בתחילת 1968 עשתה את דרכה מבריטניה לישראל הצוללת אח" דקר. באחד מהאסונות הגדולים בהיסטוריה של מדינת ישראל טבעה הצוללת, וכל 69 אנשי הצוות שהיו עליה נספו, ובהמשך הוכרו כחללים. טביעת הצוללת הייתה במשך זמן רב לתעלומה של ממש, והיה קושי בלהגיע לחקר האמת, שכן לא היו ניצולים וגם שרידי הספינה נמצאו במצולות רק 31 שנים אחרי שטבעה. הספקולציות שסבבו סביב הצוללת גרמו במידה רבה גם לתקווה בקרב משפחות אנשי הצוות, שחלקם היו נשואים והורים לילדים.
בחודשו הראשון של 1968 יצאה הצוללת אח"י 'דקר' מבריטניה לכיוון נמל חיפה. כחמישה ימים לפני תאריך הגעתה המיועד לישראל, נעלמו עקבותיה ו-69 לוחמיה הוכרו כחללי צה"ל. בשנת 1999, לאחר שנים רבות של חיפושים אותרה הצוללת בעומק הים, על נתיב הפלגתה המקורי. גשר הצוללת הובא לישראל ונמצא כיום במוזיאון חיל הים בחיפה.

תיעוד החיפושים אחר אח"י דקר. צילום: דוברות משרד הביטחון
ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מפרסם את יומן המבצעים, המתאר את מאמצי החיפוש אחר הצוללת, התיאום בין הכוחות הרבים בשטח, הסריקות אחרי כל ממצא על אף מזג האוויר הסוער, התקווה שמדובר בתקלת קשר בלבד וההבנה העצובה כי אפסו הסיכויים להציל את 69 אנשי הצוות ויש להפסיק את החיפושים.
ביומן אג"מ מבצעים ב-28.1.68 נכתב כי "לפני כשלוש שעות, נשלחה הודעה לצוללת (דקר) ע"י ים-3 – אם היא שומעת אותם שתוציא את המצוף השני. בשעה 20:10 התקבלה הודעה מאניית הסוחר "יפו" כי היא קולטת שידור חלש ולא ברור 43.40 כיוון לא ידוע…. ים-3 מנסה בתחנות שלו לקלוט את השידור ולגלות את הכיוון. הם משערים כי השידור הוא תשובה לשידור שלו לפני 3 שעות". "ההנחה היא שדקר נמצאת בינך (אח"י משגב) לבין 'יפו' היא שומעת ואינה יכולה לענות".

תיעוד החיפושים אחר אח"י דקר. צילום: דוברות משרד הביטחון
יום למחרת נכתב, "מיחידה 515 נמסר כי נשמעים צפצופים על תדר המצוקה של הצוללת, לא ברור הכיוון". "הלבנונים מסרו למטה החיפושים בקפריסין כי הם גם כן יסייעו לחיפושים אחר "'דקר'".
ב- 30.1.68 נכתב כי "אין אישור לאח"י 'יפו' להתקרב לעבר החפצים השטים בים כ-65 מייל מפורט סעיד. יש להרחיק את אח"י יפו לגזרת סיור אחרת שאינה קרובה לחוף מצרים. חיל הים רשאי להשיט אניית סוחר מחר, 31 בינואר 68 בשעות היום לאזור החפצים השטים שבטווח 65 מייל מפורט סעיד. ובכל מקרה לא פחות מ-50 מייל מחוף מצרים". "הסכמנו כולנו (מטה החיפושים בקפריסין) פה אחד שהזמן האחרון להצלת ניצולים מהצוללת הוא הלילה".

תיעוד החיפושים אחר אח"י דקר. צילום: דוברות משרד הביטחון
יומיים לאחר מכן נכתב, "החל מה-1 בפברואר בצהריים נשמעות תשובות לפניות שלנו כאילו מאח"י "דקר" בשם "דיסקית". כיוונים מצביעים על צפ' טורקיה ומז' קפרסין. הנושא בבדיקה 3 כלי שייט שלנו המסיירים בסביבה. ייתכן וזו הפרעה מכוונת".
בחלוף שני ימים נכתב, "חיל הים נמצא בשלבי הפסקת החיפושים, חיל האוויר יפסיק גם הוא את חיפושיו בסביבות השעה 14:00. כל הסירות המשתתפות בחיפושים יגיעו חזרה לחיפה היום בערב".
בחיפושים השתתפו תשעה כלי שייט של חיל הים, בהם הצוללות דולפין ולווייתן ושני מטוסים של חיל האוויר – נורד ודקוטה. כל מראה במעמקי הים עורר תקוות מחודשות. באחד מהדיווחים נמסר על גילוי כתמי שמן וקרשים וקופסאות שונות, במרחק של כשני מייל מספינת משמר טורקית. הטורקים התבקשו על ידי קפריסין לבדוק את הממצא.
במהלך החיפושים היו גם תקוות שווא. ב-1 בפברואר נשמעות תשובות לפניות התשדורת, כאילו הן מאח"י דקר בשם "דיסקית", אבל לאחר בירור הובהר שכיוונים מצביעים על כלי שייט של טורקיה וקפריסין.
ידיעה נוספת במהלך החיפושים דיווחה על שישה עצמים בצבע אדמדם שנראו במעמקי הים ליד געש, בין הרצליה לתל אביב, כ-400 מטרים מהחוף, כאשר המרחק ביניהם כ-60 מטרים. ניתנה הוראה לכלי שייט להתקרב לעברם ולבדוק את זהותם, אך שוב הסתבר שאין רמז לקשר לאח"י דקר.
באירוע נוסף, בעומק הים בהרצליה, ליד מלון אכדיה נראה כתם גדול בים וחפץ שגלי הים מטלטלים אותו, אך גם גם התברר שעדיין אין קצה חוט בחיפושים אחר התעלומה הגדולה, שנותרה עד עצם היום הזה.
ארכיון צה"ל גם פרסם את הדו"ח הראשוני שנכתב על העלמות דקר, ב-28 בינואר 1968, ארבעה ימים לאחר התקשורת הוודאית האחרונה, בה מסרה הצוללת הגדרה מדוייקת של מיקומה ואת את מכתבו של הרב הראשי לצה"ל באותה העת, אלוף שלמה גורן, בנוגע להתרת עגונות דקר.




















