אלו שמותר להם ואלו שלא / יוחאי דנינו על הפער בין ההפגנות

קו אחד עובר בין התנהלותה של המשטרה והיועצת האנרכיסטית לממשלה בפרשת חבר הכנסת צביקה פוגל, לאלימות חסרת הרסן של משטרת ישראל אמש בבני ברק. שני האירועים שהתרחשו ביום אחד, חידדו את דבריו של ראש ה-BDS סניף ישראל, מיסטר יאיר לפיד, על ה-"אנשים אחרים" כהגדרתו.

יושב ראש הוועדה לביטחון הפנים של הכנסת, צביקה פוגל, הוא אחד שאילולי היה חבר במפלגת 'עוצמה יהודית' לבטח היו מגדירים אותו מלח הארץ. הוא שירת בתפקידים בכירים בצה"ל ממנו פרש בדרגת תת אלוף. בין היתר הוא שימש כמפקד עוצבות בחיל התותחנים וראש מטה פיקוד הדרום בתקופות רווית אש כמו עופרת יצוקה ועמוד ענן. גם על אזרחי הוא עשה חיל, בעת ששימש כראש המועצה הממונה ביישוב הבדואי טובא-זנגרייה, סגן ראש איגוד ערים לכבאות של הגליל העליון, הגליל המזרחי והגולן, ומפקד יחידת החילוץ גולן, שפועלת תחת משטרת ישראל. בקיצור, חבר כנסת שכל מפלגה הייתה שמחה לראות אותו בין שורותיה ולהתהדר בו בין חבריה.

אמש, נחקר חבר הכנסת פוגל במשך כמעט שש שעות במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בלהב 433. החשד: הסתה לטרור. הרקע לחקירה שנפתחה באישור הרועצת המשפטית לממשלה, הוא ראיון שהעניק למחרת הפיגוע הקשה בחווארה בו נהרגו האחים יניב הי"ד.

פוגל שפיקד בצה"ל על מרכז האש הפיקודי, ידוע כמי שהתנהלות הממשלה הנוכחית כלפי עזה וכלפי הטרור, לא ממש עולה בקנה אחד עם משנתו הביטחונית. ממשלה שמכילה לא מעט, בזמן שהוא סבור כי יש להקים מרכז אש מיוחד נגד הטרור ולהכות את המחבלים מכה אחת אפיים. בבוקר שלמחרת הפיגוע ובעקבותיו גם הצתת בתים ומכוניות, פוגל נשאל בראיון לדעתו. הוא הסביר כי הוא מרוצה מהתוצאה ובטוח שהושגה הרתעה משמעותית, זאת למרות שלדעתו הממשלה היא זו שצריכה לפעול למימוש עמדה זו ולא אנשים פרטיים.

הראיון שעורר סערה, גרם לחבר הכנסת לפיד, שאת הנשק ראה רק בסיפורים – שגרסתם עוד לא הוכרעה – על שירותו הצבאי, לתקוף את פוגל ולהסית נגדו כמו שרק הוא יודע. אפילו קריאה לכלוא את פוגל נשמעה מפיו של האנרכיסט, רגע לפני שהזדעק על זה שיש ח"כים בקואליציה שקוראים לכלוא את ראש האופוזיציה.

מי ששמע את הראיון של פוגל, יודע היטב שהוא לא הסית לטרור ואפילו לא התקרב לכך, אבל היועצת המשפטית לממשלה שממתינה בסיבוב לכל מה שקשור למפלגתו של בן גביר בפרט ולקואליציה בכלל, כמובן אישרה את פתיחת של החקירה. היועצת שהחליטה שהקריאה למרד של ראשי הממשלה לשעבר, אהוד א' ו-ב', כמו גם קריאותיו של סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, אינן עולות לכדי עבירה פלילית וסגרה את התיקים מבלי לחקור אף לא אחד מהם, הבינה שפוגל הוא טרף קל.

במשך שנים שבפוליטיקה ובתקשורת הישראלית מטיפים לחרדים בפרט ולאנשי ימין בכלל, על כך שהם מעזים למתוח ביקורת נגד בכירים (במיל' או שלא) בצה"ל. אבל כעת, כשמדובר בפוגל, פתאום הם התירו לעצמם את כל הרסן. פתאום הם מוכנים להשליך אותו לכלא, גם כשמדובר בראיון שדבריו הוצאו מהקשרם והוא התנצל על כך יותר מפעם אחת.

כמעט שש שעות נחקר פוגל, כאילו היה אחרון העבריינים. גם החסינות המהותית שיש לו כחבר כנסת לא עמדה לו, בטח לא עברו הצבאי, המשטרתי ותפקידו כיושב ראש הוועדה האחראית על המשטרה. לא משנה מה יצא מהחקירה הזו בסופו של דבר, עצם החקירה היא שערורייתית. בטח כשהפריבילגים ממשיכים להסית באולפנים, ומסרבים להתנצל פעם אחר פעם על דבריהם.

לא רק פוגל שהיה צריך להיות גיבור היום, סובל מהאפלייה המכוונת, אלא גם המפגינים החרדים שבאו למחות נגד האנרכיסטים מעוררי הפרובוקציות, שלראשונה קיימו מפגן מחאה מול ביתו של יו"ר 'דגל התורה' חבר הכנסת גפני.

אחרי שבועות של הפגנות בלתי פוסקות, אחרי שיבוש החיים של מדינה שלמה, אחרי שהמשטרה מכילה שוב ושוב את המפגינים ומפקד המחוז אפילו מסתחבק עם המפגינים, גם החרדים חשבו שכך יעלה בגורלם, סוף כל סוף הם לומדים מהטובים ביותר.

תקוות לחוד ואכזבות לחוד. ליתר דיוק, אי האכזבות. השוטרים לא אכזבו והאלימות הייתה מנת חלקם של השוטרים שהתאפקו יותר מידי בהפגנות השמאל, וכעת סוף סוף יכלו לכלות את זעמם על מפגינים. שוטרים נגחו מפגינים, אחרים הפלו בהם את מכותיהם ומה הפלא שבתוך רגע אחד אחרי שכביש 4 נחסם, הוא כבר היה פתוח.

חקירת חבר כנסת במשך כשש שעות על אמירה שהוצאה מהקשרה, והאלימות הקשה של המשטרה נגד מפגינים שבסך הכל ניסו לחקות את אלו שמותר להם, היא לא פחות משערורייה. היא לא פחות מניסיון להלך אימים ולסגור חשבונות, אבל גם מוכיחה שהאמירה של לפיד על "אנשים אחרים" היא דווקא מדוייקת, בשונה מאמירות רבות שלו.

יש את אלו שמותר להם הכל, אלו שהיום ינסו לשבש את טיסתו של נתניהו לברלין ומחר יקיימו את יום הג'יאהד השבועי שלהם וישבשו את חייהם של כל אזרחי המדינה. ויש אלו שאמורים להיחקר כאחרוני הפושעים ולחטוף מכות כאילו הם המציאו את הרעיון של חסימת הכבישים. פריבילגים שמותר להם הכל, ואלו שהדבר היחיד שמותר להם לקבל, זה מכות.

שני נושאים, עם קו משווה אחד, שהאמירה המתאימה לו ביותר, היא דווקא של המפגינים הפריבילגים: "בושה, בושה".

פורסם לראשונה בעיתון 'שחרית'