הצעת אי שפיות / רועי ויזאן

בשעה בה לוחמינו האמיצים נלחמים בעוז ובגבורה בפאתי חאן יונס, ומוסרים את נפשם על קידוש ה' בהגנה על עמנו, יש כאלו שיש להם זמן מיותר להתעסק בפוליטיקה זולה.

לראשונה מפרוץ המלחמה, מפלגות יש עתיד והעבודה עושים תחרות מי יגיש ראשון הצעת אי אמון בכנסת, במטרה כמובן להפיל את הממשלה. בתחרות הלא מוסרית הזאת ניצחה ראשת מפלגת העבודה מירב מיכאלי שבאה לבטא בהצעה 'רצון לשינוי ותיקון המצב בכישלון של ישראל בהחזרת החטופים', אותה מיכאלי, שמפלגתה גוססת בכישלון שהיא עצמה המיטה עליה, והסיכוי שבבחירות הבאות היא תעבור את אחוז החסימה דומה לסיכוי שהיא תהיה אי פעם ראשת ממשלה, הנזק שהיא גורמת בכנסת, ולא רק באי האמון שהוגש, רב מהתועלת, ונקווה שפרישתה מהנהגת המפלגה בבחירות הבאות תאותת לעוד כמה מחבריה, או יותר מדוייק 'חברותיה' ללכת בעקבותיה.

יאיר לפיד אמנם משך ברגע האחרון את הצעת אי האמון שלו, אבל השבוע הגדיל לעשות שבישיבת הסיעה הוא אמר ש"במקום מריבות בזמן מלחמה, ובמקום כל הפוליטיקה", הוא קורא לנתניהו לקבוע יחד איתו תאריך מוסכם לבחירות, איך לא הבנו במשך 108 ימים שמה שהעם זקוק לו בדחיפות כרגע זה ממשלה חדשה, שבניגוד לקודמתה היא תחזיר את כל החטופים מייד, תחסל את כל ראשי החמאס ותרחיק את כוח רדואן בדיפלומטיה מהגבול הצפוני ובא לישראל גואל?!

כמה ניתוק!! בשעה שבה עשרות אלפים מצפון ומדרום מפונים מבתיהם ומאות אלפי חיילי מילואים נמצאים בחזית, איך למען השם אפשר לקיים הליך בחירות תקין במצב שכזה?! והאבסורד הוא שהוגה הרעיון אומר עזבו את המריבות והפוליטיקה, ועוד הוא רוצה להיות חלק בכיר ממקבלי ההחלטות.

אם יש מישהו מהאופוזיציה שמגלה אחריות זה איווט ליברמן שהתפכח מאז המלחמה, ומבין שכרגע זה לא עת לבחירות שמפלגות את העם, שעדיין מלקק את פצעיו מהשנה החולפת, דווקא הפעם שהסקרים מחמיאים לו והוא יכול לקפוץ על הרעיון ולקושש מכך רווח פוליטי, ובכל זאת הוא שינה כיוון ובצעדי ענק מתקרב לממשלה, בדגש על קבינט המלחמה, מה שיועיל לו מבחינה פוליטית בעתיד הרבה יותר, ובעת הזו זה הכרחי, ויפה שעה אחת קודם, השאלה אם זה יהיה לצידם של גנץ ואייזנקוט או במקומם.

אין ספק שישיבתם של שני הרמטכלי"ם בדימוס בקבינט, גורמת להם לאחרונה בחילה, בדומה לבחילה שמרגיש השותף גדעון סער בישיבה המשותפת איתם, קשה לדון את גדי אייזנקוט ששכל את בנו גל הי"ד בקרבות בעזה, אבל הראיון השבוע שקיים תוך כדי הלחימה היה מיותר, מזיק, ומבליט בעיקר את המפריד ולא את המאחד (בעיקר במה שקורה בתוככי הקבינט וד"ל ).

הראיון סימן את אייזנקוט כאחד מהדמויות הבולטות בניהול המלחמה, ולא מן הנמנע שהוא יקַרֵא בהמשך לעמוד בראש מפלגת שמאל-מרכז בשאיפה להגיע לראשות הממשלה, ימים יגידו האם הוא יעזוב את שותפו וחברו משכבר הימים גנץ וילך לו על הראש, או שיחליט להישאר איתו יחד.

נתניהו זקוק נואשות לעסקה לשחרור חטופים, אבל הלחץ ממטה המשפחות השבויות בידי מחנה הרל"ב מעלה את המחיר מצד חמאס, ובנוסף יש את הלחץ מהבית הלבן שלא מאפשר לו לדחוק את סינוואר לרצות עיסקה, ובהִנתן העובדה שאין לחץ מסיבי, מי שלחוץ לעסקה היא ישראל ולא חמאס, והמחירים שיהיו לכך כואבים.

המתווה שהניחה ישראל לקטרים מדברת על עסקה בשלבים לאורך זמן, שתי מטרות עיקריות יש למתווה המסתמן: א.להחזיר את כל החטופים בשלבים, ב. לעמוד על כך שהלחימה לא תיעצר כליל, אלא היא תיכנס להפוגה ממושכת.

החשיבות להגיע לעסקה מצד נתניהו, היא מעבר לכך שבהעדר עסקה, הנזק הפוליטי שנגרם לו מבית ומחוץ גַדֵל, אלא בעיקר להתחייבות המוסרית והערכית כלפי המשפחות שנאנקות, בטח אחרי כישלון המדינה בביטחונן בשבעה באוקטובר.

נתניהו מבין שאם לא תקודם הצעה בתיווך של מצרים, קטאר וארה"ב המשקיפה מרחוק, הסיכוי שהוא יראה את החטופים בחזרה קלושים, וגם אם כן, לא בהכרח שהם יהיו בחיים לפחות חלק גדול מהם, הוצאת הכוחות מהשטח לזמן ממושך כחלק מהמתווה, יכולה לסייע בהמשך ליעד המרכזי של מיטוט היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, או לפחות קרוב לזה, כי לכולנו ברור שלולי השגת היעד הזה, מותם של חללינו יהיה לשווא חלילה.

בפרשתנו השבוע אנו קוראים שה' מוציא את עם ישראל מעבדות לחירות, מטביע את אויביהם, ועושה להם ניסים ונפלאות מיציאתם ועד הגעתם לארץ המובטחת, בתקווה ובתפילה שהחטופים יצאו גם הם לחירות ומאפלה לאור גדול, ותמיד נזכור שהקב"ה מצילנו מידם של אויבינו הקמים עלינו לכלותנו.

רועי ויזאן, יועץ ופרשן פוליטי. לתגובות: [email protected]