"ניצחון קטן בתוך מערכה גדולה": הכוחות משחזרים את רגעי החילוץ הדרמטיים

צילום: דובר צה"ל

אחרי 129 ימים בשבי החמאס, יצא לדרך מבצע "יד זהב" – מבצע החילוץ הנועז לשחרור פרננדו סימון מרמן ולואיס הר, תוך שיתוף פעולה הדוק בין צה"ל, שב"כ וימ"מ. בעוד הכוחות פשטו על המסתור בו הוחזקו החטופים בלב העיר רפיח שבדרום רצועת עזה, מטוסי קרב סיפקו מעטפת אש סביב, כלי-טיס מאוישים מרחוק ומסוקי קרב תקפו כל איום על הכוחות ולבסוף מסוק הסער הביא אותם בחזרה הביתה. עתה, אנשי חיל-האוויר שלקחו חלק בחילוץ ההיסטורי מספרים על תכנון המבצע ועל אותם רגעים הרי גורל בלב שטח אויב.

ממעמקי האדמה

בחודשים שקדמו למבצע, התקיימה פגישה של השב"כ עם כלל הגורמים שעתידים להשתתף במבצע. "התכנון עם הכוח היה אינטימי, הם שיתפו אותנו בדיוק מה יעשו ואיפה יהיו בכל שלב. משם ניתנה לנו האפשרות לתכנן כיצד ניתן להם את המעטפת האווירית הטובה ביותר", פותח רס"ן א׳, מוביל המבצע ומי שניהל אותו מבור חיל-האוויר. "הבנו שקיימת סבירות גבוהה כי נחלץ את החטופים בצורה מוסקת מהאזור".

"מטרתינו העיקרית הייתה לתת ביטחון לכוחות הקרקעיים על מנת שיוכלו להתקדם מרגע תחילת המבצע", ממשיך רס"ן א'. אזור רפיח מתאפיין בצפיפות אוכלוסין גבוהה, לכן כל מטרה שהכוח הקרקעי ביקש לתקוף דרשה תכנון וסנכרון בין יתר הכוחות שבעומק השטח. "הבנו שאנחנו הולכים לקרב. היה ברור לכולם שהאירוע לא יעבור בשקט", הוא מגלה. "חיברנו בין מה שהחפ"ק (חדר פיקוד קדמי) הקרקעי מסר לנו לבין עשרות כלי-טיס במרחב האווירי".

לצורך כך, נבנתה מעטפת אש מקיפה, שכללה מטרות שהותקפו במרחק מאות מטרים בלבד מכוחותינו ואפשרו להם להתקדם במשימתם. "כלל אנשי המילואים מהענף התייצבו כדי לתת מענה לכל דרישה מהשטח – עד ליום המבצע הוכנסו דיוקים אחרונים לתוכנית המבצעית".

טבעת אש

על מערך הקרב הוטלה משימה חשובה – להתקיף מטרות רבות מסביב למוקד החילוץ כדי לייצר טבעת אש, כשהמטרה: אין נכנס ואין יוצא מהשטח, והכוחות יכולים לפעול בחופשיות בתוכו. רס"ן י', סגן מפקד טייסת 106 ("חוד החנית"), הוביל מבנה מטוסים לתקיפה בליל המבצע.

כדי להתכונן לקראתו, נפגשו אנשי הטייסת עם נציגים מהשב"כ ומהימ"מ. "קיימנו תדריך משותף כדי שנבין מה הם צריכים וכדי שהם יבינו מה אנחנו יכולים לתת להם", הוא מתאר. בינתיים בטייסת המשיכו בתכנון מדוקדק של פרטי המבצע, והתמקדו בתפעול תרחישים בלתי צפויים. "אין הרבה זמן להגיב אם משהו משתבש על הקרקע. לכן היה חשוב לייצר שפה משותפת בין כולם. אותה שפה מקצרת מאוד את זמן התגובה – כולם מבינים מיד מה קורה גם בלי לראות את המתרחש ויודעים להגיב בהתאם".

רגע האמת הגיע והמטוסים ממריאים מבסיס תל-נוף. "הרגשנו את העוצמה. כל פלטפורמות חיל-האוויר השתתפו במבצע, ואף היה מטוס תדלוק זמין מעל הרצועה כדי שנוכל לשמור על רצף באוויר. כדי לייצר את טבעת האש ולבודד את האזור, כל הכלים שהיו באוויר הופנו לעבר נקודה אחת על הקרקע על מנת שהכוחות יפעלו שם בלי שדבר מפריע להם מסביב. כל יריה שנורתה על הכוח נענתה בתקיפה שלנו ושל שאר כלי-הטיס. ליווינו אותם לאורך כל שלב הנסיגה, כדי לאפשר להם לצאת בבטחה מהאזור".

רגעי החילוץ

מסוקי "ינשוף" (בלאק-הוק UH-60) מטייסת 123 ("ציפורי המדבר") הוזנקו בשעת לילה מאוחרת על מנת להטיס את שני החטופים מלב רצועת עזה לשטח ישראל. בתקופה שקדמה לכך, התכוננה הטייסת לבצע את חלקה במשימה המורכבת. אנשיה לא ידעו מתי היא עתידה להתרחש, אלא רק שעליהם להיות מוכנים כשיום פקודה יגיע.

"במשך כל הזמן הזה התאמנו על כל סוג של תרחיש שעלול היה לקרות", משתף סרן נ', טייס המשנה במבצע החילוץ. "במבצע זה החשיבות והקרבה לכוחות המיוחדים הכרחית יותר מתמיד. בסופו של דבר אנחנו לא הכוח המבצע, אנחנו הכוח המסייע".

מספר שעות לפני האירוע עמד מסוק החילוץ ביחד עם מסוקים נוספים מהטייסת בכוננות, מחכים לשמוע את צליל הסירנה ולזנק. "כל הלילה היינו מוכנים סמוך למסוקים, מחכים לרגע הגורלי", מתאר רס"ן צ', טייס המסוק. בשעה שתיים בלילה, סרן נ' ורס"ן צ', יחד עם מכונאים מוטסים ולוחמי יחידה 669 (היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד) המריאו בטיסה חשאית אל נקודת החילוץ. "בעזרת האימונים הרבים והמעטפת של הכוחות הקרקעים וחיל-האוויר הכל התנהל בצורה מופתית", מציין רס"ן צ'.

"הם אמרו שהם לא מאמינים שזה קורה"

המכונאים המוטסים אחראים על המתרחש בתא המטען של המסוק, ובמבצע היו במגע ישיר עם החטופים שחולצו. "נקודת הנחיתה הייתה מורכבת, באזור מאויים עם לא מעט מכשולים", מציג רס"ן ב', מכונאי מוטס שהשתתף במבצע. פרננדו סימון מרמן ולואיס הר הובאו לקרבת המסוק, שם לוחמי יחידה 669 יחד עם המכונאים המוטסים העלו אותם בעדינות אל בטן המסוק.

רס"ן ב' מספר על הקשר הראשוני, החלפת המבטים, החיוכים והריגוש ששרר באותם רגעים: "הושבנו אותם בכסאות, עזרנו להם לחגור והשתדלנו לתת להם את ההרגשה הטובה והנוחה ביותר. נתתי לקברניט וטייס המשנה את אישור ההמראה ומשם רופא היחידה עשה להם בדיקה ראשונית. הם אמרו לי בתא המטען שהם לא מאמינים שזה קורה ושהם שמחים לראותנו. היה קשה לעכל את המצב", משחזר רס"ן ב'. צוות המסוק הביא להם מכשירי ראיית לילה כדי שיוכלו להביט מלמעלה על הארץ ועל רגע חציית הגבול עם רצועת עזה לכיוון המדינה.

לחזור הביתה בריאים ושלמים

לפני הטיסה מצבם של החטופים עדיין לא היה ידוע וצוות המסוק נערך לקלוט אותם בכל מצב גופני אשר יהיו בו. "כשהגענו ראינו אותם הולכים על שתי הרגליים ולא היתה הקלה גדולה מזו", נזכר רס"ן צ'. המסוק החל את טיסתו אל עבר בית-החולים שיבא תל-השומר.

"כשנחתנו אחד מהם ביקש ללכת בכוחות עצמו, על אף שהיה יחף ואנחנו אפשרנו לו לעשות זאת, כי זו הפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה שהוא יכול להחליט בשביל עצמו", משחזר רס"ן ב׳. "הם חזרו הביתה בריאים ושלמים. זו הייתה תחושה של ניצחון, להיות חלק ממשימה כה מורכבת שמאחוריה עומדים אלפי אנשים".

בעוד שמטוסי הקרב עדיין באוויר, הגיעה ההודעה המיוחלת בקשר: "המבצע הצליח לפי התכנון – כולם בריאים ושלמים". "היה 'יש' בתוך הקוקפיט", חותם רס"ן י'. "המבצע הזה הוא ניצחון קטן בתוך מערכה גדולה. נמצאים שם עדיין 134 חטופות וחטופים, אנחנו מוכנים כל העת להחזיר כל אחת ואחד מהם ונעשה כל מה שצריך כדי להחזיר אותם הביתה".