לסיים את הלחימה בעזה, עכשיו! / דעה

כל חייל שנופל נוקב בליבנו, לכל איש יש שם ואבא ואמא או אשה וילדים או גם וגם, אך כאשר מדובר בגדוד נצח יהודה אנו חשים את הכאב יותר מקרוב ומוחשי, חמישה חיילים בוגרי ישיבות נקטלו ביד אויב, נקטפו הפרחים עוד טרם נפתחו העלים.

בנימין אסולין, נועם אהרון מסגדיאן, מאיר שמעון עמר, משה נסים פרש, משה שמואל נול, השם יקום דמם ומהר כי אין לנו כח יותר.

ויש גם פצועים: 14 לוחמים נפצעו – 2 באורח קשה, 6 באורח בינוני ו-6 באורח קל, לכולם משפחות משלנו, שומרי תורה ומצוות, ישלח דברו וירפאם בתוך שאר חולי ישראל.

הם מצטרפים לרשימה ארוכה, מידי, של חיילים שנפלו שם בבית חאנון בחודש האחרון, אחרי שנחתנו מהאופוריה של מלמת איראן הגיעה המציאות, בשבוע שקוראים בו את "עם כלביא" קובר העם הרבה לביאים, מראש הרי קדם נטיו ואל גבעות ישורנו.

ועכשיו ישבו כל הפרשנים וינסו להסביר בדיעבד מאיזה צד בדיוק נכנס המחבל ובאיזה יד נטל את ליבנת החבלה, זה לא משנה כי כל אחד מבין שאם נמצאים עם חיילי רגלים במקום להפציץ מהאוויר חיילים נהרגים.

כח ההרתעה הישראלי נשחק עד דוק, וכל ההישגים האדירים ממלחמת הכלום באיראן מתפוגגים בעשן המרגמות, צה"ל הגדול והנורא יודע לשגר חמקנים למרחקים אדירים אך אינו יכול להתמודד מול כמה נערים יחפים שיושבים על הגבעה שיושבים ממול לעיר שדרות.

בשבוע שעבר הבאנו כאן את דברי ח"כ גפני שזעק כערער בערבה על כך שצריך למצוא את הדרך לצאת משם, לפחות רגלית לא צריכים להיות שם כברווזי מטווח, הרווח היוצא מהשהייה שם אינו שווה את דם בנינו היקרים.

הוא הותקף מכל עבר אך לצערנו מתברר כי הוא צדק, לצאת ממרכזי האוכלוסיה שם אינו אומר לצאת מעזה ואין צורך להיכנע למפלצת החמאסית, אך כדאי לשקול שוב את המשך השהייה היקרה מידי, ואם יתקפו את שדרות? חיל האוויר כבר הוכיח יכולות.