"אין יום דומה לקודמו בנוף של ים המלח. כל פעם שאני חוזר לשם, משהו חדש משתנה", מתאר משה ברנשטיין, חסיד סדיגורה בן 26 מביתר עילית, שעוסק בשנים האחרונות בתיעוד מקיף ויוצא דופן של האזור הנמוך ביותר בעולם.
דרך חתחתים עבר ברנשטיין עד שגילה את המקום אותו הוא למד לאהוב. "היה לי תחביב שהתפתח עם הזמן – צילום", מספר ברנשטיין. "כבר בתור ילד אהבתי לצלם כל דבר. הייתי מצלם בעלי חיים, פרחים, כל מיני דברים יומיומיים".
תחביבו הנסתר של ברנשטיין נשכח זמנית במרוצת החיים, במהלך הלימודים בישיבה, וגם מאוחר יותר כשהתחיל לעבוד ברשת "אושר-עד". הכל השתנה אחרי שלוש שנות עבודה ברשת, כאשר הוא נתקל במקרה בסרטון של צילומי טבע מרחפן. "אני לא יודע להסביר, משהו בזה תפס אותי מאוד", הוא מתאר. "אז קניתי רחפן, וגיליתי שאני ממש אוהב את התחום הזה".
בשלב זה ברנשטיין עדיין לא הפך את הצילום למקצוע קבוע. "הייתי בעבודה מהבוקר עד הערב, אז לא היה לי כמעט זמן להשקיע בזה", הוא מסביר. "הייתי מצלם מדי פעם, רק כתחביב, לא משהו רציני. לפעמים באזורים של הבית, לפעמים קצת סביב הסניף שבו עבדתי. לא בתור עבודה, ולא מתוך כוונה להפוך את זה למקצוע."
אחרי ארבע שנות עבודה ב"אושר-עד", הגיע שלב של התלבטות. "הרגשתי שאני קצת נתקע במקום. חברים אמרו לי: "לך תעבוד בצילום, זה מה שאתה באמת אוהב"", הוא מתאר. "זה היה קשה, כי מאוד אהבתי את העבודה שם. אבל עם כל זה, החלטתי לעשות את הצעד, ועזבתי. עזבתי בלי שיש לי עבודה אחרת, פשוט מתוך אמונה שזה מה שאני צריך לעשות".
מייד לאחר שפרש מעבודתו, ברנשטיין רכש ציוד מלא למקצוע החדש. "קניתי מצלמה חדשה, מחשב, והשקעתי לא מעט כסף. נרשמתי לקורס עריכת וידאו כדי ללמוד את התחום הזה כמו שצריך". עוד לפני שעזב לגמרי, ברנשטיין השתתף בקורס צילום בסיסי, בשם "יסודות הצילום". הייתה זו הפעם הראשונה בה הוא למד צילום בצורה מקצועית.
כמה חודשים אחר כך, ברנשטיין התחיל לעבוד בתחום, בעיקר בצילומי רחפן. "בהתחלה זה היה צילומים סולידיים יחסית – צילום של הכנסת ספר תורה, של בניין, או פרויקטים קטנים אחרים", הוא מסביר. ואז הגיע הרגע ששינה את כיוון הקריירה שלו לנצח. הכל התחיל כאשר ברנשטיין נתקל במקרה בסרטון הנוגע לתופעה של בולענים צבעוניים ומרהיבים הנמצאים באזור ים המלח.
הבולענים הם תופעת טבע ייחודית, שנוצרת בעקבות ירידת מפלס המים. כשהמים המלוחים נסוגים, הם משאירים אחריהם שכבות מלח עבות מתחת לפני הקרקע. מי תהום מתוקים חודרים לתוך השכבות הללו וממיסים את המלח. כך נוצרים חללים תת-קרקעיים, וכשהתקרה שלהם קורסת, נוצר בולען.
"עד אז בכלל לא הכרתי את ים המלח, לא הייתי שם אף פעם", מתאר ברנשטיין. "לקחתי אוטובוס מביתר לירושלים, ומשם עוד אחד לים המלח, והגעתי לשם לבד בפעם הראשונה. כשחזרתי הביתה ועברתי על מה שצילמתי, ראיתי שזה משהו מיוחד".
ברנשטיין חזר לשם שוב אחרי שבוע, ועוד אחד, ועוד. "צילמתי סרטונים של 'פניני המלח' – כדורים זעירים ועגולים של מלח המפוזרים כמו גרגרי חול באזור מסוים בים. באופן מפתיע הסרטונים האלה התפרסמו ברמה בינלאומית", הוא מספר.
אנשים מכל העולם התחילו לבקר בפרסומים של ברנשטיין ברשתות החברתיות, ולגשש מי הוא הצלם הישראלי שעומד מאחורי התמונות, ובאיזה אזורים מדובר. "זה גרם לי לצמוח מאוד מהר בתחום", מספר ברנשטיין. "בדרך כלל כשצלם מתחיל, הוא צריך להשקיע הרבה כסף על פרסום וקידום, אבל אצלי ברוך השם הכול קרה לבד – באופן טבעי".
"הבנתי שים המלח הוא מקום שאין שני לו בעולם", הוא מוסיף. "פתאום אני רואה תגובות בשפות שונות, אנשים כותבים לי שהם רוצים לבוא, שואלים איפה זה. זה נתן לי תחושת שליחות. בלי שהתכוונתי בכלל, הבאתי תיירות לארץ".
מאז, מיקד הצלם הצעיר את כל הפוקוס בים המלח. "בהתחלה הייתי נוסע לשם באוטובוסים, הולך ברגל מרחקים ארוכים, מגיע למקומות שאף אחד לא מכיר. זה דווקא עזר לי, כי בזכות זה גיליתי אזורים שאין אליהם גישה ברכב", הוא מסביר. "הייתי יורד מאוטובוס בנקודה מסוימת, הולך שעות, מצלם, ומוצא תחנת אוטובוס אחרת בדרך חזרה".
ברנשטיין צילם הכל. את הבולענים הרבים שמחליפים את צבעם לעיתים תכופות, את גבישי המלח הייחודיים שמסתתרים באזורים פחות מוכרים של ים המלח, פנינים מיוחדות וטקסטורות יוצאות דופן שמכסות את החופים.
והתגובות לא איחרו לבוא. "עם הזמן ראיתי גם כמה אנשים מתחברים למה שאני עושה. קיבלתי אלפי תגובות מאנשים בארץ ובעולם. אנשים סיפרו לי שהתמונות גורמות להם להתרגש, להסתכל אחרת על ארץ ישראל", מספר ברנשטיין. "הבנתי שהתמונות שלי נוגעות באנשים, שיש בזה משהו עם ערך".
בשלב זה החלה המודעות של הצלם הצעיר לתופעה מדאיגה שמאפיינת את ים המלח במשך שנים: נסיגה מתמדת מקו החוף. "לאנשים רבים אין בכלל מודעות להעלמות של ים המלח", מספר ברנשטיין. "ואז אני מגלה שהוא יורד כל שנה ביותר ממטר גובה. תופעה מדהימה – פלא בריאה אמיתי שהולך ונעלם מול העיניים שלנו, ורוב הציבור לא יודע".
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 נמצא מפלסו של ים המלח בירידה מתמדת בשל מאזן מים שלילי. הדבר קורה בעקבות הפחתה דרסטית בכמויות המים הנכנסות בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ואידוי מוגבר בשל שאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן.
ברנשטיין מסביר שרוב האנשים שנוסעים לים המלח נוסעים רק לחופים המסודרים או למלונות, מבלי לדעת שהמים שלהם בכלל לא מהווים חלק מים המלח עצמו. מדובר במים של מפעלי ים המלח, המורכבות מבריכות אידוי מלאכותיות.
"התחלתי לצלם תיעודים של “לפני ואחרי”. אני מראה כמה הים ירד, איך הנוף משתנה", הוא מספר. "זה מדהים. כל שנה מפלס המים יורד, נחשפים מקומות חדשים, הבולענים משנים צבע, אזורים שלמים מתייבשים. זה תהליך שמתרחש מול העיניים, ואתה ממש מרגיש שאתה מתעד משהו היסטורי".
בחצי השנה האחרונה נכנס ברנשטיין לתחום מאתגר נוסף: צילום מתחת למים. "זה אתגר קשה מאוד, כי מדובר במים מלוחים בצורה קיצונית", מתאר ברנשטיין. "אני נכנס למים עם מצלמה מוגנת, ולפעמים סובל ממש – הגוף נשרף, אין מקלחות בחופים האלה, וכל פצע קטן צורב בצורה נוראית. אבל זה עולם חדש לגמרי". במהלך הצילומים, ברנשטיין נחשף למים מתוקים שמבעבעים מתוך המלח, לדגים מסוגים מסוימים שחיים בבולענים של מים מתוקים שנמצאים באזור הים, לצפרדעים ובעלי חיים נוספים.
"אי אפשר לצלול שם כמובן, אז אני משתמש במקל ארוך שעליו מחוברת המצלמה", מסביר ברנשטיין. "זה קשה ומסוכן, אבל התמונות שיוצאות פשוט מדהימות. אני נמצא שם כמעט כל שבוע, גם כשיש 38 מעלות חום. יש לי חיבור רגשי חזק מאוד למקום הזה, אני מרגיש שאני חייב לתת לו קול ובמה".
ככל שהעמיק ברנשטיין לחקור, הוא נחשף אל מקומות מדהימים נוספים בתוך ים המלח, חלקם באזורים המוגבלים לכניסה. דוגמא אחת היא "הנהר הסודי" – מקום מרהיב ביופיו שנמצא בסמוך לגבול עם ירדן. "זה אזור מסוכן, מוקף אזהרות על מוקשים, אבל הצלחתי להגיע לשם ולצלם. התמונות יצאו ברמה גבוהה מאד", מתאר ברנשטיין. "הצבא עצר אותי שם פעם אחת, בצדק, אבל בסוף הם הבינו שאני רק מצלם".
תופעה מדהימה נוספת נקראת "הלגונה הכתומה". מדובר באזור שבו המים נפרדו מים המלח בעקבות נסיגת הים, ונצבעו בגוונים יוצאי דופן של כתום בגלל חיידקים שהתפתחו שם. "מדובר באזור מדהים שאין לו כמעט תיעוד בארץ", מספר ברנשטיין.
והיו גם לא מעט סיכונים. ברנשטיין מספר על תקרית אחת בה הוא פסע באזור החוף כששתי ידיו אוחזות בטלפון ובמצלמה, באזור נביעה של מים שחורים – גופרית שזרמה לכיוון הים. כשהוא התקדם מספר פסיעות כדי לצלם את הנוף מקרוב, הוא חש לפתע שהוא נשאב פנימה אל הקרקע. "בשנייה האחרונה הצלחתי לעצור את עצמי מלהישאב חס ושלום", הוא מספר. מאז הצלם הצעיר נעשה מודע יותר לסוכנות האורבות בתוך הנוף המדהים, והוא גם דאג להזהיר מפניהם מטיילים אחרים באזור.
במקרה אחר נתקל ברנשטיין במהלך שיטוטיו בחוף שהכניסה אליו מוגבלת, באמצעי לחימה עתיקים מתקופת מלחמת העולם הראשונה.
בחודשים האחרונים החל ברנשטיין לערוך גם סיורים מודרכים בים המלח לקבוצות מהארץ ומהעולם. את התגובות של המבקרים לנוף שנגלה לפניהם לראשונה הוא מתאר כ"הלם מוחלט". "אני מראה להם את קוביות המלח שמסתתרות במעמקי האדמה, את הטקסטורות המדהימות, את אזורי הנביעה של המים המתוקים מתחת למים המלוחים", הוא מספר. "הם נדהמים לגמרי לגלות דברים שלא חלמו שקיימים באזורים האלה".
"ים המלח הוא פשוט פלא הבריאה. אתה מסתובב שם ורואה נופים שאין בשום מקום אחר בעולם", מסכם הצלם הצעיר. "כל פעם שאני חוזר לשם, משהו חדש משתנה – הבולענים, הצבעים, הקרקע. זה מקום חי ונושם, אבל בו זמנית הולך ונעלם אל מול העיניים שלנו".
מדהים. 'מה רבו מעשיך ה", אפשר לראות את פלא הבריאה ממש
וואו, איזו כתבה מעניינת
מטורף
מדהים בלי ליהיות שם בטרוף מענין איך צילם כל כך יפה הלואי ועלי
וואו ממש מטורף נופים מרהיבים ביופים וצלם ממש מוכשר….
ממש יפה!
מדהים -אלוף
מדהים. אומן אמיתי, רגיש מאוד, מוכשר מאוד.בעל כישורים גם עסקיים, חכם. ישר כח🙏
איך מגיעים לסיור איתו ?
מרתק מדהים תודה לצלם המיוחד ותודה על הכתבה