אתמול נפל דבר בישראל: בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דן אתמול בעתירה של ארגוני זכויות רוצחי-אדם בדבר זכויותיהם של מחבלי הנוח'בה וחמאס הכלואים בבסיס שדה תימן.
במהלך הדיון, קבל עם ותקשורת, לא יכלו יותר הנוכחים לסבול את היחס הסלחני כלפי הרוצחים העזתיים, והחלו בקריאות "בושה" כלפי השופטים ההמומים. הקריאה הקצובה הזו, כזכור היא המשמשת את מתנגדי הממשלה בכל ההפגנות נגדה.
רבות הופעתי בפני שופטי בג"ץ, הם מנותקים לחלוטין ממה שקורה באמת ברחוב, ומקבלים את המידע באופן מסונן בידי כלי תקשורת מאוד מסוימים, וגם ה"עמך" שבינו הם מסתובבים, אינו באמת משקף את רוב העם היהודי בישראל, אלא בעיקרו אליטה משכילה וגאוותנית.
זכורה לי אפיזודה מלפני עשוריים, עת שימשתי כיו"ר וועדת הרוכשים נפגעי חברת חפציבה (הזקנים וודאי זוכרים, והצעירים ישאלו את הזקנים), ביקשתי מהציבור להגיע לדיון בבג"ץ שעסק בבקשת ארגוני השמאל להרוס את הבתים (תזכורת למי שחושב שכל מה שהם רוצים זה להפריח יונים צחורות) לנוכח הסכנה המוחשית שריחפה על השכונה. הגיעו כמובן אנשים וטף, והטף כדרכו בכה קצת וזה ממש הפריע לכבוד הנשיאה (לעתיד) נאור והיא הורתה להוציאם מהאולם, נזכרתי בדברי רש"י (במדבר כ"ה לו "ראה מה אלו מבקשים לעקור") ואמרתי לשופטים שיראו על מי הם פוסקים ואת מי הם רוצים להוציא מהבית. היא לא אהבה את זה כמובן, אך בסופו של דבר כידוע השכונה ניצלה בחסדי שמיים.
משכך, נקל לשער את הפתעת השופטים אל מול חוסר הכבוד הטבעי מאת הקהל. הם מורגלים לקהל חנפני ומריע, ופתאום הם מגלים מה באמת חושבים עליהם רוב העם.
זו כמעט פעם ראשונה, הקודמת הייתה אך לפני שבועיים, אלא שאז זה היה על ידי משפחות שכולות, שהם כידוע חסיני ביקורת באווירה הישראלית, אך הפעם זה הגיע מהעם עצמו, וזה הפתיע אותם, הם הפסיקו את הדיון ויצאו להתייעצות.
סביר להניח, כי בהתייעצות כל אחד מהם נקט בפניני לשון מובחרים כלפי "האספסוף" ועל ההסתה נגדם כביכול שהביאם עד הלום, איך שהפסקתי להכירם, על דבר אחד הם כלל לא חשבו: על האמת.
והאמת היא שהם הביאו על עצמם את חוסר האמון של הציבור הישראלי, בכך שהם הפכו את מוסד ביהמ"ש העליון, שהוא המכובד ביותר בכל מדינות העולם, לסניף פוליטי של מפלגה שכבר עברה מהעולם (וטוב שכך), באמצעות הסניף הזה הם ניסו, ועדיין מנסים מידי יום, להשפיע על הציבוריות הישראלית, תוך שהם מתערבים בסוגיות רגישות ומבטלים את סמכויות הכנסת והממשלה הנבחרים בידי העם.
והעם לא אוהב שלוקחים ממנו את האפשרות להכריע בוויכוחים הנוגעים אליו עצמו. העם לא אוהב שבית המשפט העליון הופך עצמו לטריבונאל כל יכול המרוקן מתוכנם את שאר הרשויות ואת משמעות הבחירות בכלל.
וכמו בגלות, כאשר משהו לא טוב קורה במדינה, היהודים הם הסובלים העיקריים, גם כאן אנחנו הסובלים העיקריים מהאקטיביזם השיפוטי, בנינו מוזמנים לגיוס בכפייה (ב"ה ממושמעים לגדולי ישראל והגיעו רק 48 מתוך כאלף, כן ימעטו) וילדינו נתונים תחת התערבות זרה בחינוכם, והכל בשם הליברליזם.
התופעה הזו, של חוסר כבוד לביהמ"ש העליון תלך ותחריף, עד שהשופטים יתעשתו ויבינו כי יש דברים שאל להם לחרוג ממסגרת עבודתם השיפוטית לכיוון הפוליטי. עד שיקויים בנו "ואשיבה שופטיכם כבראשונה ויועציכם כבתחילה" במהרה בימינו.
בס"ד, כתבת בסוף "עד שהשופטים יתעשתו". אתה חי בדמיון, השופטים [האפסים] הם שמאלנים בלב ונפש, הם ערב רב. הם יהודים עם נשמה של גויים. אין ברירה אלא להחליפם בשופטים "נורמליים" בינתיים עד לגאולה הקרובה.