אנוש.

בימים האחרונים היו גם מסרים ודיווחים על כמעט התנגשות בבית המשפט, עם הדיווח לפיו דרעי לא מתכוון לפרוש מהממשלה, ועל נתניהו יהיה להחליט כיצד לנהוג, ואם לקבל את הכרעת בית המשפט. אמירה שמשמעותה מלחמת העולם השלישית בין הרשות השופטת לזו המבצעת.

המאבק של נציגי ש"ס הוא טבעי, בוחרי המפלגה הצביעו בידיעה ברורה שדרעי הוא השר הבכיר, למרות הרשעות עבר. מבחינתם כל החלטה שתתקבל בבית המשפט, שנוגדת את האפשרות הזו, היא לא רלוונטית. אם לציבור הייתה יכולת לנמק את עילת הסבירות, סביר להניח שהיו טוענים שזה לא סביר שדרעי לא יוכל לשמש כשר בכיר.

מבלי לזלזל במאבק של חברי ש"ס על עתידו של דרעי, המאבק האמיתי שעכשיו הם מתגלים בו כפייטרים, היה צריך להתקיים מזמן. הרבה הרבה לפני הבחירות הללו, או לכל הפחות הרבה לפני הרכבת הממשלה.

כן זה נכון שדרעי נמצא כעת בפרונט, אבל לא דרעי הוא האישיו. המאבק של הציבור החרדי והימני במערכת המשפט, הוא הרבה יותר מתפקיד שר כזה או אחר, ואפילו משנה לראש הממשלה. המאבק הוא מאבק על זהותה של המדינה.

במשך שבע השנים האחרונות, ביכרו חברי הכנסת של ש"ס את שלומה וכבודה של מערכת המשפט, על פני הטיית השכם למאבק בבית המשפט. עכשיו כשהם נזכרים להרעיש עם ירי רחב היקף, כמעט לכל גזרה אפשרית, ייתכן שהסיפור הוא כבר מעט מאוחר.

כן, סביר להניח שבעקבות כך יזורזו חלקים ברפורמה של מערכת המשפט. עילת הסבירות תבוטל, פסקת ההתגברות תחוקק ועוד, אבל אילו בש"ס היו מפנימים שהמאבק הוא לא פרסונלי ולא בגלל דרעי צריך לשתוק או להילחם, ייתכן שהמלחמה כעת הייתה מתייתרת.

אילו הח"כים והשרים של ש"ס היו מעניקים גיבוי למלחמה במערכת המשפט, בדיוק בטון שבו הדברים נאמרים כעת, ייתכן והחקיקה או הרפורמה במערכת המשפט, הייתה מתקדמת כבר מזמן והמבוכה, או הכעס (תלוי את מי שואלים), היו יכולים להימנע, כשבית המשפט היה מבין את מקומו.

לא בוכים על חלב שנשפך, גם לא על ההחלטה שלדברי בכירים בש"ס כבר התקבלה במסגרתה דרעי יאלץ להתפטר מתפקידו, או להתפוטר. אבל במקום לבכות, יש גם פתרונות. כשהטונים הצורמים כבר נשמעים, לחברים מש"ס אסור לסגת. לא דרעי הוא הסיפור, וגם אם יקרה הנס ודרעי יוכשר בבית המשפט, עליהם להמשיך את המאבק במערכת שהציבה את עצמה עליונה מעל כולם. כי הסיפור הוא לא דרעי, אלא הציבור החרדי כולו, מדינת ישראל כולה, מול מדינת הבג"צ.