האדמו"ר מקרעטשניף קרית גת בהילולת אביו זצ"ל: הרחמנות על האזרחים והסיוע ההומניטרי בעזה זו היא אכזריות

במהלך שוה"ט העלה האדמו"ר שליט"א זכרונות מאביו האדמו"ר זצוק"ל, וסיים מסכת ברכות, כשבתוכה דיבר דברות קודש ממאמר האחרון בגמרא שסיים.

בתוך הדברים נשמעו מהאדמו"ר שליט"א דברים נוקבים 'חוצבים להבות אש' על מצב המלחמה ששוררת בארצינו הק', ואמר בדבריו:

כתוב בגמרא "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", והטעם לכך, כיון שאם מתנהגים עפ"י תורה מרבים שלום בעולם, ואם חלילה לא אזי מרבים מלחמות בעולם.

כתוב בתוה"ק פר' שופטים "כי תצא למלחמה על אויביך" אומר רש"י "יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך", וקשה מהו 'יהיו בעיניך כאויבים' וכי לפני אוהבים יוצאים למלחמה, וצריך שייראו בעינינו כאויבים?!

צריך לדעת שעם ישראל מוטבע במידת הרחמנות, אבל רק רחמנות שהיא עפ"י התורה זו היא רחמנות, ואין בריה בעולם שיש בה רחמנות יותר מהקב"ה, ורחמנות שאינה עפ"י תורה זו היא אכזריות.

הכוונה הוא – שמגיע ממשלת הרשע, איני חלילה דן אותם לכף חובה, הם תינוקות שנשבו, שאינם מתנהגים עפ"י התורה, ומחלקים יש אויבים ויש אזרחים, לא! זה מה שרש"י הק' בא ללמדנו בדבריו 'יהיו בעיניך כאויבים' כולם הם אויבים ושונאי ישראל, גדולים וקטנים, וע"ז מוסיף רש"י 'אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך'.

הם מחזיקים את עצמם לצבא מוסרי שמרחם, זו היא רשעות, לוקחים יהודים יקרים, עם נשמות קדושות ויקרות, ומפקירים את חייהם, ונותנים לדם יהודי להישפך, כאילו בשביל רחמנות על האזרחים, זה לא רחמנות!

בהמשך הפסוק כתוב "אל ירך לבבכם", והלוא כבר כתוב "אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" מהו 'ואל ירך לבבכם'?, אלא הפירוש הוא שלא יהיה לכם לב רך היכן שלא צריך! על רשעים, כפי שכבר הזכרנו בשבת דברי הרמב"ן בפרשה שעברה 'שבני ישמעאל יענו את בני שרה בכל מיני עינויים שבעולם'.

בהמשך הפסוק כתוב "כי תקרב אל עיר להילחם עליה" אומר רש"י "במלחמת הרשות הכתוב מדבר", היינו אף אחד לא נוגע בך לרע, ואף אחד אינו מהרהר אל פיסה קטנה של ארץ ישראל, אלא שצריך עוד מקום להתיישב בה ורוצים לכובשה, אומר הכתוב "וקראת אליהם לשלום", אבל אם הם אינם רוצים לבוא אליך בשלום אלא במלחמה, כתוב בתורה "וצרת עליה" אומר רש"י "אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים".

וכי במה מדובר כאן? הרי לא עשו לך כלום, אף אחד לא פתח עליך באינתיפאדה, ולא שחטו את ילדיך, ולא שפכו דם יהודי, כלום, רק רצונך להרחיב את מקום יישובך כמובן שמדובר מחוץ לארץ ישראל שהלוא א"י לנו נתנה, כתוב "להמיתה מיתת תחלואים".

באים הם ועושים להיפך, הם נותנים להכניס סיוע הומניטרי, זה לא רחמנות! כל הרחמנויות האלו הם אשר המיטו עלינו את כל הטרגדיות והאסונות האלו, עוד מזמן חלוקת הארץ ה"י.

וזהו פירוש הגמ' 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם' שאם מתנהגים עפ"י תורה אזי מרבים שלום, ולא, אזי מרבים מלחמות.

וכתוב עוד בהמשך הפסוק "והכית את כל זכורה לפי חרב", כל זכר אפי' תינוק בגיל שנתיים כשיגדל יכנס וירצח יהודים באכזריות הגדולה ביותר, אצל הישמעאלים אין אוהבי ישראל, כולם רוצחים שפלים מקטן ועד גדול, וכל המרחם עליהם הוא אכזר.

ומסיים הפסוק "ונתנה ה' אלוקיך בידך" אומר רש"י "אם עשית כל האמור, סוף שה' נותנה בידך", אם מרחמים כמו שצריך, לרחם על דם יהודי.

האדמו"ר סיים דברותיו ופירש את הפסוקים שמובא בסוף מאמר הגמרא: "ילכו מחיל אל חיל" שה' יעזור לכל חייל וחייל שלא יינזק ולא תיפגע שערה משערות ראשו, "יראה אל אלוקים בציון" ושיראו שהכל מאיתו יתברך, וכן "יהי שלום בחילך" שלכל החיילים שנלחמים למעם ארץ ישראל יהיה שלום, ושיהיה "שלוה בארמנותיך" ותשרור השלוה בא"י, בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

לאחר אמר האדמו"ר את ה'הדרן' וקדיש.

למחרת בעצם יומא דהילולא עלה האדמו"ר עם קהל רב להשתטח על ציון אביו באוהל הק' ברחובות להעתיר על הכלל והפרט.

תושבי רחובות מציינים אנקדוטה מעניינת שמיום שמחת תורה תחילת המלחמה, ידעה רחובות אזעקות בלי סוף כולל כמה נפילות בעיר, היום הראשון שלא נשמעה שום אזעקה בעיר היה ט"ז חשון יום ההילולא של האדמו"ר זצ"ל, שבוודאי הגן בכוחו על הבאים להשתטח על קברו ביום ההילולא שלו.