הסעיפים הראשונים ברפורמה המשפטית עברו השבוע בקריאה ראשונה במליאת הכנסת לקול צהלת הימין. פרץ השמחה במחנה המסורתי מובן – הציבור שדעתו וערכיו נרמסו על ידי מנגנון שייתר מראש כל מאמץ לקדם את תפיסת עולמו, סופסוף יכול לראות את קץ השיטה שפגעה פעם אחר פעם בציפור נפשו. אך כדי שלא נתאכזב ביום שאחרי הרפורמה, כדאי שנזכור שמנגנון רמיסת הערכים שלנו אינו נמצא רק במערכת המשפט. ישנם לפחות עוד שני גורמים שייגרמו לצינזור תפיסת העולם השמרנית-מסורתית מהציבוריות בישראל – האקדמיה והתקשורת.

***

המעמד והעוצמה שהעולם המערבי מעניק למוסדות האקדמאים נותן מעמד עליון לגופים שבסופו של דבר הופכים למקור המידע והדעה הבלעדי בדרך למימוש מדיניות הממשלה. דרישות הסף בכל התפקידים הבכירים במערכת השלטון מחייבים את המועמדים להיות בעלי תואר אקדמאי. מידת מומחיותם בתחום אליו הם מיועדים אינה קריטריון, כל עוד הבכיר המיועד לא עבר את המסלול האקדמי הוא אינו ראוי.

מעמד דומה זוכים המחקרים, שבמקרים רבים ממומנים על ידי גופים שלהם אינטרס ישיר לתוצאות המחקר. מחקרים אלה מתקבלים כעובדות למרות שבמקרים רבים הם בעיקר מייצגים את השקפת העולם של עורכי המחקר. בחלק של האקדמיה יש לשמרנות ומסורתיות נחיתות מובנית, שכן לערכים אלה אין בסיס בתפיסה האקדמית. בהגדרות המחקר האקדמיות החוקר חייב לנטרל מידע קודם, כמו לדוגמא הקשר של יהודי לתורתו.

חוסר ההתאמה לתפיסת העולם היהודית מסורתית מרחיק את הצועדים בדרך ה' ממקומות אלה, וכתוצאה מכך מעמדות בכירות והשפעה על ה'מחקרים' שקובעים מדיניות. מערכת המשפט הייתה המגרש היעיל והקל של המחנה הליברלי למימוש השקפת עולמם למרות שהם היו מיעוט בעם, אך אנו עלולים לגלות בקרוב שהיא רק חלק ממערך אלטרנטיבי לשלטון שלמעשה קובע את המדיניות ללא קשר לתוצאות הבחירות ורצון העם. חלק נוסף – התקשורת.

***

נדירים בני האדם שמסוגלים לעמוד מול מתקפה תקשורתית, כמעט שלא קיים מי שמסוגל לעמוד מול מתקפה מתוזמנת, זאת שנוטלים בה חלק כל כלי התקשורת המרכזיים בישראל. הטבע הבסיסי של האדם זה להרגיש תחושת חשיבות עצמית, כשהוא מופר בכיכר העיר האינסטינקט דוחף אותו להימנע מהביזיון. עובדה זאת נכונה גם לפקידים, לשופטים ולשוטרים.

באופן קבוע אנו עדים לכך שגם הגופים והאישים החזקים ביותר מתקפלים מול מתקפה תקשורתית. הפרקליטות משנה סעיפי אישום לאחר שהוגשו, פוליטיקאים מושכים חוקים לאחר שהועלו לדיון ודמויות בולטות חוזרות בהם מאמירות – זאת למרות הביזיון שבצעדים אלה. הכוח של מתקפה מתוזמנת של כלי התקשורת המרכזיים יכול לשנות מדיניות. השליטה הכמעט מוחלטת של השמאל הליברלי בתקשורת המרכזית בישראל מעניקה עוד כלי עוקף שלטון לקבוצה זו.

די אם נעשה השוואה בין צורת הסיקור של ממשלת בנט-לפיד לזאת של ממשלת נתניהו כדי להבין את עוצמת ההשפעה של תקשורת עויינת. כשהממשלה הקודמת קידמה מדיניות שפוגעת באזרחים או נוגדת את המדיניות של הקהילה הבינלאומית, הסיקור התקשורתי האוהד השתיק כל ביקורת ונתן להרכב הכילאיים להמשיך בדרכו. לעומת זאת הממשלה הנוכחית תצטרך לוותר על מימוש מדיניותה לגבי מערכת המשפט או להתמודד עם משבר כלכלי של בעקבות "בריחת כספים". זה ממש לא משנה אם המשבר אמיתי או לא, עצם הדיווחים עליו כבר ייגרמו למשבר כלכלי אמיתי.

***

במקרה התקשורת כמו במקרה של האקדמיה, אנו עלולים לגלות שאחרי המאבק הארוך לתיקון מערכת המשפט, מדיניות שמרנית מסורתית עדיין לא תהיה פה. אין ספק שהטיפול בחלק המשפטי הוא המשמעותי ביותר וזה שלא אפשר לקדם מדיניות ימין באופן חוקי, אך לאחר הרפורמה אנו נלמד את עוצמת התקשורת והאקדמיה.