בית המדרש

...

אוֹצְרוֹת הַחֵן • חג השבועות פרשת נשא • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • חג השבועות ופרשת נשא תשפ"ו

כתבות נוספות בנושא:

גדול מנחילי תורת האר"י בדורנו יוצא מגדרו לפעול ישועות בקבר הארי הצפת לחצו כאן >

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים

חג השבועות –מתן תורה

שתהיו "ולא מידי"

הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע אמר: איתא (שבת פו:) ״ובחד בשבא [ראש חודש סיון] לא אמר להם משה ולא מידי משום חולשא דאורחא״. תיבת ״לא״ – אמר להו, שתהיו בעצמכם ״ולא מידי״ – היו בעצמכם כלום. כלומר ההכנה למתן תורה כשהגיעו בראש חודש סיון למדבר סיני ההכנה היא שתהיו בעצמכם כלום "ולא מידי" עניין הענווה והביטול.

ארץ יראה ושקטה – חלב רומז לשקטה

רמז למאכלי חלב בשבועות. "כי ל'ב'בתני א'ח'ותי כ'ל'ה" (שה"ש ד' ט') ראשי תיבות אכ"ל, אותיות שניות חל"ב. והענין הוא "ארץ יראה ושקטה" (תהלים ע"ו ט'), מתחילה יראה מחמת יראת הדין שמא לא יקבלו ישראל תורה, ואחר כך כשבאו לסיני שקטה (שבת פח.). וזה ענין החלב כי החלב רומז לשקיטת הדין ויבוא רחמים תחתיו.

טרדו לשטן שלא יקטרג מכח מידת הרחמים

האותיות שלפני "אלקי ישראל" (א,כ,ד,ט,ט, ר,ק,א,כ) עולה כמנין שס"ד (364) כמנין השטן. על פי מה שאמרו ז"ל שהקב"ה שלחו לשטן כדי שלא יקטרג על נתינת התורה, וזה היה מכח שם הרחמים שהיא לפני אותיות אלקים. [עיין תוס' שבת פט'א, "דאמרינן במדרש לפניו ילך דבר שטרדו הקב"ה למלאך המות בשעת מתן תורה שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא לסוף מ' יום בעגל אתה נותן להם התורה והוא שטן והוא מלאך המות".]

הוסיף יום אחד מדעתו

וקדשתם היום ומחר, אמר ר' יוסי, יום אחד הוסיף משה מדעתו (שבת פז.)

בחג השבועות האחרון לחייו, שנת תרכ״ח, אמר הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע, בשולחנו הטהור: ״הוסיף משה יום אחד״ (שבת פז.) ופסק. אח״כ אמר: ״מדעתו!״ ולא הוסיף יותר. כאשר שמע זאת תלמידו הגדול הרה״ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע, מיהר ויצא החוצה ובכה. אח"כ הסביר: ״הוסיף יום אחד״ – היינו, ״שוב יום אחד לפני מיתתך״ (אבות פ"ב מ"י), וביקש שיהיה ״מדעתו״. [ואכן, כעבור ימים ספורים, ט״ז בסיון, נסתלק לעולמו. ומדעתו, בדעה צלולה, עד לזיבולי בתרייתא].

בתוך קהל אהללך

אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך (תהילים כ"ב כ"ג) פירש הרה"ק והטהור ר' יצחק מנחם מאלכסנדר זצק"ל הי"ד, אספרה שמך לאחי – זה ספירת העומר, לאח"י עולה בגימטריא מ"ט, אלו מ"ט ימי ספירה, בתוך קהל אהללך – זה שבועות, שנאמר (דברים ה, יח) "את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם", כי מכח ספירת העומר זוכה לקבלת התורה – לאור ה' – אור מתן תורה. [הרה"ח ר' יחיאל לנדא משפרוב].

סימן שהוא רבי

כאשר ספרו להרה"ק מקוצק שהרה"ק רמ"מ מווארקא מנהל עדה, והיו אצלו על חג השבועות כשלושת אלפי איש, שאל הרבי מקאצק, אם נתן לכל אחד שלום בידו, משהשיבוהו הן אמר: אם כן הוא רבי, כי כשנותנים יד לשלשת אלפים איש ולא נעשים מצורע סימן שהוא רבי.

בימה לספר תורה

ישראל קורין לשלחן הספר תורה בימה על שם זכירת מתן תורה. ואכן בימה ראשי תיבות הנוגע בהר מות יומת (שמות יט, יב) שנאמר לגבי מצוות הגבלה ערב מתן תורה.

המתנה שנתן שר של ישמעאל

איתא בספר ילקוט חדש (דף יב), בשעת מתן תורה נתן שר של ישמעאל מתנה לישראל שיפרו וירבו. נראה אשר שר של ישמעאל להנאתו התכוון, כי בשעת מתן תורה ראה והבין שישראל ישארו לעולם ולנצח, ועשו לא ישאר ממנו שריד ופליט, רק ישמעאל ישאר ויהיו עבדים לישראל.

ולכן נתן מתנה פרו ורבו, כי אם יהיו יותר ישראל יצטרכו יותר עבדים, וממילא יפרו גם הם על ידי שישראל יפרו וירבו.

כנגד מתן תורה

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד (בראשית א, ה) הנה בפסוק זה יש מ"ט אותיות לרמוז על יציאת מצרים עד מתן תורה. מ"ט יום שראו כולם אשר ה' אחד ושמו אחד. ובהפסוק הזה ישנם י"ג תבות (בגימטריא אחד) לרמוז גם כן על זה.

מלפני אדון חולי ארץ

מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוקי יעקב (תהלים קיד,ז) האותיות שהם לפני אותיות אדון (א,ג,ה,מ) עולה מ"ט, והם מ"ט ימים מיציאת מצרים עד מתן תורה.

מלפני אלוקי יעקב האותיות שהם לפני אותיות אלקי יעקב (א,כ,ד,ט,ט,ס,צ,א) עולים ק"ץ (190) מחמת זה יכלו עם ישראל לצאת קץ (190) שנים קודם.

שהרי היו אמורים להיות במצרים 400 שנה והיו רק 210 שנים, כך שיצאו ק"ץ שנים קודם, משום שהקב"ה הגביה אותם במ"ט ימים אלו שיהיו למעלה מימי הבנין.

ואחי הרב ר' אהרן שליט"א [רבי אהרן ויינטראוב זצ"ל בעל הדביר אהרן] הוסיף כי ידוע שישראל היו משוקעים אז במ"ט שערי טומאה, ואילו לא בא הקץ היו נכנסים חלילה בשער הנו"ן.

והענין כי שער הנו"ן הוא כפירה ממש שעל זה נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, וזה נוגע בעצמות האדון ב"ה שהיו חלילה מגיעים לכפור בעצמותו יתברך.

וידוע אם אין ישראל אין עולם, כמו שכתוב בראשית "בשביל ישראל והתורה" שנקראים ראשית. וזה שנתן תשובה על שאלת המשורר "מה לך הים כי תנוס" למה נעשו נסים כאלו להוציא ישראל ממצרים ואמר "מלפני אדון חולי ארץ" כי אותיות מלפני אדון עולה מ"ט, שערי מ"ט שערי טומאה שאלו משוקעים בהם והגיעו עד מלפני אדון לכפור בעצמות האדון ב"ה, ועל ידי זה חולי ארץ אחזתה חלחלה שלא יהפוך עולם לתהו ובהו. על דרך שנאמר ארץ יראה ושקטה. ועל ידי זה מלפני אלוקי יעקב בא הקץ שעולים כמנין קץ ועל ידי זה הוכרח הים לנוס ולהציל ישראל.

חמישים יום

הרה"ק רבי אברהם מרדכי מגור זי״ע בעל 'אמרי אמת' אמר לפרש הפסוק (כג, טז) "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום״, כי הנה יש להבין, הלא באמת מונים רק מ״ט יום? ונראה, שהקב"ה משלים את המנין, כהא דמצינו (וירא יח, כח) ״אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמשה״, ופירש רש״י ז"ל ״ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם״, והענין בא ללמדנו שבכל דבר צריכים סייעתא דשמיא, שכביכול הקב"ה יצטרף.

ברכת כהנים כנגד שלש רגלים

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מטריסק-לובלין זי"ע: ברכת כהנים היא כנגד שלשה רגלים. כשם שמחג הפסח עד העצרת, שני חדשים הם, כך יש שתי תיבות בברכה ראשונה חוץ מן השם הקדוש. מחג השבועות עד חג הסוכות יש ארבעה חדשים, לכן יש בברכת "יאר״ ארבע תיבות. וכשם שיש מחג הסוכות עד חג הפסח ששה חדשים, יש בברכת ״ישא״ שש תיבות.

וירא העם וינועו

פעם ישב הגה"ק רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע בעל 'שפת אמת' בשולחנו הקדוש ונוצר דוחק גדול בין ה'עולם'. התלונן הגה"צ רבי פנחס אליהו רוטנברג זצ"ל אב״ד פילץ, על הדחקות העצומה באמרו: ״וכי בקבלת התורה היה דוחק כזה?!" שאל ה'שפת אמת': ״מה כבודו אומר לזה?״. שתק רבי פנחס ולא השיב דבר. אמר לו ה'שפת אמת' זי״ע: "הלא כתיב ״וירא העם וינועו״ (יתרו כ, יח)…"

כשהרה"ק ר' משה מלעלוב היה אצל הרה"ק ר' הערשילי גידזילער זצלה"ה, הריח ריח עורות שהניחו בניו לייבש על התנור של אביהם, אמר לו הרה"ק ר' משה זצלה"ה, מדוע מריחים ריח של עורות אצל כבודו, אמר מה אוכל לעשות הלא בניי מתפרנסים מזה, אמר לו הרה"ק ר' משהלי זצלה"ה הקב"ה נתן תורה על הר סיני כדי ללמוד מזה ענוה, ומדוע לא נתן בארץ מישור או בבקעה, ונראה מזה שהר על כל פנים צריכים להיות [כלומר הגם שצריך להיות בענווה אבל צריך גם שיהיה בחינת הר ולא להשפיל עצמו כל כך].

זכו לתורה בזכות מילה

וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ה' מן ההר לאמר ראשי תיבות מילה כי זכו ישראל לתורה משום מילה שלא הפרו ברית אשר כרת ד' עם אברהם אבינו.

הר המוריה בא להר סיני

"ה' מן ההר לאמר" (597) עולה ירושלים עם הכולל (597) כפי שנאמר אמר בילקוט (מדרש תהלים סח' יט') שנעקר הר המוריה ובא למדבר סיני ועליו נתנה התורה.

ויבן לו בית על ידי מתן תורה

וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת (בראשית לג' יז'). לו בית עולה תמ"ח. כי אז בשנת ב' אלפים תמ"ח יעקב אבינו ויבן לו בית [תמ"ח – שנת יציאת מצרים ומתן תורה] – על ידי שיצאו בני ישראל ממצרים וקבלו את התורה הם נעשו "בית ישראל" ברכו את ה'. [וכידוע יעקב מידתו תפארת שבזכותו קבלו את התורה מידת התפארת, ע"ד מה שכתוב 'תתן אמת ליעקב' היינו התורה]

זכור ושמור

זכור את יום השבת (שמות כ, ז). בדברות הראשונות כתיב 'זכור' ענין ברכה, שלא יהיה קלקול מצד עצמו, והשבת הוא רק לענין ברכה, ובדברות שניות כתיב 'שמור' (דברים ה, יב), כיון שכבר קלקלו בחטא העגל צריכים שמירה שלא יתקלקל.

והביאור בזה, כי במתן תורה היתה הכוונה שלא יוסיפו לדאבה עוד והיה בטל היצר רע והמיתה והיסורין מן ישראל, והיה כל זה רק ברכה, אבל בדברות אחרונות שכבר קלקלו ולא המתינו שש שעות, לפיכך צריכה השבת שמירה יתירה שלא תתקלקל כי יש יצר רע ומיתה ויסורין ודא גורם ח"ו לחילול שבת, ולכן כתיב שמור, וגם שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו אבל כל אחד נכתב לבד.

וגם מקננו ילך עמנו

מכבוד קדושת אאמו"ר ז"ל [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע], וגם מקננו ילך עמנו וגו' (שמות י כו), כי התורה נתנה לאדם ללמדו חכמה בינה ודעת, אבל קודם מתן תורה לא הי' לו לאדם ממי ללמוד, והי' צריך ללמוד מבהמות חיות ועופות, וכמו שאמר איוב (לה יא) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים תחכמינו[1]. ולכן אמר משה גם מקננו ילך עמנו, פירוש הבהמות ילכו עמנו כי אנחנו לא נדע מה נעבוד את ד' – איך לעבוד את ד', וצריכים ללמוד מבהמות, עד בואנו שמה – אל מקום הר סיני – שיתן לנו הקב"ה התורה ונדע איך נעבוד את ד'. כי ממנו ניקח לעבוד את ד', שממקננו ניקח מוסר איך לעבוד את ד', ולכן לא תשאר פרסה בכל ארץ מצרים.

ונראה לרמז, זה שאמר רש"י ז"ל – אפילו בהמה שכולה של גוי ורק פרסה של ישראל לא נשאיר אותה פה רק ילך עמנו. כלומר אפילו שהגוים לומדים ממנה לעשות תועבותיהם, כי סוף כל סוף היא בהמה, רק מעט הטוב מה שאנחנו נלמוד ממנה – כי אנחנו מביטים רק על צד הטוב שבה לא על הבהמיות שבה – מ"מ נלמוד ממנה זה המעט ולא הרוב מה שלא טוב.

רביעי ומפטיר

עוד סיפר ר' מרקיל, בשבועות בבוקר הלך עם הרה"ח ר' משה מרדכי ליפשיץ (הוא היה גם כן חסיד וורקא), ביחד לרבו הרה"ק ר' בונם מווארקא זצקלה"ה להתפלל, והשיחו זה עם זה בדרך, ר' מרקיל אומר, אני בכל שבועות יש לי עליה לספר תורה רביעי, ור' משה מרדכי אמר לו יש לי בכל פעם בשבועות מפטיר, ובאו אל הרבי, ויהי בקריאת התורה צוה הרבי ליתן לר' מרקיל רביעי, ולר' משה מרדכי מפטיר, ויהי לפלא.

בפיך ובלבבך לעשותו

לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל, יג – יד). פירש אחי הרב ר' אהרן שליט"א [הגה"צ רבי אהרן ויינטראוב זצ"ל בעל ה"דביר אהרן"], הנה אמרו ז"ל (קידושין מ:) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ועוד אמרו (ברכות ה.) נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, ואמרו ז"ל (סוכה נב:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש והתורה מגנא ומצלא מיצה"ר (סוטה כא.). ובודאי בלימוד התורה ע"מ לקיים כוחה רב ליישר דרכי האדם ולקרבו לבורא יתברך. ז"ש לא בשמים ולא מעבר לים היא קיום התורה והמצוה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך אם תלמד תורה בפיך, אבל בתנאי ובלבבך לעשותו שבעת שתלמד יהא בדעתך לקיים, ואז בטח יהא לנוכח ה' דרכך.

כי הכית את כל איבי לחי (תהילים ג, ח). לחי במילוי [למ"ד ח"ת יו"ד] עולה בגימטריא אדו"ם ישמעא"ל (502), שהם לא רצו לקבל את התורה הנרמזת בתיבת 'לחי' – לוחות, ועוד המה שונאים לישראל בעבור שקבלו את התורה, ואדום וישמעאל המה מבני האבות וכפרו בהם, ולכן כיון שכפרו בך והמה שונאי בניך, לכן בעבור זה הכית אותם האויבים – א"ת כ"ל איב"י עולה בגימטריא דע"ת (474), שהקב"ה הניח אותם שיהיה להם רעות הרבה עד שידעו אפילו לפרוח באויר, וכמו בדור ההפלגה שהיו חכמים מחוכמים עד להפליא ואז הראה להם שכל חכמתם אין והבל ותהו, והעיקר הוא יראת ד' כנאמר (תהילים קיא, י) ראשית חכמה יראת ד', וכן גם בזמן האחרון שנראה להם שכבר באו לתכלית השלמות, ועמכם תמות חכמה (איוב יב, ב), ואז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבלהמו וידעו גוים כי אנוש המה סלה (תהילים ב, ה).

פרשת נשא

וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה (ה, י)

אמרו חז"ל (ברכות לה.) "רבי לוי רמי, כתיב "לה' הארץ ומלואה", וכתיב "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", לא קשיא, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה". והנה התוספות (תענית ט. ד"ה עשר תעשר) מביאים, לגבי אחד שלא נתן מעשר ובסוף לא גדלה אצלו התבואה רק כמו שהיה צריך ליתן המעשר, שנאמר (ה, י) "ואיש את קדשיו לו יהיו", שלא יהיה לו יותר, רק כמה שהיה צריך ליתן למעשר.

לפי זה אפשר לומר גם כאן, אם נותן מעשר "לאחר ברכה" שבירכו הקב"ה, אז "והארץ נתן לבני אדם", שיש לו כל טוב עבור זה. ואם "לאחר ברכה" לא נותן את המעשר, אז נעשה אצלו כמו קודם ברכה, ואין לו יותר ממעשר, ו"לה' הארץ ומלואה" – הארץ נשארת לד'.

וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ (ה, יד)

לחמיו של הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע היה בית מסחר ליינות. היה רבי צדוק יושב סמוך לשולחן חמיו ואילו אשתו עמדה בבית המסחר. פעם אחת ראה שאשתו עומדת בבית המסחר עם הפריצים. העיר לה, שאסור לעמוד כך עם הפריץ. ברם, היא נאלצה להמשיך לעמוד שם ולמכור יי"ש, ולא שמעה לדברי בעלה ומשום זה גירשה. לימים, התבטא הרה"ק מלובלין ואמר, שבעוון זה שלא קיים מה שאומר ר׳ חנינא מסורא (סוטה ב:) ״לא יקנא אדם לאשתו בזמן הזה״, משום זה ר"ל אין לו בנים.

וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ (ו, יב)

נודע המעשה מהרה"ק רבי חיים דוד דוקטור מפיעטרקוב זי"ע, שנעשה בעל תשובה גדול והגיע למדרגה גבוהה בחסידות וברוח הקודש. בערוב ימיו, כאשר חלה את חוליו האחרון ממנו לא קם, נכנס אצלו לבקרו הרה"ק בעל 'תפארת שלמה' זי״ע מראדומסק ומצאו כשהוא בוכה. אמר הרבי מראדומסק: ״רבי חיים דוד, מה אתם בוכים? ״והימים הראשונים יפלו!"

השיב רבי חיים דוד: ״אדרבה, יעמדו״… – ורצונו לומר, כי נודע (יומא פו:) שכאשר עושים תשובה מיראה, אזי זדונות נעשים שגגות, ואם עושים תשובה מאהבה, זדונות נעשים זכויות. וזה מה שבכה, אדרבה, יעמדו העבירות ולא יפלו, כדי שיהיו זכויות, שיקבל ה׳ תשובתו כתשובה מאהבה ולא מיראה.

כֹּה תְבָרֲכוּ (ו, כג)

פעם אחת הייתי אצל מרא דארעא ישראל, הגה״ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע ובא אל ביתו הרה״ג רבי יהושע אלתר ווילדמן זצ"ל אב"ד קונסקיוואלע [בעל מחבר בניין יהושע ועמק יהושע ועוד נפטר חג השבועות תרצ"ד].

כיבדו הגרי"ח זוננפלד בענבים ולא רצה לאכול, ואמר [רבי יהושע אלתר ווילדמן] הטעם: כי לאכול כזית אינו יכול, ולאכול אחד או שניים יש כבר ספק ברכה, לפי הפוסקים שענב אחד הוי בריה וצריכים לברך ברכה אחרונה, לכן אינו יכול לאכול.

אמר לו הגרי"ח זוננפלד בענוות רוחו: ״וכי גזרתי על כבוד תורתו לאכול דווקא הרבה, הלא רק אמרתי שיעשה ברכה, כי ״תיכף לתלמידי חכמים ברכה״ (ברכות מב.), וכתיב (יחזקאל מד, ל) ״להניח ברכה אל ביתך", לכן נראה שלכך אמרו תיכף לתלמיד חכם ברכה, אפילו אם אינו יכול לברך רק ברכה אחת, גם כן יברך, זאת אומרת, הברכה הראשונה, ואם כבודו אינו רוצה לאכול ענב אחד שלם, יאכל יותר ולא יהיו שלמים והכל על מקומו יבוא בשלום״.

כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (ו, כג)

אמר הגה"ק רבי יהודה אריה לייב מגור זי"ע בעל 'שפת אמת': הטעם שאומרים לכהנים אחר ירידתם מן הדוכן – ״יישר כוח״ – כדי שיאמרו ״ברוכים תהיו", ואז זוכים לקבל מהם ברכה נוספת. ומר' ישראל לייב הייבלום שמעתי טעם הגון נוסף, שלכן אומרים "יישר כוח" לכהנים, משום שהם מברכים אותנו "באהבה", מה שלא נכתב בתורה בפירוש.

ואני אמרתי להוסיף טעם לשבח למה אומרים לכהנים אחר ברכת כהנים – "יישר כוח כהן", כי אהרן הכהן היתה לו כוונה טובה בשעה שציוה להביא נזמי זהב וזרקם לאש כדי להצילם מעבודה זרה ומקללה, ורק הרשעים יונס ויומברס בני בלעם הם שגרמו לכל זה בכישופיהם (עיין תנחומא סי"ט, זח"ב דף קצא., זח"ג דף קצד., תקו"ז דף קמב.), אבל מכל מקום שלא בכוונה יד אהרן באמצע, וכדי שלא יאמרו ח"ו שאהרן עשה את העגל והביא עליהם קללה ולא ברכה, לכך ניתן לו הציווי של ברכת כהנים לברך את ישראל ויתקן מה שעיוותו שעבדו את העגל וגרמו בזה קללה ר"ל. לכן אומרים "ישר", כי אהרן היה ישר בזה שלא ידע הכוונה של יונס ויומברס.

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (ו, כד-כו)

כבר זכרנו אשר ג' ברכות של ברכת כהנים (במדבר ו' כ"ד) הם כנגד ג' הגאולות. יברכך וישמרך, גאולת מצרים. יאר ויחנך, גאולה האמצעית שעיקרה היתה חנוכה. ישא שלום, כנגד הגאולה האחרונה.

***

שלש ערי מקלט, כנגד ג' ברכת כהנים, אשר בזכות ברכת כהנים לא יבוא לידי כך שיצטרכו לברוח אל עיר מקלט.

***

ברוך אתה בבאך (דברים כח ו). אתה' בבואך' סופי תיבות כ"ה, כי ברוך אתה הוא על ידי ברכת כהנים – כ"ה תברכו את בני ישראל (במדבר ו כג).

***

וחמת המלך שכ-כה (מגילת אסתר) שך- כה. הש"ך דינים (ש"ך ניצוצין של דינים ושרשם הם מן ל"ב נתיבות חכמה שער הכוונות להרח"ו שער העמידה פרק ה') מתבטלת על ידי ברכת כהנים כ"ה תברכו.

***

יברכך ה' וגו' (במדבר ו, כד). יש לרמז ג' ברכות של ברכת כהנים כנגד ג' גאולות: יברכך וגו' כנגד גאולת מצרים שהתברכו בבנים[1] ובממון[2]. ויחנך היא הגאולה האמצעית בחנוכה, ולכן נקראת חנוכה כנגד 'ויחנך' שהיתה כדי להאיר פנים בתורה שלא תשכח חלילה מישראל, ולכן הנס היה בנרות כנגד פניו אליך שעולה בגימטריא או"ר (207). ישא וגו' וישם לך שלום כנגד הגאולה העתידה כשיהיה שלום בעולם.

א"נ ג' ברכות כהנים כנגד ג' אבות: יברכך – כנגד אברהם שנאמר בו (בראשית יב, ב) ואברכך ואגדלה שמך, יאר – כנגד יצחק אבינו שכהו עיניו מראות בגלל עשו ונשיו שעבדו ע"ז, ולכן זכו בניו מיעקב לברכת יאר. ישא – כנגד יעקב שנאמר ביה (שם מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ונאמר (שם כט, א) וישא יעקב רגליו, ונאמר (שם מו, ה) וישאו בני ישראל את יעקב אביהם, ונאמר (שם מה, כז) וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ונאמר (שם נ, יג) וישאו אותו בניו ארצה.

מאחי המופלג והשנון מהור"ר אהרן יחיה [הגה"צ רבי אהרן ויינטראוב זצ"ל בעל הדביר אהרן] שאמר בהיותו ילד בן תשע שנים

מדרש פליאה "יברכך מזכור וישמרך ששמור" (ילקוט ראובני). הנה הגם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא שכר [שאין שכר בעולם הזה על מצווה], אבל הידור מצוה נותנים אפילו בזה העולם (בבא קמא דף ט. עיין תוס'). והנה ערוב תבשילין אסמוכיה אקרא ד"זכור את יום השבת" זכרהו מאחר שאתה בא להשכיחו.

וערוב תבשילין איננו מן התורה רק דרבנן (והוא כעין הידור) שנותנים שכר אפילו בזה העולם.

והנה רש"י ז"ל אומר "יברכך בבנים ובעושר- וישמרך מן המזיקים". וזה שאומר יברכך ברכה בזה העולם הוא מצוה שהיא כמו ערוב תבשילין שלמדין שזכור דהיינו הידור מצוה שנותנין עליה שכר גם בזה העולם. וישמרך לעתיד מן המזיקים הוא משמור, ממצוה שלמדין כמו משמור שהוא מצוה דאורייתא כי כל מקום שנאמר "השמר פן ואל הוא לא תעשה".

***

ענין הגבהת הידיים בברכת כהנים – לעצור בעד ישמעאל ואדום ב' הקליפות הארורות שלא יכלו ח"ו את ישראל בגלות.

ועל פי הקבלה צריך להגביה יד ימין יותר מיד שמאל, והיינו כי יד ימין תעצור בעד קליפת ישמעאל הבאה מצד ימין שהיא קליפה חזקה יותר מקליפת אדום ולכן בשעת ברכה של ברכת כהנים יד ימין הוא על יד שמאל שהוא למעלה מיד שמאל כי יד ימין מגביה למעלה יותר מיד שמאל בשעת הברכה כדי לעצור בעד קליפת ישמעאל שהיא קליפה קשה עד מאד שבאה מצד ימין.

השמא"ל עולה עשו (376) כי באה לעצור בעד קליפת עשו הרשע שמצד השמאל. ולכן גם ציותה התורה להניח תפילין על יד שמאל, כי השמאל עולה עשו, ובא כח התפילין להתיש כח השמאל.

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ (ו, כד)

יברכך, שיתברכו נכסיך. וישמרך, שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך (רש"י)

שמעתי מתלמיד חכם אחד פירוש נאה על מה שאנו אומרים ב'מי שברך' בשבת קודש – "וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם עם כל ישראל אחיהם ונאמר אמן". כי מדרך העולם שאם אחד יש לו ברכה במעשה ידיו, הוא לוקח את הברכה וההצלחה מאיש אחר, כי הקב"ה עושה סולמות, מוריש לזה ומעשיר לזה (מדרש תנחומא וישלח ס"י), וכשנותן לאחד מחסר לחברו, וכן אם הוא מוצא מציאה, זה חיסרון לזולתו שאיבד ממונו.

על זה אנו מבקשים – "וישלח ברכה והצלחה", שתהיה הברכה וההצלחה, ביחד "עם כל ישראל אחיהם", וחלילה שלא יסבול מזה יהודי זולתו ח"ו, רק כולם יהיה להם "ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם", ונכון.

[1] שילדו נשותיהם ששה בכרס אחד (רש"י שמות א, ז).

[2] ביזת מצרים וביזת הים.