בכל שנה, בחצות ליל שביעי של פסח, עומדים שלוחי "ועד הרבנים" על ציונו הקדוש של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה ומתפללים עבור הממתינים לזיווגם. התוצאות מדהימות: למעלה מ-90% מהמשתתפים מוצאים את זיווגם באותה שנה. הנה סיפור מרגש במיוחד על כוחה של תפילה וצדקה.
אל תפספסו: שולחים עכשיו את השמות לתפילה בעמוקה >>>
דפי הכרומו המרהיבים עוד דבוקים מעט זה לזה, אוצרים תמונות אומנותיות שגילי לא רוצה לראות לנצח. בארון שהיא חולקת עם אחיותיה, אפרת ודבורה, ארוזים מצעי סאטן יוקרתיים שבחרה בעונג, ולצידם ערימת מגבות רכות בצבעי פסטל כמו שחלמה תמיד לבית שלה.
היא היתה כלה מקסימה – כך אמרו כולם. עכשיו היא לא רוצה להסתכל בתמונות, לא רוצה לראות את עצמה מחייכת ומאירה בשמלה לבנה. כי כבר למחרת החתונה, שום דבר לא היה מאושר.
גילי חזרה הביתה, גרושה בת עשרים ושלוש. אתמול היתה בחורה מבוקשת בשידוכים והיום היא "סוג ב'".
"ממש לא נכון," אמא מוחה בתוקף. "תראי שבעזרת השם תצאי מכאן מהר-מהר לבית משלך!"
"הלוואי שכולם יחשבו כמוך, אמא," משיבה גילי בעצב.
הקיץ הגיע, מעיק ודביק. גילי ואפרת עובדות כרגיל במשרד, ודבורה, האחות השלישית, מסיימת סמינר ומצטרפת לחיפושי העבודה והשידוכים.
"אין לי אוויר…" אפרת קמה משולחן החג בסוכה, משתעלת בחוזקה. היא יוצאת החוצה, מחפשת רווחה בנשימה. אבא ואמא מביטים זה בזה בדאגה ויוצאים אחריה.
"זה קורה לי לפעמים," היא מתנשפת. "אין לי אוויר… כאילו משהו חסום לי בצלעות."
סדרת בדיקות מקיפה מגלה את האמת הכואבת – אפרת סובלת מאסטמה. "אני מצטרפת אליך לשידוכי סוג ב'," היא מבשרת לגילי בעליזות מעושה. "לפחות אני בחברה טובה, לא?"
"די, בנות!" מתכעסת אמא. "אתן מקסימות ונהדרות! אלו שיזכו בכן יהיו מאושרים!"
"חבל שהם לא יודעים את זה…" גילי משתתקת מול מבטה הכאוב של אמא.
החורף עובר עליהם במסעות בין בדיקות רפואיות והתייעצויות. בבית תלויים מעיליהם ותיקי העבודה של שלוש הבנות, דוקרים בעיניים. שנה קודם בזמן הזה התכוננו בהתרגשות לנישואיה של גילי – והשנה תקועות שלוש בנות בבית, אחת גרושה והשנייה חולת אסטמה.
בליל הסדר הלב שרף בכמיהה לגאולה הפרטית שלהן. ואז, כאילו בהשגחה פרטית…
"איזה הפסד!" קריאתה של אמא מריצה את הילדים למטבח. היא אוחזת עלון של "ועד הרבנים" בידה. "מעמד תפילה בעמוקה… משלחת כזו מכובדת של רבנים וצדיקים, וכח אדיר של צדקה! איך הפסדנו?"
אל תפספסו: שולחים עכשיו את השמות לתפילה בעמוקה >>>
"לא הפסדנו כלום!" מכריזה גילי. "הרגע אני מתקשרת לועד הרבנים ומעבירה את השמות של שלושתנו! התפילה עוד לא התקיימה!"
הם תורמים למעמד התפילה בעמוקה כפול שלוש, ואמא מתפללת שטופת דמעות: "בבקשה ריבונו של עולם, קבל את תפילת הצדיקים על הילדות שלי. תבקע לנו את הים!"
בחצות ליל שביעי של פסח, בדקות הגורליות כשהשליחים מעתירים בתחינה על ציונו של רבי יונתן בן עוזיאל, גילי, אפרת ודבורה מוסיפות את תפילתן הרותחת מהבית.
שבוע אחרי פסח דפק שליח בבית. שלושה שטרות ממוסגרים ומרגשים הוגשו לבן העשר שפתח את הדלת – שטרות שידוכים חתומים מגדולי הדור.
אל תפספסו: שולחים עכשיו את השמות לתפילה בעמוקה >>>
הנס הראשון הגיע דרך שיחת טלפון מפתיעה. "שכנה שלך ישבה לצידי באוטובוס מאלעד וסיפרה שיש לה בן גרוש," לחשה השדכנית לאמא. "מיד נזכרתי בגילי שלך."
"אני מכירה את המשפחה הזו מצוין!" התפלאה אמא. "הם מתגוררים שלושה בניינים לידינו…!"
בחוץ עלה ריח מדורות של ל"ג בעומר ותקווה גדולה ניצתה בבית. גילי קיבלה בחיבוק את אם החתן, השכנה שפגשה אינסוף פעמים במכולת ובתחנה.
"פתחתי לכן את הפקק. פלופ!" התבדחה גילי, והפעם ההומור שמח באמת.
הנס השני היה כפול – פתרון לשידוך ולבעיה הרפואית כאחד. יועץ רפואי שליווה את משפחתם בבירור האסטמה של אפרת הציע את בנו לשידוך. "יש לו בעיה רפואית קלה," הסביר האברך השליח. "הוא מעדיף שידוך שמוכר לו לפרטי פרטים…"
בדיוק שמונים יום לאחר מעמד התפילה בעמוקה נשברה הצלחת בפעם השנייה.
והנס השלישי השלים את המעגל בערב פורים הבא, כשדבורה הודיעה בקרינה: "גם אני השתתפתי במעמד ועד הרבנים בעמוקה. גם אני קיבלתי שטר שידוכים! הקדוש ברוך הוא לא שכח אותי!"
גילי ואפרת אירחו את המחותנת החדשה, החתנים קיבלו בחמימות את הגיס החדש שהצטרף למשפחה, ואבא ואמא הביטו על התמונה היפה וליבם מלא הודיה.
הים שלהם נקרע. שלוש פעמים.
בליל שביעי של פסח הקרוב, שוב יתכנסו שלוחי "ועד הרבנים" בעמוקה לתפילה המיוחדת עבור המחכים לזיווגם. הצטרפו גם אתם למעמד המרגש, שלחו את שמותיכם, ואולי גם אתם תזכו לראות את הים נקרע.
