הימים ימי מלחמה. מלחמה חומרית במדינת ישראל מבחוץ על ידי אויבים המבקשים לכלותינו. וימי מלחמה רוחנית להבדיל בעולם התורה מבפנים כאשר אחים טועים מבקשים לבטל את לימוד התורה ואת קיום הישיבות בטענות שווא.
כולנו מצפים לניצחון מוחלט על אויבנו. אולם לעיתים נדמה כי זה לא דבר אפשרי. במאמר שלפניכם ננסה להתרומם מעט מעל למבט השטחי-חומרי ולהציע פעולה מעשית שלכאורה אנו נדרשים לה על מנת להגיע לניצחון אמיתי על אויבנו ולעמוד בפרץ למול המבקשים להרוס את עולם התורה.
אחד הניסים המיוחדים שאירעו במעמד קבלת התורה בהר סיני היה "וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד" (שמות יט יט).
רש"י במקום מסביר על מהות הנס המיוחד וכותב: "מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו מחליש וכוהה, אבל כאן הולך וחזק מאוד. ולמה כך מתחלה, לשבר אזניהם מה שיכולין לשמוע".
דברים אלו של רש"י מקורם במכילתא. הנצי"ב מוולאז'ין מבאר ביאור נפלא בעומק דברי המדרש. להבנתו השופר כאן מסמל את התורה שבעל פה שמהותה הוא עמל התורה. והקב"ה ביקש ללמד את עם ישראל כי התורה שבעל פה באופן פלאי מתחזקת והולכת ככל שהזמן חולף.
לא רק שהתורה שבעל פה מתחזקת והולכת כחלוף הדורות, הנצי"ב מסביר כי העובדה שקול השופר בקע מתוך ענן וערפל בא לסמל את העוצמה המיוחדת של תורה שבעל פה שהיא צומחת וגדלה דווקא מתוך קושי וערפל וחשכת הצרות.
הנצי"ב בביאור למכילתא עומד על ההבדל בין שני מצבים של עם ישראל לאורך הדורות. לדבריו היו תקופות בהם חכמי התורה היו מסוגרים להם בהיכלי התורה ועסקו בלימוד ושינון התורה ללא שהקדישו זמן להמון העם. ואילו בתקופות של גלות ומלחמות חכמי הדור הבינו כי הגיעה העת לפתוח את השערים ולצאת לעם שבשדות ללמדם תורה.
בזמן בית ראשון בעת שעם ישראל ישב בשלווה על אדמתו "אז היו הכהנים הלווים שרי האומה בקיום כח היהדות. והיו הכהנים פרושים ומשוקעים בקדושה ובדעת אלהים כידוע מעלת כה"ג בבית ראשון ואחריו נמשכו שאר כהנים".
כל זה נמשך עד חורבן הבית: "עד שהגיע שעת החורבן ומלחמה על כח היהדות וקיום עין האומה אז נדרש לשרי ישראל המתחזקים על קיום האומה להשחיז את הסייף היינו כח תורה שבע"פ ופלפולה. וההכרח להרבות תלמידים וזכות ת"ת דרבים וגם להעיר את המון ישראל להיות מקיימי התורה ע"י פרנסת תופסי תורה. ונמצא כולם או רובם עסוקים במלחמתה של תורה אלו עמלי תורה משיבי מלחמה שערה ואלו יושבים על הכלים ומספיקים אותם".
הנצי"ב מפרש ש"בעת מלחמה על ישראל היא הדרך המיוחדת לקיום האומה, עמלה של תורה הוא העיקר וכמו שהצליחו בימי ישעיה וחזקיהו ותובל עולו של סנחריב מפני שמן התורה שהיה בימיהם וכן בתחילת בית שני שנדרשו להגנה רבה הזהיר מלאכי הנביא "זכרו תורת משה עבדי אשר צוותי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים".
כלומר הנצי"ב סולל לנו דרך ודורש מעמלי התורה לצאת וללמדת את העם שבשדות תורה ולעמול על דברי התורה שבעל פה וכך נוכל להביא לניצחון מוחלט בעז"ה כמו בימי חזקיה.
הנצי"ב בהמשך דבריו מבאר שאמנם שבזמן שלום היו הלוויים מוסרי התורה, והייתה חשיבות לייחוס האדם המלמד תורה לעם ישראל. לא כן המצב בעת מלחמה אז כל מי שראוי ללמד יבוא וילמד תורה.
וכך הדברים בלשונו הזהב: "משעה שגלה ישראל והסכנה מרחפת על כח היהדות אז ראו להעמיד בראש רק גיבורי תורה והמה הולכים בראש עדת ישראל ועל גדולי תורה להכשיר עצמם במדות ישרות שיש בהם צורך להנהגת ישראל וזכות התורה תהא מסייעתם להכשירם להנות עצה ותושיה".
הנצי"ב מציין שבכל משך הגלות הצרות גורמות להגדיל תורה, למרות ששכל האדם אינו יכול להבין את העובדה הזו אבל עינינו רואות שכך הוא הדבר. וזה רמוז באותו נס שהיה קול השופר הולך וחזק מאוד, למרות שקול אמור להיחלש ככל שחולף הזמן. הקב"ה ביקש ללמדנו כי כוח התורה שבעל פה הולך ומתחזק עם חלוף הדורות וביתר שאת בעת מלחמה.
נדמה כי בימים אלו שאנו מוקפים אויבים מבחוץ ומבקשים אחינו הטועים לנתק את עם ישראל ממקור חיותו – התורה מבפנים, אין עת מלחמה ראויה מזו להגביר חיילים לתורה. וכל מי שכישרון שיחה נאה בידו יצא להרביץ תורה אם מעט ואם הרבה לעם שבשדות שצמא לשמוע דעת תורה דברי אלוקים חיים.
אולם גם אחרי שנחזור לקרקע המציאות כל בר דעת מבין שאין תרומה חשובה יותר לעם שנלחם על חייו מאשר חיזוק המהות של מטרת חייו. כמאמר אותו חכם "עם שאין לו עבר, גם עתיד לא יהיה לו".
עם ישראל מלא בבלבול דעת, לא כולם יודעים על מה ולמען מה הם נלחמים, סיסמאות של "ביחד ננצח" לא מחזיקות מים ללא תוכן אמיתי שסביבו יכול עם להתאחד.
בימים אלו לקראת חג מתן תורה במלחמה שהחלה היום שמחת תורה, יש לכולנו הזדמנות לחזק את עמל התורה בעם ישראל כולו. כי הרי ביום מתן תורה הפכנו לעם. הפכנו לעם לא כי "יחד ננצח", לא כי "עם ישראל חי" או כל סיסמא אחרת. רבנו סעדיה גאון כבר אמר: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה" תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
אם נזכה לחבר עוד חלקים מעם ישראל למקור מחצבתם, נעניק לרחוקים לטעום מצוף התורה, בעז"ה נזכה לישועה גדולה כמו בימי חזקיה שלא נמצא תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכה וה' נלחם עבור עם ישראל והביס את האויבים.
כך נזכה לניצחון מוחלט בעז"ה!
