בית המדרש

..

אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת תרומה • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

אוצרות החן • מדור שבועי מתורתו של הגאון החסיד רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע • פרשת תרומה תשפ"ה

כתבות נוספות בנושא:

גדול מנחילי תורת האר"י בדורנו יוצא מגדרו לפעול ישועות בקבר הארי הצפת לחצו כאן >

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ”ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו”ר מכון באהלי צדיקים

מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (כה, ב)

כשביקר הרבי הזקן הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע בסוסנוביץ, נתן לו איש אחד סכום כסף. לקח ממנו הרבי את הכסף ונתנו למושל העיר וכדומה.

מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (כה, ב)

מעשה בחסיד שנכנס אצל הרה"ק רבי שמואל מקאריב זי"ע בעת שהותו בעיר ווענגרוב. חשב האיש בליבו לתת לו עבור פדיון נפש תשע דרייערס מטבעות כסף. בדרכו אל הרבי נמלך בדעתו שאין נאה לתת תשע, וגמר אומר לתת שמונה עשרה. כשנכנס אל הרבי מקאריב הניח לפניו את ח"י המטבעות. נטלם הרבי לידיו ועשה מהם שתי צבורים, מטבע אחת לצד זה ומטבע שניה לצד אחר, עד שנאספו תשע בצד זה ותשע בצד אחר, ואמר לאותו חסיד: ״המשקל הראשון שייך לי, המשקל השני שייך לך״…

מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (כה, ב)

פעם אחת נכנס איש אחד אצל הרה"ק רבי שלמה מראדומסק זי"ע בעל 'תפארת שלמה' ונתן לו פדיון זהוב אחד. לא רצה הרבי לקחת. הפציר בו האיש מאד ולא הסכים. עד שאמר אותו אדם: "אם הרבי לא רוצה לקחת לעצמו, יקח זאת לצדקה". השיב הרה"ק מראדומסק: ״וכי אתה בעצמך לא תוכל לתת זאת לצדקה, אני משרת שלך?! ושנית, הלא עומדת על השולחן קופת צדקה ותוכל להטיל בה המטבע!״. זרק האיש מטבע לתוך הקופסה והלך לדרכו.

מנהג היה לו לרבנו ה'תפארת שלמה', שהיה מניח פיסת נייר על הכסף, כדי לדעת מהי נדבתו כל איש. גם אחרי שיצא אדם זה מחדרו, פתח את הקופסה וראה שזרק שם רק מטבע נחושת. באותה שעה עמד בחדר, רבי טוביה, משמשו המפורסם של הרבי, שהיה עד ראיה לכל החזיון האמור. פנה אליו הרבי ושאלו: ״אמת, טוביה, שמתחילה שלא ידעת ערך המטבע האמיתי וחשבת שהוא שווה זהוב, אם היה לך רובה ביד, היית יורה בשלמה מראדומסק… כי בעל גאוה הוא, עני מדוכא הוא, אין לו בבית כלום, עד שהרבנית מוכרחה לבזות את עצמה לסחור בשוק עם נוצות, וכשיהודי נותן לו זהוב אינו רוצה לקחת, היתכן כדבר הזה?…

אפס, שמע ואספר לך פשר דבר: לאדם זה נתנו מן השמים שק מלא דינרים, והלא סוף כל סוף יהיה מוכרח פעם למסור דין וחשבון מה עשה עם הכסף, ויאמר שלבעל עבירה זה נתן כך וכך דינרים, ולזה כך וכך, ולבסוף יזכיר שגם לשלמה מראדומסק נתן זהוב אחד, אם כן יעמדו שמה כל בעלי העבירות שהיה שותף להם במעשיהם ר"ל, ושלמה מראדומסק יעמוד בתוכם ואתה רוצה שאקח ממון כזה? חלילה לי שאקח כסף כזה, כי הצדיקים רוצים רק כסף כשר, וכסף כזה יכול להוריד את האדם ממדרגותיו, מה שאין כן כסף מצדיק יוכל להעלות את האיש, ולכן אנחנו רואים לפעמים שהצדיק נותן מטבע להצלחה לפלוני, כי זה יועיל לו משום שזה כסף מצדיק".

אַבְנֵי שֹׁהַם (כה, ז)

כתיב טעם 'זקף קטן', כפי שכתוב שאבני השוהם המה "זכרון לבני ישראל", כלומר שאם חס ושלום בני ישראל לא יהיו במעלה גדולה כל כך ורחמנא ליצלן יהיו בדיוטא תחתונה בין הגוים, באלו אבני חושן ואפוד יזקפו, ולכן כתיב עליהם 'זקף קטן'.

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (כה, ח)

מאאמו"ר הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע. מדרש פליאה. בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (סדר אליהו רבה פרק יז).

יתכן כיון שאמרו ישראל "נעשה ונשמע" נעשו בבחינת מלאכי רומה, ואמרו ז"ל (שבת פח ע"א) מי גילה רז זה [נעשה ונשמע] לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו. ואילולי שעשו אותו מעשה של העגל נשארו בבחינה זו של מלאכי מרום והיה בלע המוות לנצח.

והנה כל המצוות שנצטוו ישראל בא להם על ידי שעשו מעשה שעל ידי זה הוציאו המצווה מכח אל הפועל כמו פסח שני ומצוות נחלות בנה אב לכל המצוות.

כמו כן איסור גיד הנשה ואיסור החזרת מצריימה וכן כל המצוות בא להם מכח המשכת ישראל.

והנה כאן לא אמר הקב"ה ויעשו לי מקדש ואשכון בתוכם רק "ועשו לי מקדש", וזאת כיון שאמרו נעשה ונשמע ונעשו בבחינת מלאכי השרת בזה מיד "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

ויובן כוונת המדרש שאמרו ישראל "נעשה נשמע" מיד ועשו לי מקדש, מעצם האמירה "נעשה ונשמע".

***

אמר אדמו"ר מגור הרה"ק רא"מ זצק"ל [בעל האמרי אמת זי"ע], ענין שבעת ימי המלואים שבכל יום הוקם המשכן ופורק, עד שבא' ניסן הוקם ונשאר קיים, רמז בזה לשבעה בתי מקדשות שנחרבו, עד שלעתיד יהיה במהרה בימינו אמן מקדש קיים לעד ולנצח נצחים. [שבעה בתי מקדשות הם: א. משכן במדבר ב. גלגל ג. שילה ד. נוב ה. גבעון ו. בית ראשון ז. בית שני].

[שמעתי מר' יושיע נח בינקא נ"י ששמע מפיו]

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (כה, ח)

מעשה ביהודי שפנה אל הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע בקובלנה, כי הוא יהודי יחידי המתגורר בכפר מונקטאוו ואין לו חברה יהודית והוא מתפלל בלי מנין. אמר לו רבנו: ״כלום יש יהודי יחידי, הרי תמיד יש את אביי ורבא?!״… לשאלתו, באיזה ספר מוסר ילמד? — השיבו: ״בראשית חכמה או בשל״ה״.

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (כה, ח)

אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: זקני הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי״ע אמר, שכשישראל מתאספים ביחד, יש התגלות ה׳ וצומחת להם ישועה. לפי זה נראה לפרש מה דכתיב (ישעיה מ, ה) ״וראו כל בשר יחדיו ונגלה כבוד ה'״, אם ישראל הם ביחד, אף על פי שהם בבחינת ״בשר״, בדרגה נמוכה, יתגלה כבוד ה׳.

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (כה, ח)

אמר הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע: כתיב (תהלים קלג, א) ״שבת אחים גם יחד״. מה הלשון ״גם יחד״, היה די לומר "שבת אחים יחד". אלא, מתי טוב שבת אחים? "גם יחד", שגם לרבות שגם "יחידו של עולם" הקב"ה ביחד עמהם.

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ (כה, י)

בא הרמז באמות שבורות, לפי שרוב הדברים שקנין התורה תלוי בהם תלויים במידת הענווה, כי הוא יסוד ומקור לכל אותם מ"ח דברים, וכן האמות שבורות מורים על לב נשבר ונדכה והוא עניו ושפל ברך (כלי יקר)

הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע: כתיב (תהלים קמז, ג) ״הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם״. וקשה, הלא צריך להיות לישראל לב נשבר, כמו שנאמר (שם נא, יט) ״לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה״. ותירץ: ״ומחבש לעצבותם״ – הרופא, שהוא מראה איך לבוא לשבירת הלב, על ידי זה שמחבש לעצבותם של היהודי, וממילא יש לו לב נשבר.

***

אריה. מנהג ישראל לצייר על הפרוכת של ארון הקודש צורת אריה. ונראה הטעם שהוא כדי לזכור הארון שעשה משה שהיה בו אלף מאתים וט"ו טפחים. כי היה אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו (שמות כה י), ( החישוב: כל אמה היא בת שישה טפחים. והרי החשבון: 15 טפחים אורכו, כפול 9 טפחים רוחבו כפול 9 טפחים קומתו 15 כפול 9 כפול 9 יוצא 1215) הרי ארי"ה. [א, אלף ר, מאתיים י"ה חמישה עשר]

וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת (כה, יח)

שמעתי מהרה"ק רבי שמעון שלום מאמשינוב זי"ע: כתיב (כה, יח) "מקשה תעשה אותם" – עיקר השכר הוא משום שהוא "מקשה", כי אם לא קשה לעשותו, לא שייך על זה שכר. ככל שקשה לעשות רצון השי"ת, יש יותר שכר עבור זה.