כישלון או הצלחה? – היום המבחן / דעה

היום ומחר הם המבחן, אנחנו ניטלטל הערב במאות אלפינו בדרכים המפותלות צפונה בניסיון להגיע לציון הקדוש ולו לרגע, האם יצליח המבצע הענק והמורכב? השם יעזור.

הרבה פעמים שואלים אותנו או שאנו שואלים את עצמנו כיצד תיראה המדינה בעוד כמה עשורים כאשר הציבור החרדי יהיה רוב או לפחות בעל משמעות שלטונית ממשית? היום תהיה ההכרעה.

כי הפעם אין תירוצים, המשטרה והתחבורה וכל הסמכויות, תקציבים בלי סוף ואנשי מקצוע בעלי ניסיון ראשונים במעלה, וכן נכונות ציבורית למשמעת, כל התנאים בשלים לניהול אירוע מוצלח בעזרת השם.

מצד שני הקשיים המובנים בעצם העובדה שחצי מיליון אנשים צריכים להיכנס לתוך תא שטח שאמור להכיל כמה אלפים, וזה לא רק להגיע אלא להתפלל ולאכול לרקוד ולהדליק וכל מה שנדרש לכבודו של יום.

ותא השטח הזה הוא תא קשה, עם מבנים שנבנו ברובם לפני מאות שנים ומתאימים לאז, צריך לשנע אלפי אוטובוסים על גבי שבילים שנסללו בידי הטורקים לצורך סוסים ועגלות, אין ספק שמדובר באירוע מורכב ואין מה לקנא ברב דייטש והרב רוזנשטיין וכל השאר שכבר חצי שנה לא ישנים בלילות.

דווקא בגלל המורכבות הוא מהווה את המבחן, כי מי שלא יודע לנהל אירוע כזה לא יוכל בעתיד לנהל אירועים קשים יותר שבאים לפעמים בהפתעה בלי חצי שנה של הכנות.

את אירוע ההרשמה לנסיעות כבר עברנו וזה הוכתר כהצלחה חלקית, ברוך השם הצלחתי בסוף למצוא כרטיסים כדי להגיע לבר מצוה של בני (שתתקיים הערב בין השעות 6-8 במתחם אור הרשב"י, כולם מוזמנים) אך לא לכל אלו שהזמנתי ונצטרך לקבל החלטות קשות וכואבות, כנ"ל אין לי ספק שבהמון בתים יש את התחושה הזו, בדיוק כפי שברור לי כי רבים מהנרשמים לא יגיעו בסוף (נרשמו עקב המחיר הנמוך) וסתם ילך מקומם לאיבוד.

אך מה שהיה היה, כעת מתמקדים בעיקר: אם משפיע הדור וכל האדמו"רים והרבנים יצליחו לעבור את ההדלקה בכבוד ובבטחה ובלי שחלק נכנסים וחלק לא – זה יהיה אות כבוד למארגנים ומכאן נוכל לכוון גבוה יותר בהנהגה של כל השנה, בזכות אדוננו בר יוחאי.