נשיא אמריקני מחפש כסא מדומיין: החוקר מסביר את המשמעות הפוליטית

לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים

פרופ' זכי שלום, חוקר והיסטוריון, מפרסם מאמר על דעתו האישית, במסגרת 'מכון משגב', בו הוא בוחן את המשמעויות של הסרטון המביך, בו נראה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מנסה להתיישב על כסא שלא קיים.

"כולנו ראינו את הסרטון מכמיר הלב של הנשיא ביידן כשהוא מנסה למצוא כיסא מדומיין שעליו הוא אמור לשבת, במהלך טכס חגיגי בנורמנדי. במקום, כמובן, אין כסא ותוך שניות עלול הנשיא ליפול ולשבור את האגן או את הירך. ליד הנשיא, על הבמה החגיגית, נמצאים: אשתו, וכן הנשיא מקרון ורעייתו. איש מהם אינו ניגש להושיט עזרה לנשיא".

"ראוי לציין שאירועים דומים התרחשו כבר בעבר. ברמה האישית כמובן שמדובר בתופעה מעוררת חמלה של אדם שגופו בגד בו. אך ביידן אינו אדם פרטי. הוא מנהיג של המעצמה הגדולה בעולם, שיש בידה את ארסנל הנשק הגרעיני הגדול בעולם. כיצד זה ייתכן, תוהים רבים, שבמצב כזה לא מופעל שום מנגנון שיבחן באורח מקצועי את כשרותו הרפואית של הנשיא להמשיך במילוי תפקידו, לא רק כמנהיג העם האמריקני אלא גם כמנהיג "העולם החופשי".

לדברי הפרופ', "עוד יותר מדהימה העובדה שחשיפת חולשותיו הגופניות של הנשיא אינה אינה פוגעת בתמיכה הציבורית הרחבה לה הוא זוכה. הוא עדיין נחשב כבעל סיכויים רבים להיבחר בשנית כנשיא ארצות הברית. מליונים רבים של אזרחי ארצות הברית רואים בו אדם שהם יכולים לשים בו את מבטחם".

זכי שלום מבהיר כי לא מדובר רק בסרטון משעשע. "לתמונת מצב זו יש משמעויות גם עבורנו, כאן בישראל. במסגרת המאמצים של ממשל ביידן להביא לסיום המלחמה, עולה מדי פעם לדיון האופציה של חוזה הגנה בין ישראל וארצות הברית. מי שמבקש לשים את יהבו על ארצות הברית כמדינה שתבוא לעזרת ישראל אם זו תותקף, אינו יכול שלא לקחת בחשבון, בין השאר, את העובדה שבמהלך ארבע השנים הבאות יעמוד בראש המעצמה הגדולה בתבל אדם שסימן שאלה לא קטן מרחף סביב כשרותו הבריאותית למלא את התפקיד".

"במבט פוליטי הקרוב ללבנו, ניתן לאמר שחיפושי הכסא המדומין של הנשיא ביידן הם אירוע סמלי: הם מבטאים אולי מאמצים חסרי תוחלת של הממשל הנוכחי להשיג יעדים לא ריאליים, ולדעת רבים במדינת ישראל – גם לא רצויים, בהקשר הישראלי-ערבי. בראשם ניתן לציין את מאמציו הבלתי נלאים של הממשל, ממש בימים אלה, להביא לסיום המלחמה ברצועה מבלי שישראל תזכה לממש את יעדיה. מטרה מדינית אחרת שהממשל דוחף לקידומה במאמצים רבים, כאשר לכל ברור שמדובר ביעד לא ריאלי, הוא מימוש הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים. מי יודע? אולי התנהלות הנשיא תפקח את עיני הממשל לשינויים מתבקשים במדיניותו באיזור".