להיכל כולל 'בית דוד' השוכן בימים אלה בביהכ"נ 'המרכזי' ברמת אלחנן, הגיעו ובאו ראשי ישיבת 'הדרת מלך' המיועדת לבחורים בני חו"ל הלומדים בארץ הקודש, בראשות ראש הישיבה הגאון רבי אריה קובלסקי שליט"א, ביחד עם התלמידים.
לאחר תפילת מנחה, הצטופפו ראשי הישיבה עם התלמידים סביב דמותו המאירה של מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שהיה עטוף באותה שעה בטלית ותפילין, כמנהגו בימי המלחמה ללמוד כל היום כשתפילין לראשו, ולתפילת מנחה מתעטף גם בטלית.
ראשי הישיבה סיפרו לרב זילברשטיין כי ההורים של הבחורים חוששים מאימת המלחמה ומסכנת חיצי-המוות אשר אויבי ישראל ימ"ש יורים לכל חלקי הארץ, וחלקם חפצים שבנם ישוב לחו"ל בהזדמנות הראשונה שתבוא. וביקשו לשמוע מה להשיב לאותם הורים.
מרן הגר"י זילברשטיין נעתר לבקשה, ופנה בקריאה נרגשת מצולמת להורים, כאשר תמצית דבריו היא כי הזמן שבו אנו נמצאים הוא זמן 'הכי גדול' לאומה היהודית, והוא זמן שרואים בו 'התגלות אלוקית', ומי שמשאיר את בניו בארץ ישראל – מראה שמאמין בביאת המשיח.
דברי מרן הגר"י זילברשטיין מתורגמים לספרדית
להלן התמלול המלא מדבריו: "להורים הנכבדים תושבי ארגנטינה, מקסיקו, ונצואלה, ופנמה. אתם מאד קרובים ללב שלנו, אנחנו מתגאים בכם, אתם שומרים תורה, אתם מכבדים את התורה, והילדים שלכם הם בחורים לשם ולתפארת, כולנו רואים אותם פה, כולנו נהנים מאד, אתם ממש גורמים לקידוש שם שמיים גדול".
"אבל שמעתי שההורים מאד מאד דואגים, ורוצים כעת לקחת את הבנים חזרה הביתה, תרשו לי להגיד לכם: זה לא דבר חכם!, עכשיו זה זמן שכל העולם כולו מסתכל לראות מה הולך פה בארץ ישראל, וכולם רוצים לדעת, כל הגויים רוצים לדעת, גויים פונים אצלינו ורוצים לדעת מה אומרים פה בארץ ישראל, כשהם ישמעו שהיהודים של ארגנטינה אמרו לילדים לבוא בחזרה, אז מה הם יגידו? היהודים עצמם לא מאמינים בביאת המשיח, אז מה אנחנו… הם ילעגו לנו".
"הרמב"ם כותב בי"ג עיקרי אמונה: 'אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא'. אם מחכים כל יום שיבוא – לא מושכים את הבנים הביתה…, ובפרט בימים שלנו שרואים את התגלות הקב"ה במלא הדרו, רואים כעת דברים נוראים, מי חלם על כך? מי חשב פעם על כך? שהיהודים כל כך יצליחו להטיל אימה באיראן…"
"הם הרגו שם כל שר וגדול, את כולם הם הרגו במחי יד, רואים שה' הוא האלוקים, עכשיו זה הזמן הכי גדול שיש לאומה היהודית, כולם צריכים להכריז 'אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עכ"ז אחכה לו בכל יום'.
"כל אבא שגר בארגנטינה ויש לו פה בן, ירשם ברשימה הזאת שהוא מאמין בביאת המשיח, הוא מאמין שיגיע, והראיה לכך שהוא משאיר פה בן, והוא לא מפחד".
"אז אם כן אני חושב שלהשאיר פה היום את הבנים בארץ ישראל זה קידוש ה', וזה יעזור לכל אבא ואמא שדואגים, והם באמת דואגים, ובכל זאת משאירים פה את הילדים שלהם, הם מאמינים בביאת המשיח, ומאמינים שהקב"ה ברא את העולם, ומאמינים שכל התורה המצויה עתה בידינו היא המסורה לנו ממשה רבינו ע"ה, ובכל י"ג עיקרים הם מאמינים בזה, זה זכות מאד גדולה לתושבי ארגנטינה וכל המקומות הסמוכים לה".
"אבל מי שמושך את בנו לחזור כעת הביתה זה לא מוצלח, הוא לא מאמין בביאת המשיח שיכול לבוא בכל יום, אז אני מציע להורים הנכבדים: תאמינו לי, הילדים כעת צריכים להישאר פה! זה זמן הכי גדול שיש, זה זמן נורא ממש, זמן שרואים את התגלות האלוקים!
"וההורים יוושעו מזה, ככה אני חושב. ונברך אתכם וכל הנמצאים כאן, שתזכו להרבה נחת מהילדים שלכם, ותזכו להשיא אותם. וכשישאלו אתכם: הייתם בארץ ישראל?, תגידו כן!, איפה? הילדים שלכם נשארו פה"…
"כל מי שהשאיר את הילד שלו הוא מאמין בביאת המשיח, הוא מאמין שיכול לבוא בכל עת ובכל שעה, הוא מאמין שכל התורה כולה היא אמת, הוא מאמין, הוא משאיר פה את הבן שלו, מה יש דבר יותר גדול מזה, מי שמשאיר פה את הבנים יוכל להגיד: אני מאמין בביאת המשיח, ואני מאמין שהקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו. אני מאמין בתחיית המתים מאת ה' יתברך מאמין בהכל, והראיה שאני משאיר פה את הבן שלי".
"לכן אני מייעץ לכל ההורים היקרים והנכבדים לנו, להשאיר פה את הבנים, אל תפחדו הם לא ינזקו! רק יגדלו ויגדלו ויגדלו! ויהיה לכם נחת, וכל עם ישראל יקבל נחת ממכם, אשריכם ואשרי חלקכם, אשריכם אם תשמעו לקולי, לא לקרוא להם, שהם יהיו פה ואתם תתפללו בשבילם, ובזכות זה יהיה לכם חיים ארוכים, ונאמר אמן".
לאחר מכן ביקש מרן לשיר עם התלמידים את 'אני מאמין בביאת המשיח', ושר יחד עמם בהתרגשות מרובה.
והוסיף לסיום לברך את ההורים: 'כבוד הרב נמצא גם אצלינו, וכולנו מברכים את ההורים שתחתנו את הילדים בטוב ובנעימים, הרבה נחת ונאמר אמן', ולאחר מכן אף בירך את הבחורים באופן אישי.
מיותר לציין שדבריו הנרגשים של עמוד ההוראה היוצאים מן הלב, נכנסו והתקבלו בלבבות ההורים בחוץ לארץ בכל מקומות מושבותיהם, וכפי שפורסם לאחר כמה ימים, כי לא היה הורה אחד שנשאר איתן בדעתו שבנו ישוב, וכולם כאחד ענו ואמרו כי דברות קדשו המלהיבים של הרב, במעלת תוקף הימים האלה, ועל הזכות להיות בכלל 'ציפית לישועה', גרמו להם לרגש ולשמחה גדולה, על כל רגע שבניהם יושבים ושוקדים על תלמודם בארץ הקודש.
