יום הכיפורים • הרב נתנאל אביסרור

ערב יום הכיפורים תשפה הגדול והקדוש הבא עלינו לטובה ולברכה

השנה שזה יוצא בשבת קודש יש לנו מעלה מיוחדת על זה אמר הרבי הקדוש סנגורן של ישראל ציס"ע רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיעא שהוא היה כ"כ שמח ובטוח שזה יוצא בשבת כי הקב"ה בוודאי יכתוב את כל ישראל בספרן של צדיקים וספרן של חיים

כי גם הקב"ה מקיים את כל התורה כולה ברוחניות כמובן מה שהוא מצווה את ישראל הוא בעצמו עושה ובשבת הרי אסור לחתום רק בפיקוח נפש ואין לנו פיקוח נפש יותר גדול מקטרוג השטן עלינו והקב"ה מוכרח לכתוב את ישראל לטובה לחיים טובים ובכל המצטרך בגשמיות

כי חפץ בנו השם ורוצה בתשובתנו ורוצה שנהפוך את הגשמיות לרוחניות ונעשה לו כאן בעולם הזה הגשמי שאין תחתון ממנו בית ומכון לשבתו יתברך ולזה מבקשים זכרנו לחיים… למענך אלוקים חיים כל חיינו כאן זה להביא לימות המשיח שאז הכל יהיה בגילוי לטובה וגם הרע יתהפך לטוב ויענה בכל כרחו אמן לכוחות הקדושה

נזכה כולנו וכל בית ישראל להחתם בספרן של צדיקים וחסידים ויהיה שנת גאולה וישועה ושמחנו כימות עיניתנו ולא ישמע עוד שוד ושבר בארהק ולא יינזק שום יהודי בכל מקום בעולם וניגאל בחסד וברחמים בשובה ונחת מתוך תשובה עילאה ולא ידח ממנו נידח ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים אמן ואמן

נאמר בתורה:
"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם"

אמרו חז"ל:
"עיצומו של יום מכפר"

כלומר עצם הגעת יום הכיפורים, מכפר לעם ישראל על העוונות.

ובעניין זה קיים מחלוקת:
לדעת חכמים:
יום הכיפורים מכפר רק
למי שחזר בתשובה.

לדעת רבי יהודה הנשיא:
יום כיפור מכפר לכל אדם, בין אם עשה תשובה, ובין אם לא עשה תשובה, מהטעם שהכפרה מתקיימת על ידי "עיצומו של יום הכיפורים" ואינה תלויה בתשובה.

ומכל מקום, אין מחלוקת שיום הכיפורים מכפר על העוונות.

אלא שלשיטת חכמים, הכפרה מותנת בפעולת התשובה.

ואילו לדעת רבי יהודה הנשיא
אין התניה לכפרה.

והנה נשאלת השאלה?
כיצד ייתכן שפגם שנוצר על ידי עבירה, הקב"ה יכפר עליו גם בלי התשובה?

האם רק מפני שהגיע יום הכיפורים, זה כשלעצמו מספיק כדי לכפר?

הרבי מליובאוויטש מסביר כך:
בקשר של יהודי לקב"ה יש כמה רבדים:

יש קשר שנוצר על ידי קיום המצוות, והנכונות למלא אחר ציוויי הקב"ה, כלומר שעל ידי לימוד תורה וקיום מצוות היהודי ניהיה מחובר להשם.

ויש קשר שמתבטא על ידי התשובה. אדם שחטא ועבר על רצון השם, ומחליט ברגע של התעוררות לשוב אל ה' ולעזוב את החטא.

קשר זה מלמד שגם אדם הנמצא במצב של חטא וניתוק מבורא עולם, עדיין יש נקודה פנימית המחוברת להשם, והיא המעוררת אותו לחזור בתשובה.

ישנו קשר עמוק יותר.
עצם השייכות בין יהודי לקב"ה, כפי שכותב בעל התניא בספרו שנשמת יהודי היא "חלק אלוה ממעל ממש" ומאוחדת תמיד עם בורא עולם, שום חטא ועבירה לא מסוגלים לפגוע בקשר הזה.
וביום הכיפורים מתגלה הקשר העמוק הזה בין היהודי להשם וזהו הפירוש: "עיצומו של יום מכפר"
היינו מחיקת העבירות.

כלומר, כאשר הקשר הפנימי מתגלה, נמחקים כל הפגמים וכל מה שמפריע בחיצוניות בין היהודי להשם.

החידוש לשיטת רבי יהודה הנשיא, שאפילו עניין התשובה, זה פרט חיצוני.

רוצה לומר שהקשר של היהודי מול הקב"ה כל כך עמוק, עד כדי כך, שאינו מותנה בחזרה בתשובה.

מצב היוצא מן הכלל:
מצב אחד יוצא מהכלל, והוא אדם שעובר עבירה ביום הכיפורים, ואינו שומר על החג כראוי, לאותו אדם יום הכיפורים לא יעזור מהטעם ולפיו:
"אין קטיגור נעשה סניגור"

סניגור פירושו = עיצומו של יום הכיפורים שמכפר על העבירות.

אדם שעבר עבירה ביום הכיפורים, לא יכול לבוא ולהינות מהמעמד של
"עיצומו של יום שמכפר"
מכיון שיום הכיפורים עצמו, נהיה קטגור שמקטרג על היהודי מהטעם שהוא לא שמר אותו כראוי.

בע"ה שנזכה לשנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה.
שנת אושר ועושר בריאות והצלחה בגשמיות וברוחניות.
שנה שבה נזכה לביאת משיח צדקנו.

לשוב בשמחה
עבודת התשובה, אף שהיא קשורה בצער עמוק, חייבת להיעשות מתוך שמחה. שהרי כל מצווה יש לקיים מתוך שמחה, שמחה של מצווה, ואם-כן, בוודאי שיש לקיים מתוך שמחה מצווה חשובה כתשובה, שבכוחה לתקן פגמים בכל המצוות.
ואכן, נוסף על תחושת הצער שבתשובה, יש בה גם שמחה, שהרי היא מאפשרת לחוטא לחזור ולדבוק בקב"ה, ואין לך שמחה גדולה מזו.
במילים אחרות: שני חלקים בתשובה: א) חרטה על העבר, ב) החלטה טובה על להבא. החרטה נעשית מתוך מרירות, ואילו ההחלטה הטובה נעשית בשמחה עצומה.
(ליקוטי-שיחות כרך ב, עמ' 389).

ענווה ותשובה
מי שהוא גס-רוח ושחצן, קשה לו להגיע לידי תשובה, וייתכן שלעולם לא יבוא לידי כך. ושלוש סיבות לדבר:
א) אדם כזה ימצא תמיד סיבות והצטדקויות להנהגתו הרעה, ויוכיח כי לאמיתו של דבר הצדק איתו.
ב) אם נכשל בעניין שלא ניתן לעוטפו במעטה של יושר, יתלה את הקולר באחרים (בסביבתו; ביצרו-הרע הגדול; וכיוצא בזה), כך שהוא עצמו יישאר תמיד חף מפשע.
ג) אם אינו מצליח למצוא סיבה חיצונית ו'תירוץ' להנהגתו הרעה, יעדיף להתעלם ממנה כליל, בבחינת "על כל פשעים תכסה אהבה".
לעומת זאת, הענוותן מסוגל לשפוט את עצמו ולהוציא פסק-דין אמת, בלי סילוף עובדות ובלי להמציא אמתלאות שאין להן שחר.
(ליקוטי שיחות כרך א, עמ' 130).

חמש דרכי תשובה
הרב הצדיק רבי זוסיא מאניפולי אמר: חמש דרכים בתשובה רמוזות בראשי-התיבות של המלה 'תשובה', ואלו הן:
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – תשובה הבאה מתמימות-הלב ורצינות, וכנאמר באברהם אבינו: "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" – תשובה הבאה מתוך כך שאדם זוכר תמיד שהקב"ה בורא את העולם ומלואו בכל רגע ורגע מאין ליש (השם המפורש, הוי-ה, הוא לשון מהווה).
"ואהבת לרעך כמוך" – תשובה הבאה מלב טוב, וכפי שאמר אדמו"ר הזקן, שאהבת-ישראל היא ה'כלי' לאהבת-ה'.
"בכל דרכיך דעהו" – מי ששם ליבו למאורעות חייו, אינו יכול שלא להבחין ביד ההשגחה העליונה, המנחה אותו בדרכו, וראיית השגחה פרטית זו מעוררת אותו לתשובה.
"הצנע לכת עם ה' אלוקיך" – על האדם להצניע ולהסתיר את חסידותו מעיני הרואים. זהו שאמרו "לעולם יהא אדם ערום ביראה", כלומר: עליו להיות "ערמומי" ולמצוא דרכים איך להעלים את יראתו וחסידותו מזולתו.
(היום יום ג' בתשרי).

עקירת העוון מעיקרו
תשובה מציינת שיבה וחזרה; החוטא חוזר למעמדו ולמצבו קודם החטא, וכלשון ספר התניא – "שיהיה לרצון לפני ה', ומרוצה וחביב לפניו יתברך כמו קודם החטא". היינו, שהתשובה מוחקת לגמרי את רושם החטא באשר לעתיד.
אך לא זו בלבד שהתשובה פועלת מכאן ולהבא, אלא בכוחה לשנות אף למפרע, שכן היא מסוגלת לתקן את פגמי העבר, וכפי שאמרו חז"ל, שתשובה מיראה היא מכאן ולהבא, וכבעל-מום שנתרפא, ש"מקצת שמו עליו", ואילו תשובה מאהבה עוקרת את העוון מתחילתו, כאילו לא חטא מעולם.
כוח על-טבעי זה שיש לאדם – היכולת לשנות את העבר – יש להסביר בשלוש דרכים:
א) התשובה מחדשת את הקשר בין האדם לקונו. ומכיוון שהקב"ה הוא מעל לזמן – היה, הווה ויהיה כאחד – יש גם באדם מעין תכונה זו.
ב) יהודי בעצם הוא טוב, וגם בעת החטא היה דבוק באלוקים, אלא שדבקות זו לא היתה גלויה. לכן יכולה התשובה לעקור את החטא למפרע, שכן לא מדובר כאן בהתהוות חדשה, אלא רק בגילוי הטוב הקיים מכבר.
ג) על יסוד ומעין הדין ש"כל העומד לחתוך – כחתוך דמי", יש לומר אף כאן: כל העומד לשוב – והלוא אין יהודי שלא יחזור בתשובה בסופו של דבר – כאילו שב. נמצא, שכבר בעת החטא חל עליו כלל זה וכאילו כבר עשה תשובה (אלא שעליו לשוב בתשובה בפועל, כדי לבטל בפועל את החטא).
(ליקוטי-שיחות, כרך ו, עמ' 54).

מזדונות לזכויות
חז"ל אמרו שתשובה מאהבה הופכת את הזדונות לזכויות.
בטעם הדבר מבואר בספר התניא: "כי עד הנה היתה נפשו בארץ צייה וצלמוות… ורחוקה מאור פני ה' בתכלית, ולזאת צמאה נפשו ביתר עוז מצימאון נפשות הצדיקים… ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו כזכיות, הואיל ועל-ידי זה בא לאהבה רבה זו".
והרי דוגמה לדבר בהלכה: יש אומרים שגם מכשירי מצווה דוחים שבת (למשל, מותר לחלל את השבת כדי לעשות איזמל לצורך ברית-מילה), שכן, הואיל ולא ניתן לקיים את המצווה בלי הכנה זו, נמצא שההכנה היא בכלל המצווה והמצווה מעניקה לה חשיבות גדולה. אף בענייננו: מכיוון שבכדי להגיע לדרגה נעלית בקיום המצוות ("אהבה רבה") היה נזקק כביכול לחטא (והיינו, שהחטא הוא שגרם לו להתעורר באהבה רבה), לכן נעשה החטא (בדיעבד ולאחר שעשה תשובה) חלק מעבודת התשובה, והוא עצמו נעשה מצווה.
(ליקוטי-שיחות, כרך יז, עמ' 187).

תשובת המשקל
אמר הבעל-שם-טוב: מי שהיה רגיל לדבר שקר – תשובתו היא שלא לומר שקר גם לא כדי לעשות שלום. וכפי שמצינו שמי שנכשל באיסור ריבית אסור לו לקחת ריבית גם מאינו-יהודי.
(כתר-שם-טוב סימן מ).

חוש לתשובה…
מדברי אדמו"ר הצמח-צדק: מי שיש לו חוש בציור – יכול להגיע לתשובה ביתר קלות.
(ליקוטי-דיבורים, חלק א, עמ' קנז).

הווה, עבר ועתיד
הרבי המהר"ש אמר: התשובה היא חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא, ובראש וראשונה – תיקון וסידור ההווה, באופן שההווה יהיה טוב, הן במעשה, הן בדיבור והן במחשבה. וכאשר ההווה מסודר כראוי, אפשר למלאות את החסר ולתקן את הלא-טוב של העבר, ולעשות גדרים וסייגים לגבי העתיד.
(מבוא לפוקח-עיוורים, עמ' 9).

לא לחטוא…
באיגרת-התשובה נאמר, שמי שאין לו כוח להתענות על עבירות שבידו, יפדה אותן בצדקה.
כאשר היה המשפיע ר' גרונם מלמד פרק זה, נהג לשאול: ומה יעשה מי שאין לו לא כוח ולא כסף? והיה משיב: שלא יחטא מלכתחילה.
(מפי השמועה).