בנימוקי אורח חיים כתב: באיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו, ובאמת מצוה בכל מה דאפשר להרבות בשמחה של מצוה, ולקיים דברי חכמים".
פעם בראש חודש אדר אמר האדמו"ר ה"ויחי יוסף" מפאפא זצ"ל, כי לא התפרש בדברי חכמים איך ובמה להרבות השמחה, בעוד שלגבי "משנכנס אב ממעטין בשמחה", היא הלכה פסוקה ומפורטת למעט במשא ומתן, ובבנינים של שמחה, ולא לעשות נשואין וכיו"ב. אין זאת אלא מפני שבנוגע לשמחה, הדבר פשוט ביותר ואינו צריך אפילו לפרשו, הרי כתוב "פקודי ד' ישרים משמחי לב", אם כן בוודאי הכוונה באומרם "מרבין בשמחה" להרבות בלימוד התורה המשמחת לב ומאירת עינים.
מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, נשאל פעם במה ניתן לבטא את "מרבין בשמחה", מלבד עצת חז"ל שהוא זמן מסוגל לדון עם העכו"ם? וענה, כי אם יש לאדם סיום או שמחה יראה שיעשנה בחודש אדר, ואם אין לו שמחה ישתה קצת יין בכניסת החודש, והוסיף שאביו הסטייפלר זצ"ל נהג כל ראש חודש לשתות מעט יין, ובר"ח אדר הוסיף קצת יותר מכל ר"ח.
