מתח. לחץ. חרדה. פחד. התכוננות. רגישות. ויתורים. כאב.
הכל סביב הפצצה המתקתקת: הרמדאן.
עוד לפני שבן גביר נכנס לתפקידו טענו שהאתגר המרכזי בשבילו הוא הרמדאן.
לא יעזור כלום. מדובר על חודשיים וחצי לפני הרמדאן, אבל הפיל הפעם בחדר, ענקי וזועם, הרמדאן כביכול כבר איים על בן גביר, לפני שהוא פגש אותו.
אבל אם נחקור את חודש הרמדאן המוסלמי לא נמצא מילה על פחד. אין אזכור על ג'יהאד או על אירועי טרור חלילה.
הרמדאן נתפס כחודש קדוש. חודש שמח, מרבים בו בקניות, בחגיגות בלילות ובתפילות.
מדוע בישראל הרמדאן הופך להיות הסיוט הגדול של המשטרה, הצבא, הפוליטיקאים ובעיקר, יהודים ישראלים?
כנראה כי מישהו דאג שזה יהיה קשור. כלומר משהו גורם לג'יהאד בארץ ולאירועי הטרור לגרום למוסלמים בארץ להנות מזה, לשמוח.
במעוזי הרשות הפלסטינית, קיימת אווירה זחוחה ושמחה אחרי פיגועים ל"ע, ממתקים מחולקים. המלחמה ביהודים ובמדינה היהודית, יחד עם ג'יהאד גורמים להם לעודד ולהנות מאירועי טרור.
וזה לא מוזר ולא סתם. הם מכירים טוב את הישראלים, את התגובות שלהם ואת תגובות העולם במצבים כאלה.
הם יודעים שסיכוי רב והמחבל התורן נשאר בחיים ומשכך, רע לא יהיה לו.
התנאים שלו בכלא יהיו טובים יותר, מכל אסיר בכל כלא בעולם.
יחד עם חבריו הוא יתכנן את הפיגוע הבא ויחד ייהנו מהשתקמות על חשבון המדינה.
הם מכירים את 'מדיניות ההכלה' הוותיקה של המדינה.
גם על החגיגות התומכות במפגעים אין תשובה כזאת או אחרת מכוחות המשטרה.
באווירה המפחידה הזו, הבלתי פתירה, קורה הבלתי ייאמן.
בכירים בממשל ירדן, מצרים, אמריקאים ובכירי צבא ישראליים עתידים להיפגש עם ה'מוקצה' הגדול בהיסטוריה: איתמר בן גביר.
הצעיר שהפגין מגיל 14, שהורשע בעבירות פוליטיות, שלא גויס לצבא בהוראת בכירים, האיש הכי שנוא בעולם המוסלמי הרדיקלי ובארגוני הטרור למיניהם, מקבל תחנונים מבכירים בעולם הערבי: תדבר איתנו.
והוא ידבר איתם. הם יגידו לו: תזהר, בשבילך, לא בשבילנו, את תלחץ על הערבים בישראל תן להם חופש, אל תבצע מבצעים למניעת פעולות טרור, זה מקשה עליהם, אל תעלה להר הבית, אל תקשה את התנאים של ה'אסירים הביטחוניים' (המחבלים הישראלים), כל אלו יכולים לגרום לגרוע מכל; העברת השטח. הוא רגיש.
ובין גביר יחלוק עליהם
אמרו לי את זה כבר מיליון פעם, הוא יגיד, אמרו את זה כשעליתי להר הבית, כשסגרתי מאפיות ומקלחות למחבלים בנפחא, כשפתחתי במבצע, כשהכשרתי יישובים, ובכלל בכל רגע שהייתי במשרד.
הם טעו אז, והם טועים גם עכשיו.
דווקא שלל הסנקציות מרחיקות מפגעים.
כשהרמדאן בפתח ובן גביר לא במתח, אולי יש כאן שינוי גישה.
רמדאן רגוע!
