הערב יחול ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות.
דיניו הם בהקשר למצוות ערלה – האיסור ליהנות מהאילן בשלוש שנותיו הראשונות. בשנה הרביעית יש להעלות את הפירות לירושלים, או לפדות אותן, והחל מהשנה החמישית ניתן ליהנות מן הפרי בצורה רגילה לאחר הפרשת תרומות ומעשרות. כמו כן, יום זה הוא היום הקובע את שנת העץ, כי אין להפריש מפרי של שנה אחת על פרי של שנה אחרת.
רבים מקשרים יום זה לחיי האדם, בפרט לפי הפסוק "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט). דרך צמיחת האילן היא משורשיו החודרים אל מעמקי האדמה, בבקשם מקור יניקה של מים, המחיים את העץ ומהווים עבורו את קיומו. שורשים אלו אינם נראים לאדם, שכן הם טמונים עמוק בקרקע, אך אם אנו רואים עץ עמוס פירות, ברור הדבר ששורשיו איתנים, ומצאו אי שם בחיפושיהם מקור מים.
כן הוא האדם. כל אשר נראה במעשיו החיצוניים, שהם ראויים ונאים, מעיד הדבר על שורשים עמוקים ועל תכונות נאות העוברות מאב לבן. כמובן שאין ערוך לאותה עבודה עצמית הנעשית על ידי האדם, אבל תכונות וכוחות נפשיים מקורם בדורות עברו.
