צילום: משרד הביטחון
בשנות האלפיים, חלקנו היינו ילדים שחגגו ימי הולדת בצל האזעקות, וחלקנו כבר היינו מבוגרים שהבינו את חומרת המצב בכל מבצע והרגיעו את הילדים המבוהלים. חלק בכלל עוד לא נולדו במציאות ההיא – מציאות בלי כיפת ברזל. מציאות בלי קו ההגנה האווירי הראשון.
בשנת 2006, נורו אל עבר ישראל כ-4,000 רקטות. חיים נגבו ונזק עצום נגרם. כאן גב הגמל נשבר, וחיל-האוויר והתעשיות הביטחוניות החלו לפתח יחד מערכת שתספק מענה נרחב ומוצלח לאיומים, שתגן על שמי ישראל ועל אזרחיה. המערכת לא פותחה ביום אחד, זו הייתה עבודה רציפה וצמודה של אנשי התעשיות עם אנשי מערך ההגנ״א (הגנה אווירית), שבכל פעם פותחו עדכונים חדשים ונוספו חידושים רבים למערכת, עד שהיא הפכה למבצעית וביצעה את היירוט הראשון שלה בתאריך 7.4.2011 – לפני 12 שנה בדיוק.
"אחת השאלות הגדולות הייתה: באיזה שלב מוכנות של המערכת נצא איתה לפריסות מבצעיות? האם היא מספיק מוכנה בהיבט של אחוזי היירוט ובדיוק שלה? היה דיון גדול אם נכון להפעיל אותה באותה נקודת זמן. לבסוף החלטנו שכן, וטוב שכך. הבנו שיש בה צורך מבצעי חזק מאוד ושאין אפשרות אחרת", נזכר מפקד מערך ההגנ״א באותה התקופה, תא"ל (במיל׳) דורון גביש.
"כמפקד מערך ההגנ"א, החלק שלי היה יותר בהקשר למדיניות ולהחלטות הרלוונטיות מבחינה אסטרטגית – איך פורסים ולאיזה מקומות, בהחלטות משותפות עם הגופים המבצעיים של חיל-האוויר. המטרה שלי הייתה להוביל את המערך ולהכין אותו לקראת המשימה החדשה הזאת כדי שהיא תקלט בצורה מוצלחת, אבל את הביצוע עצמו בשטח עושים הלוחמים הצעירים והקצינים. זה נכון תמיד, ונכון גם במקרה הזה".
"צריך לזכור שעד אותה התקופה, לא היה מענה אחר. היו יורים עלינו את הרקטות והן פשוט היו נופלות ומייצרות הרס וחורבן. שאר המערכות שהיו בידינו לא היו בנויות לזה – כיפת ברזל היא המערכת היחידה בעולם שידעה לעשות את מה שהיא עשתה. יש לה יכולת ליירט רקטות שמשוגרות בטווחים יחסית קצרים, ורמת הדיוק ויכולות המכ"מים (מגלי כיוון-מרחק) שלה חדשניות ופורצות דרך. זה שילוב של יכולת מרשימה ומתקדמת מבחינה טכנולוגית, עם תפיסות הפעלה חדשניות, וכמובן האנשים שמוציאים הכל לפועל – לוחמי המערך", מציין תא"ל (מיל׳) דורון.
לדבריו, "כבר בהתחלה, הבנו שזה אירוע הרבה יותר גדול ואסטרטגי מרק קליטה של מערכת, זה מעבר. זו קליטה של משימות חדשות ועולם שונה לחלוטין. נפתח עתיד שונה וזה הדבר הבא – היה לנו ברור שאם אנחנו מצליחים, אנחנו מנטרלים יכולת משמעותית מאוד של האויב שלנו. אותה נקודה היוותה את הקצה של הפיכתו של המערך מטקטי לבעל משמעות אסטרטגית ברמה לאומית".
לפני שהמערכת נקלטה, מערך ההגנ"א נערך אליה והקים גרעין הקמה של סוללת כיפת ברזל ראשונה, כדי שברגע שהמערכת תימסר לידם, הם יהיו מוכנים. "אספו לוחמים ולוחמות מצטיינים מכל המערכות וגיבשו צוות הקמה. זה היה ממש בחיתולים, לא שיערנו שהמערכת תגיע לעוצמות כאלה. בזמנו, לאט לאט בנינו את עצמנו – כל דבר וכל פעולה עשינו בפעם הראשונה. היה בזה משהו מאתגר אך מרגש, חשבנו ללא הפסקה מהם האיומים שהגיוני שנעמוד מולם, התאמנו על הכל בסימולציות, ושיפרנו את כל היכולות שלנו ושל המערכת לאורך הדרך״, מספר רס"ן נ', שאז היה סגן מפקד הסוללה הראשונה של כיפת ברזל.
"הייתה מתיחות כבר מאז סוף מרץ של אותה השנה. הכינו אותנו שיש סיכוי גדול שבקרוב נפרוס ונפעל בצורה מבצעית בשטח אש, לא כמו שהיינו מתאמנים בשטחים סטריליים וללא כל פגע. אני, בתור סגנו של מאור גבריאל, כיום סא״ל ומפקד גדוד 137, הייתי אחראי על הביטחון בצורה שוטפת, ובכל תקופת האימונים וההכנות תמיד חששתי מרגע האמת. חששתי מהרגע שבו ישוגר טיל אמיתי ובאמת ננטרל תקיפת אויב. פחדתי שיקרה משהו רע פתאום, שמשהו יישרף. הרי בתקופה הזאת עברו שנים מאז שטיל שוגר", משחזר רס"ן נ'.
"במנ"י (מרכז ניהול יירוטים), מאור פיקד על היירוט ועל המצב, ואני הייתי תחתיו. נכנסו לשם ונאמר לנו שקיבלנו ידיעות ומודיעין. הייתה אווירה שונה, מתח שרר באוויר והתבטא בשקט מוחלט, שקט צורם. מאור ביקש מכולנו להיות בשקט, שנוכל להתרכז, ואף אחד לא הוציא מילה. עד שפתאום נשמעה הכריזה "גילוי חדש", והבנו שזה הרגע האמיתי בו הכל קורה. מאור ביצע את היירוט, וברגע שאנחנו מבינים שהוא יירט, וידאתי מהר ששום דבר לא קרה – התקשרתי לאתר המשגר, ועוד לפני שפיציתי את פי, צעקו לי מהקשר 'יצא יצא ופגע'׳. קלטנו שאנחנו מתחקרים פה עכשיו הצלחה. הבנתי שאם בקשר לא אמרו שהייתה שריפה, אז כנראה שהכל בסדר. השקט שרר עוד למשך שניות אחדות ובחדות האווירה בחדר עברה לשמחה גדולה ולתחושת הקלה והתנערות מהמועקה. הבנו שזה למה התכוננו כל הזמן ועבדנו קשה למענו".
"אני זוכר שהתקשרתי לברך את מאור על היירוט הראשון, הבנו שעשינו היסטוריה" משתף תא"ל (במיל׳) דורון. רס"ן נ' ממשיך אותו: "עכשיו אתה יודע שהיית חלק ממשהו הרבה יותר גדול ממך, חלק מהיסטוריה. לא ידענו ולא שיערנו שזה יגיע לעוצמות של המערכת כיום". "היום, המערכת היא שם דבר בעולם, כשרוצים לשבח דבר ולהגיד שהוא הכי טוב בתחום, אומרים ׳כיפת ברזל׳. המערכת נהפכה למטבע לשון שמסמל את הטוב ביותר", אומר תא"ל (במיל׳) דורון.
"זו גאווה גדולה מבחינתי ותרומה גדולה – הייתה לי את הזכות לעשות את חלקי בהיסטוריה. אחריי, לאורך הרבה מאוד שנים, מפקדי המערך, הקצינים והלוחמים, עושים את זה מצויין וזה רק הולך ומשתפר ונקלטות עוד מערכות. הייתה לי את ההזדמנות לשים את התשתית להתרחבות ולהצלחה", מסכם תא"ל (במיל׳) דורון.
לעניות דעתי, ותתעמקו מעט.
כיפת ברזל היה דבר גרוע ביותר.
זה נתן את האפשרות לשבת בחיבוק ידיים ולתת לאויב הערבי להמשיך להתעצם.
אם לא היה כיפת ברזל, מזמן כבר לא היה חמאס בעזה.
כי ל"ע חלילה היו נהרגים והיו חייבים לתת פיתרון אמיתי.
כתבת את דעתי
תודה לה' על החכמה שמשפיע. והס"ד בכל התהליך.