בזמן שישיבות 'קיבוץ' רבות נפתחות והתופעה הולכת ופושטת כאש בשדה קוצים, ישיבת הקיבוץ 'פוגל' קנתה לעצמה שם של כבוד בכותל המזרח של עולם ישיבות הקיבוץ, כאשר הישיבה הפכה למותג עם מספר בחורים מצומצם ואווירת לימוד רצינית וייחודית.
תופעת ישיבות 'הקיבוץ' העלתה שאלות רבות בנוגע למתכונת, כשהשאלה העיקרית נוגעת למהות ישיבת הקיבוץ: ישיבה עם מספר בחורים מצומצם (בד"כ כמה עשרות בחורים בודדים), מה שמאפשר יחס אישי לכל בחור ובחור ושימת לב ממוקדת, בשונה מישיבות המוניות שבהם הבחורים נבלעים בין מאות התלמידים.
אלא שהביקוש לישיבות הקיבוץ הלך וגבר, וכעת מתחבטים ראשי הישיבות בשאלה, האם לסרב לבחורים מצויינים שמבקשים להתקבל בכדי שהישיבה תישאר עם מספר בחורים מצומצם, או שמא יש לאפשר לכל בחור שמתאים לישיבה להיכנס – על אף שהדבר יגרום לגדילת מספר הבחורים.
הגאון רבי אלחנן פוגל שליט"א שישיבת הקיבוץ שבראשותו עומדת בחזית מהפכת ישיבות הקיבוץ, עלה למעונו של מרן הגרמ"ה הירש שליט"א והציע בפניו את השאלה: האם לקבל עוד בחורים או להתאמץ לשמור על מתכונת מצומצמת?
לאחר שהאזין בקשב רב לשאלתו של הגר"א פוגל לפרטיה, הרהר מרן הגרמ"ה הירש במשך דקה ארוכה והשיב: "אם זה אפשרי לא להגדיל את הישיבה – זה עדיף", כשלאחר מכן הסביר בהרחבה את נימוקו מדוע, כשהגרמ"ה הירש מגולל בפני הגר"א פוגל את משנתו החינוכית ודעתו על היחס שאמור להיות בין הנהלת הישיבה לבחורים.





















לקבוצות לימוד קטנות תמיד תהיה עדיפות, בקבוצה קטנה אפשר להעביר ולקלוט מידע יחד עם ניואנסים טוב יותר, לרדת לעומקם של דברים יותר טוב-תמיד, אבל ארגונית אם אפשר לייצר הרבה קבוצות קטנות בישיבה גדולה-למה לא.