ט"ל שנים לרבי יצחק אייזיק מספינקא זצ"ל: נהג האמבולנס ריגש וריתק את המשתתפים

בתחילה נשא דברים קצרים האדמו"ר שליט"א מספינקא רמ"א בהם העלה את זכרונו הטהור במשנת תורתו והנהגותיו בעבודת הקודש של אביו כ"ק רבי יצחק אייזיק מספינקא זצ"ל שנהרג בתאונת דרכים מחרידה בחזרתו מהלוויתו של קדוש ישראל האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל הבבא סאלי יחד עם עוד שלושה אנשי חסד יקרים. בדבריו ביקש מנהג האמבולנס שהגיע במיוחד להילולא מאשדוד מר שמעון יפרח הי"ו והיה ברגעים הראשונים בזירת התאונה, שישא דברים ויתאר את מה שראו עיניו אז לפני טל' שנים.

בהתרגשות מיוחדת כשהס ומתח הורגש בין הקהל, ניגש מר שמעון יפרח ועמד לצידו של האדמו"ר שליט"א כשדמעות של התרגשות נראו מבין עיניו, ואמר, קשה לי לבטא במילים את גודל ההתרגשות לי כעת כשאני עומד כאן בסמוך לאדמו"ר כשאני רואה אותו, את משפחתו העניפה ואת הקהילה הפורחת של החסידות ומיד עולה בזכרוני השעות הקשות, הרכב המעוך לחלוטין, שלוליות הדם ועוד מראות שאני מעדיף לא לספר, "שיחו בכל נפלאותיו" – כשאני רואה את הנס הגדול הזה לידי אנו חייבים להודות ולהלל את הקבה על כל נפלאותיו.

וכך מספר שמעון יפרח נהג האמבולנס: את הערב של יום ראשון ד' בשבט שנת התשד"מ אני לא ישכח לעולם. באותו יום היה אבל כבד בעולם היהודי בהסתלקותו לבית עולמו של האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא הבבא סאלי זיע"א לאחר שנסתלק מיד עם צאת השבת לילה לפני כן. במסע ההלוויה הענקית שהתקיימה למחרת, השתתפו רבבות מכל רחבי הארץ בעיירה נתיבות. באותה עת ישבתי במוקד מד"א ברובע ד' באשדוד במשמרת לילה כשבחוץ ירדו גשמי ברכה ללא הפוגה.

לפתע, בבהילות, אני שומע קול צעקה ממכשיר הקשר: "צא דחוף לכביש אשקלון, פרטים תקבל בדרך, צא דחוף! אני שואל את המוקדנית, 'מה קורה? מה קורה'? היא הייתה בלחץ וצעקה עלי, 'צא לדרך'. עליתי מיד לאמבולנס עם מתנדב נוסף, ודהרתי למקום במהירות אדירה תוך כדי הפעלת סירנה מייללת. בדרך עדכנו אותי שמדובר בתאונת דרכים בכביש אשקלון".

יפרח ממשיך לספר, כשניכר בו שחווית היום ההוא, נמצאת בעומקי נפשו עד עצם היום הזה. "אני נוסע בכביש, ובשונה מהיום, זה היה כביש דו סטרי ללא הפרדה. עמודי תאורה לא היו בצידי הכביש ושרר חושך נורא ואיפול כבד. גשם כבד ירד, וככל שאני מתקרב לצומת, אני רואה משאית חונה בצד, ומזהה שככל הנראה המשאית מעורבת בתאונה. הוא עמד בצד הדרך, ועשרות מכוניות עמדו בצד ואנשים רבים, כנראה הנוסעים שירדו מרכביהם עקב התאונה עומדים ומתפללים. אני עוצר בצד הדרך ליד המשאית, והמחזה שראיתי היה מחריד. רכב מיני-סובארו, התנגש חזיתית במשאית שבאה במהירות ממול. המשאית בלעה אותו כמו תנין הפוער את פיו. כל הרכב היה מעוך מרוסק ומעוות ללא אפשרות זיהוי, בתוך החזית של המשאית הגדולה".

ילד קטן בגיל עשר כשכולו מלא בדם

למרות הלחץ והמחזה המזעזע, אני לא מאבד עשתונות ופועל כנדרש. היה חושך ורק התאורה של פנסי האמבולנס האירו מעט. "ניסיתי להסתכל פנימה, ראיתי ארבעה אנשים, שוכבים ללא רוח חיים, אני בודק אותם אחד אחד, מנסה לראות אולי אפשר להציל משהו, אבל לצערי הרב אין דופק, אין כלום. ניסינו להוציא אותם החוצה, אבל הם היו ממש שבורים בתיאור מזעזע שקשה לי לתאר, בתוך כל ההמולה, אני מסתכל למטה, ואז באופן בלתי צפוי בעליל אני רואה מחזה שלא ייאמן".

"על רצפת הרכב, מתחת לגופות הנוסעים, שהיו לבושים בחליפות ומגבעות, אני רואה ילד כבן 10, שוכב ברצפת האוטו, כולו מלא בדם, הגופות היו מעליו. הוצאנו אותו החוצה בזהירות רבה והינחתי אותו על האלונקה, בדקתי אותו והרגשתי דופק. חלש אומנם, אבל קיים. מיד הכנסתי אותו לאמבולנס במהירות ככל האפשר, ונסעתי מיד לכיוון בית החולים "ברזילי" באשקלון, תוך כדי ביצוע החייאה על ידי המתנדב כל הדרך. הודעתי בקשר לבית החולים, שמדובר במקרה קשה מאוד ושיחכו לי בכניסה למיון לטיפול דחוף ביותר מיידי, כשהגעתי לבית החולים אכן הצוות המתין בחוץ והיה כבר בכוננות, רופאים ואחיות, 'חטפו' את האלונקה עם הילד והכניסו אותו לטיפול דחוף". באותו ערב קשה שחזרתי הביתה וזה אני מספר לראשונה, הייתי שבור לגמרי, כל בגדי היו מוכתמים בדם המראות לא עזבו אותו ואמרתי לאשתי בהחלטה אני עוזב את עבודתי במגן דוד אדום, כי הרגשתי שאני כבר לא מסוגל נפשית יותר להמשיך.

התעלומה: מה קרה עם הילד מאז?

מאז התאונה הייתי דואג לשלומו של הילד ומנסה לקבל פרטים האם הילד עדיין נותר בחיים?! ומה מצבו כך שאלתי בבית חולים בברזילי, וכן אצל כונני מד"א אחרים, בחודש חודשיים הראשונים אני עדיין מנסה לברר בין החברים בתחנת מד"א ובבתי החולים השונים, אבל הרופאים לא נתנו לי תשובות ותעלומתו לא נפתרה.

סגירת מעגל

בשנת תשס"ח אני עושה את דרכי לראשונה, למרכז לצעירים "ילדי שגיא ויעקב" באשדוד להילולת הבבא סאלי זיע"א. ילדיי, יניב נ"י ואחיו סתיו נ"י, היו משתתפים קבועים בשיעורי תורה שם.

באותו ערב בהילולה, יושבים מאות משתתפים סביב לשולחנות ערוכים ובראשם רבנים חשובים. בתוך כל ההמולה, אני מרגיש התעלות והתרגשות, ונזכר במעשה שאירע עימי באותו ערב, אז עשרים וארבע שנים אחורה ואני קם ומבקש את רשות הדיבור מהמארגנים. לאחר זמן, בין דרשות הרבנים אני זוכה לכבוד ומקבל את המיקרופון, וכשכולי נרגש אני מספר לנוכחים את הסיפור שהשפיע על חיי, ונצרב עמוק בתוככי ליבי.

תוך כדי שאני מספר ונסער אני מזכיר גם את אותו ילד שנמצא פצוע אנוש ברכב המרוסק לחלוטין והשתדלתי לבצע בו החייאה וטיפול מהיר ועד היום אני לא יודע אם הוא נותר בין החיים.

לפתע ממולי, קם אחד הנוכחים והפסיק אותי בקול רם ואמר לי: "אני שמח לבשר לך שהילד שדיברת עליו הוא חי וקיים. הוא הקים בית ויש לו ילדים, הוא אדמו"ר ורב קהילה חשובה בבני ברק" אני הייתי בהלם מוחלט, כמעט התעלפתי ומיד פלטתי את המילים  "אני לא מאמין, זה ממש נס משמיים".

המפגש המרגש עם האדמו"ר שליט"א

 במרכז לצעירים "ילדי שגיא ויעקב" דאגו לי להיפגש עם האדמו"ר שליט"א, זה היה מרגש במיוחד ומאוחר יותר אף נסעתי איתו למקום התאונה במדוייק והראיתי לו את המקום, ירדנו מהרכב לשוליים בכביש, כשכולו נרגש הצבעתי לו לעבר הכביש ואמרתי 'כאן זה קרה' הוא הביט בצער והרים את עיניו כלפי מעלה ובירך בקול רם ובהתרגשות מילה במילה ברכת "שעשה לי נס במקום הזה".

זה הזמן להודות להקב"ה על החסד הגדול הזה, אני שמח בחלקי וסיים במילים תודה רבה שזכיתי להיות חלק בזה כשדמעות בעיניו ונישק את ידי האדמו"ר שליט"א.

בשלב זה האדמו"ר מספינקא רמ"א ערך סיום מסכת ביצה ולאחר מכן אמר את ההדרן עלך כשקולו נשנק מבכי ואמר את הקדיש לאחר מכן.

דברי תורה וברכה נרגשים נשא הגרנ"נ לנדמן אב"ד חולון והזכיר את חסדיו של הקב"ה, כפי ששמענו כולנו על אותם ימים בהצלתו של האדמו"ר שליט"א כשממשיך להנהיג את חצר הקודש ביד רמה.

מעמד ההילולא הסתיים מתוך תחושה רוחנית בציון הילולא קדישא והודיה להקב"ה על חסדיו הגדולים והמרובים על אותם ימים ועד עצם היום הזה.

לקראת חצות לילה, ציבור המשתתפים בראשות האדמורי"ם מספינקא עלו להתפלל על ציונו של בעל ההילולא זצ"ל, באוהל שבחלקת אדמור"י בית ספינקא בבית העלמין 'סגולה' בפתח תקוה.