האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה // ניסן עציוני

מקובל בעולם, שכאשר מתרחשת מלחמה במדינה, הלאומנות מתפרצת ותחושת הפטריוטיות למדינה מתחזקת, ידוע שבגופים בהם מתרחשות מחלוקות יש אוטומטית חיבור עמוק יותר למערכת, תחושות של שבר מביאות רצון להושיט יד ולתמוך, ולכן ברשתות רצים סרטונים ומיזמים של תמיכה בחיילים וסיוע למי שנותן מעצמו ומקריב למען המדינה.

כבר לפני שנתיים כשהחלה המלחמה באוקראינה, התופעה התפרסמה בסדרת תמונות וסרטונים מרחובות קייב המופגזת, כששיירות של טנקים עוברים ברחובות העיר ותושבי העיר כאקט של תמיכה זורקים לעברם סוכריות וממתקים, כאומרים, אנחנו מאחוריכם העם איתכם.

גם אצלינו, מיד עם תום ההלם הראשוני מהפוגרום הנורא שנעשה בתושבי עוטף עזה, כשהחלה מלחמת 'חרבות ברזל' החל מסע תמיכה הן כלכלי והן פיזי בחיילים ובבני משפחותיהם, כחלק מהצורך והתחושה להרגיש שייכות, להושיט יד ולהביע תמיכה במי שלוחם את מלחמתינו.
לא נדיר היה להקלע לחנות ולגלות עימות בין הלקוחות מי ישלם את החשבון של החייל שנקלע לחנות ורכש משהו, מצוי היה גם לראות מישהו טופח על שכמו של חייל אלמוני ואומר לו תמלא את העגלה אני משלם.

בימים טרופים אלו, נגזרה הגזרה וחרב הגיוס שוב מתנופף על עולם התורה, הפולטיקאים וכלי התקשורת חברו להם יחד להרים את הכורת על העולם המפואר שהוקם בארץ ישראל לאחר השואה, בעינהם הקטנות קשה להם לראות את הראיה הרוחבית הכללית, מי הוא המגן והשומר האמיתי של העולם, ואילולי קול התורה שנשמע, מי יודע כמה צער ובכי היה נשמע בשעה קשה זו.

ובזמן שהם צועקים ברחובות על שיוויון בנטל, ספונים להם בעולמה של תורה אותם בחורים טהורים, כמו לא מודעים לסערה שמתחוללת בחוץ, בלי תהילת עולם, ובלי פנסיות תקציביות עתירות שומנים, יושבים עם דף הגמרא שלהם ומגינים עלינו.

אותם צורבים צעירים, נזר הבריאה, שעליהם עומד העולם כולו, הם החיילים שלנו ובשעה שהם עומדים על המוקד, תפקידנו הוא לחזק ולעודד אותם, מתוך אותה תחושה פטריוטית ולאומנית של חיזוק השליחים שלנו בשדה הקרב.

בעוד שלשה שבועות הם יתדפקו על דלתותינו, ביום הפורים לבקש את תמיכתנו לת"ת, עזר חתנים, אוצר הספרים או לישיבה עצמה, חלקם שיכורים, חלקם שפויים, אבל אנחנו ניתן את הכבוד הראוי לחיילים שלנו, לאלו שמייצגים אותנו בגאון בשדה הקרב, נכבד אותם בכבוד הראוי שכל כך מגיע להם, וניתן את הדעת להביע להם את רגשי ליבנו.

וכבר אירע מעשה באחד מגדולי הדורות שהתכנסו לפניו נגידים ותורמים בכדי לייסד בית חולים למען חולי ישראל, לפתע נכנס אל החדר אברך צנום כששאלתו בפיו, עצר אותו גדול את כל עיסוקיו והחל להתפלפל עם האברך על הסוגיא הנלמדת, לכשיצא התרעמו הנדיבים, הן אנחנו התכנסנו כאן להרים תרומה גדולה ומדוע קודם אלינו אותו האברך, נענה אותו גדול בישראל, אתם תורמים את המיטות שישמשו את החולים, הוא בכח לימודו מונע את החולי, אז מי קודם למי.