חנה בת השש חולה. בעוד משפחתה וקרוביה מעתירים בתחנונים להחלמתה המהירה (חנה בת שרה לרפו"ש), הורים המסורים לא משים ממיטת חוליה.
ולא בכדי. זו לא הפעם הראשונה שחנה חולה במחלה. לפני שנתיים, חנה, אז בת ארבע בלבד, החלה להתלונן על כאבים חזקים ברגליים. רופא הילדים שלח אותם באופן מידי למיון, ומשם לבית החולים שניידר. לאחר סידרה של בדיקות, הרופאים איששו את החשש. הילדה חלתה בלוקמיה.
במשך 11 חודשים, כמעט קרוב לשנה, הייתה הילדה הקטנה סביב בית החולים, אישפוז, תרופות בית, ביקורות, כשהוריה המסורים עוטפים אותה באהבה אין קץ, כשהם לא בוחלים בשום מאמץ כדי לזכות שהילדה תבריא. וב"ה, המאמצים נשאו פרי. התפילות פעלו את פעולתן והתוצאות שהגיעו מהמעבדה בישרו שהילדה הבריאה.
אבל אז, רגע אחרי השמחה הגדולה, החלו שוב פעם הכאבים ברגליים. ושוב פעם בית חולים, ושוב אישפוזים. ומאז, אין להורים יום ולא לילה. הם יצאו למלחמה. מלחמה גורלית להחזיר את הילדה הביתה. לחיים.
חנה הקטנה במלחמה על החיים! בואו ונושיט יד>>>
ובמלחמה, כמו במלחמה, ההורים עזבו הכל. מתמקדים רק בדבר אחד! הם נלחמים על החיים של חנה. האבא נאלץ לעזוב את החיידר בו הוא מלמד, והאמא את המוסד בו היא סייעת. הם חייבים להיות שם סביב חנה. להביא את טובי הרופאים ולדאוג לה.
ובמלחמה הזו, אסור לנו להשאיר אותם לבד. בבית ישנם עוד ששה ילדים רכים, חובות רבים שנותרו מתקופת האישפוז, הוצאות יקרות שהולכות ומצטברות, וחנה הקטנה שרק מבקשת לחיות.
בועד הרבנים החליטו על אתר להקים קרן, לסייע להורים להמשיך ולהתמקד בבריאות של חנה, לסייע בחובות העצומים ולדאוג שלילדים בבית לא יחסר כלום.
אי אפשר לעצור ליד מקרה כזה, ולא להושיט יד וסיוע. המשפחה כולה, הילדים, ההורים, כולם צריכים את הסיוע שלנו.
כי אם אנחנו לא נהיה שם בשבילם, לסייע להם לעבור את התקופה הקשה הזו, ושיוכלו להתעסק רק בבריאות של חנה הקטנה, אז מי יהיה שם?
