פדיון הבן בעזה. צילום: שימוש לפי סעיף 27 א
הפוסק הגאון רבי יהודה אריה דינר, רב מרכז העיר בני ברק, ענה בשבועות האחרונים לשאלות רבות שהגיעו לשולחנו, נוכח המלחמה בין ישראל לארגוני הטרור. 'חדשות JDN' מביא כאן מספר תשובות של הרב לשאלות שנשלחו אליו.
צביעת ציצית בצבע ירוק. חייל שנמצא בחזית המלחמה, שאל את הפוסק האם יכול לצבוע גם את חוטי הציצית בצבע ירוק, מכיוון שצריך ללבוש רק בגדים ירוקים?
תשובת הגרי"א דינר: כתב השו"ע (סי' ט' ס"ה) י"א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית, והמדקדקים נוהגים כן. וכתב הרמ"א "והאשכנזים אין נוהגין לעשות הציצית רק לבנים, אף בבגדים צבועים, ואין לשנות". אמנם באופן שיש צורך לצבוע את חוטי הציצית בצבע ירוק ובפרט שגם כל הבגד ירוק, דלדעת השו"ע צריך לכתחילה לצבוע גם את חוטי הציצית בצבע ירוק, בודאי יכול לסמוך על שיטת השו"ע ולצבוע בירוק.
בעניין פדיון הבן בחזית – הגרי"א דינר נשאל: חייל נמצא בחזית המלחמה והגיע יום השלושים לפדיון בנו. האם עדיף לחכות כמה ימים עד שיחזור לביתו כדי לפדות בעצמו את בנו עם כהן וסעודה, או שיעשה מיד ע"י שליח. ואם יש לו בחזית כהן האם יעשה שם בינו לכהן ובלא בנו?
השיב הגרי"א: כתב הרמ"א (יו"ד ס' ש"ה סעיף י') אין האב יכול לפדות על ידי שליח, ותמהו הש"ך והגר"א הרי קי"ל כל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו, עי' שם. ועכ"פ כיון שיש שיטה כזו בודאי לא כדאי לפדות ע"י שליח.
ולכן אם יש כהן בחזית, יפדה האבא את בנו שם שלא בפני הבן (כמבואר ברמ"א יו"ד ס' ש"ה סע' ר', שאפשר לפדות את הבן אפילו שלא בפניו), ולא להשהות את המצוה, ואת הסעודה יעשה כשיחזור לביתו לשלום בלא פגע ובלי נגע, ואדרבה זכות המצוה תעמוד לו. אבל אם אין כהן ימתין עד שיחזור לביתו ואז יפדה בפני כהן ובפני בנו (הגר"נ קרליץ זצ"ל).
בעניין עצירת אמבולנס בשעת אזעקה – הגרי"א דינר נשאל: אמבולנס נוסע עם חולה מסוכן לבית חולים (ויש חשש פיקוח נפש אם לא יגיע מהר), ובאמצע הדרך יש אזעקה, האם נימא כיון שיש ספק פיקוח נפש לנהג להמשיך לנסוע, עדיף שיעצור בצד וילך למקלט להציל את עצמו, וישאיר את החולה בתוך האמבולנס?
השיב הגרי"א דינר: כתב המשנ"ב (ס' שכ"ט ס"ק י"ט) בשם הרדב"ז, הבא להציל את חברו, אין המציל חייב לסכן עצמו כדי להציל את השני, ואפילו בספק סיכון ג"כ לא חייב לסכן עצמו, ומ"מ ישקול היטב אם באמת יש כאן ספק פיקוח נפש, עי' שם.
אולם עי' שו"ת "שבט הלוי" (ח"ח תש' פ"ז) שאין זה אלא בספק הקרוב לודאי או אפילו בספק השקול, אבל אם עפ"י רוב אין סכנה בדבר, ורק במיעוט המקרים יש סכנה, אפילו שבדרך כלל בפיקוח נפש אין הולכים בתר רוב, מ"מ אם חברו בסכנה ודאי ולמציל יש רוב שאין סכנה, חובה על האדם להכניס עצמו למצוה זו של הצלה, עי' שם. ולפ"ז בנד"ד שהחשש שהטיל יפול דוקא ליד האמבולנס הוא אחד מכמה מאות אלפים, יש להמשיך לנסוע באמבולנס ולהציל את החולה המסוכן.
בעניין תשלום לנהג מונית – הגרי"א דינר נשאל: נסע במונית, ובשעת אזעקה עמדה המונית בצד, אבל המונה המשיך לעבוד, על מי לשלם עבור זמן זה?
השיב הגרי"א דינר: כשהמונית עומדת ברמזור אדום זהו דרך של הנסיעה ועל הנוסע לשלם, אבל אזעקה בדרך הוי כמו אונס בדרך שלא קשור לנסיעה ועל הפועל לשלם, וכמבואר בשו"ע (חו"מ ס' של"ד א') שכשיש אונס לא רגיל הפועל מפסיד, עי' שם. ולכן אין הנוסע צריך לשלם את התשלום עבור זמן זה.
ומעשה שהיה כך לפני כמה שנים, ואמר הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאם זה היה בבני ברק, היות שה"חזון איש" כבר אמר שלא יפלו טילים כלל, לא היה לנהג לעמוד, ופשיטא שהנוסע פטור.
