1.
הנה ציפור, הנה גיוס: ככל שייחשפו עוד שאלות קשות, כך יגדל המאמץ להסיט את האש לעבר גיוס חרדים
הפער הזה קשה, הוא בולט, הוא מציק והוא בלתי נתפס, והוא מציק עוד יותר מתוקף העובדה שאנו נאלצים בכלל לעסוק גם בו, אבל דווקא בפער הזה טמונה מסקנה חשובה מאוד.
הלב נמצא עדיין בשערי העיר ירושלים, בעצרת התפילה והזעקה ובהמוני בית ישראל שגדשו את הרחובות, ברגעי ההתעלות הללו בהם נשמעה זעקת הכלל והפרט, אבל האוזן שומעת גם את מה שמתרחש בחוץ, במרחק גיאוגרפי קצר מאוד ממקום העצרת אבל במרחק שנות אור מבחינת מהות.
יממה בלבד לפני העצרת, נחשף מידע שאמור לגרום לטלטלה חסרת תקדים בכל מדינה מתוקנת. מסתבר שהסרטון שהודלף לתקשורת לפני כשנה וגרם להסתה איומה נגד הצבא ונגד מדינת ישראל, הודלף לכאורה בידיעתה של הפרקליטה הצבאית הראשית, זו שאמורה להגן משפטית על חיילים.
כזכור, לפני כשנה פורסם סרטון בו נטען שבכלא שדה תימן, בו כלואים הגרועים שברוצחי חמאס שטבחו באכזריות ובהנאה בלתי מוסתרת ביהודים חפים מפשע, צולמו חיילים מכח 100 שהיו מופקדים על השמירה במקום כשהם מתעללים לכאורה באחד המחבלים. המחבל פונה לבית חולים אבל מיד עלה חשד שהסרטון ערוך ומבושל ביד מכוונת.
חוקרים של מצ"ח הגיעו לבסיס כשהם רעולי פנים, השליטו אימה על החיילים ודרשו לעצור אותם בכח. החיילים המושפלים לא ידעו את נפשם וחלקם לא מצליחים להתאושש עד היום. התקרית עוררה כעס וזעם בקרב אזרחי מדינת ישראל שתהו על חוסר הסימטריה, מה גם שהפרשה עצמה היתה נראית תמוהה, הסרטון היה נראה ערוך וגם המחבל עצמו לא מיהר להתלונן על אלימות כלשהי שעבר.
כעת מתברר שהסרטון הודלף לכאורה בידיעתה של הפרקליטה הצבאית שיתכן שגם היתה מעורבת בתהליך ההכנה וההדלפה. הפרקליטה הוצאה לחופשה מתפקידה עד לבירור הנושא והרמטכ"ל מונע בינתיים גם מממלא מקומה לתפוס את תפקידה עד שיתברר האם גם הוא היה מעורב בנעשה.
פרשה כזאת אמורה לגרום לכל מדינה נורמלית לעצור הכל ולבדוק מה בדיוק קרה פה. חיילים מסורים וחדורי מוטיבציה שלחמו בעזה והופקדו גם על שמירת המרצחים השפלים הנאצים שנכלאו בישראל, מוצאים את עצמם מתמודדים לא מול חמאס אלא מול המערכת ששלחה אותם לקרב, וכעת מתברר שהיא רודפת אותם פשוטו כמשמעו.
המשמעות של חשיפה כזאת היא שלא רק מערכת הייעוץ המשפטי של הצבא רקובה, אלא שיש כאן גיבוי רחב הרבה יותר לסיפור כזה, בישול הסרטון לא התרחש בחלל ריק והעקבות מובילות לכיוון עומק מערכת הדיפ-סטייט.
אם יש משהו שדורש יציאה המונית לרחובות וחסימה של צירים בסטייל הפגנות קפלן, זו הפרשה הזאת. וגם אם לא יציאה לרחובות, זה בוודאי דורש שמערכת הבחירות הבאה תעסוק כמעט אך ורק בדבר הזה. רוב אזרחי מדינת ישראל רואים בצבא מייצג לאומי של המדינה שכולם נדרשים ליטול בו חלק, ואם מתברר שהצמרת של אותו צבא פועלת בעצם נגד החיילים, כלומר נגד האזרחים התמימים של מדינת ישראל, סימן שקורה פה משהו ענק, חמור ומסוכן שדורש בירור דחוף לפני כל דבר אחר.
ובעוד שהפרשה האת עדיין מהדהדת, נחשף בחדשות I24"" שבבוקר שמחת תורה, בעיצומו של הטבח, נערכה הערכת מצב בהולה בחדר הפיקוד של המשטרה בהשתתפות המפכ"ל והשר בן גביר. הדיווחים המחרידים שזרמו לשולחן סיפרו על השתלטות המחבלים על תחנות המשטרה בשדרות ובאופקים, צמרת הפיקוד ניסתה להבין איך מתמודדים עם דבר כזה ואיך מחלקים את הכוחות כדי להתחיל ולנהל לחימה נגדית, אבל אז התבקש נציג השב"כ לומר את דברו.
לנציג השב"כ היה רק דבר אחד לתרום לדיון: הוא טען שיש אינדיקציות להתארגנות של יהודים ביו"ש להתחמש ולצאת לפעולות נקם, ולכן מאוד חשוב להקצות כח משטרה כדי לבלום אותם. מהר מאוד התברר שאין שום אינדיקציה כזאת ומדובר בעלילת דם, אבל מסתבר שזה מה שהיה חשוב לשב"כ באותן שעות אימה.
וכאילו לא די בכך, התרגשה עלינו חשיפה נוספת לפיה התגלע ויכוח קשה בין נציגי הליכוד לנציגי יש עתיד, ישראל ביתנו ומפלגת הדמוקרטים סביב איוש התפקידים במוסדות ההסתדרות הציונית העולמית. הריב שהתפתח וחשף תגרה כמעט אלימה בין חברי כנסת, חשף למעשה שכמה רגעים קודם, נחשך הסכם של שיתוף פעולה נדיר בין הליכוד ללפיד וליברמן, במסגרתו סידר כל אחד לעצמו ולמקורביו ג'ובים מנופחים ועתירי ממון והשפעה במוסדות הבינלאומיים. רק כאשר התברר שיאיר נתניהו מקבל גם הוא תפקיד, רק אז פרצה מריבה שחשפה למעשה את מה שקדם לה.
אזרח נורמלי ששומע על זה עלול להטיח את ראשו בקיר בתסכול. המדינה קרועה ושסועה רק בגלל שנציגי המפלגות הללו מתחזקים את השסע הלאומי לצרכים פוליטיים, אבל כשזה נוגע לג'ובים ולמוקדי כח, הם מסתדרים מצוין, לצורך עצמם כמובן ולא לצורך הציבור.
שלוש החשיפות הללו שהתרחשו בתזמון מדאיג זה לזה, חושפים רק את קצה הקרחון מהשאלות הקשות שצריכות להישאל בתקופה זו ממחדלי טרום המלחמה, דרך בריונות מערכת המשפט ועד לניהול הכללי של המדינה. והשאלה המתבקשת היא איזה מתוך השאלות הללו יישאלו, יעלו לדיון ובכלל יהוו נושא במערכת הבחירות הבאה.
הרי אם היינו מדינה מתוקנת, מפלגות השמאל היו ממהרות להתנער מכל המעורבים בפרשות הללו, ומפלגות הימין היו ממהרות להסתער על הפרשות ולעסוק אך ורק בהן. כל אזרח נורמלי ירצה שהנושאים הללו הם-הם אלה שיעמדו במרכז השיח, האזרחים דורשים תשובות, דורשים תיקון, דורשים ריפוי, דורשים שינוי מהותי במערכות המעוותות של המדינה, כל אזרח שלובש מדי צבא צריך להיות מודאג ממה שקורה בצבא עצמו ובצמרת שלו, כל אזרח שצועד לקלפי ידרוש לדעת קודם האם הצבא הזה פועל בעדו או נגדו והאם מערכות המדינה פועלות למען האזרחים או להיפך.
וכעת נחזור רגע לקרקע המציאות ונזכיר לעצמנו שכלום, אבל כלום מהנושאים הללו לא ייזכר ולא יוזכר כמעט בשום קמפיין, בשום תעמולת תקשורת ובשום שיח ציבורי. למה? כי אלה שינהלו את מערכת הבחירות הבאה זה אותם אנשים שנדרשים לקחת אחריות ולתת תשובות בדיוק על זה. והם לא יכולים ולא מסוגלים לספק תשובות לשאלות הקשות, הקיומיות והאמיתיות, לכן הם מתכוונים להסיט את כל השיח לכיוון אחר לגמרי. לאיזה כיוון? זה הרי כבר ברור.
וכאן שוב חוזר המבט לשערי העיר ירושלים והפער נעשה מחריד ועוד יותר מטריד. המבט עובר כעת מהשחיתות, מהמחדלים ומלחמות האינטרסים המרושעות שבמעמקי חדרי הדיונים, למרחק הגאוגרפי הקצר עד שערי ירושלים, שם עומדים רבבות שכל זה לא מעניין אותם, לא מעניין אותם שום דבר פוליטי, הם מבקשים רק דבר אחד: להמשיך וללמוד תורה, אבל האש הציבורית מופנית דווקא אליהם.
אם זה לא היה ברור מספיק עד עכשיו, הרי שעכשיו זה מחודד עוד יותר עם כל פרשת שחיתות שנחשפת, עם כל מחדל וכל פרשה מהסוג שראינו השבוע. ככל שהמערכת תעמוד מול שאלות קשות יותר, כך יגדל המאמץ להפנות את השיח הציבורי והתקשורתי לעבר הציבור החרדי. אי אפשר לבוא בתלונות לאזרחי מדינת ישראל שדורשים מחרדים להתגייס בלי לראות את התמונה הרחבה והמורכבת, צריך לבוא בטענות לקודקודים למעלה שמתאמצים מאוד לייצר את ההסתה הזאת ולהפנות את האש לציבור החרדי.
הפער הבלתי נתפס שראינו בימים האחרונים מספר את הסיפור כולו. וזה גם העיקרון שאנחנו צריכים כבר עכשיו לחרוט היטב בראשנו. וזה המסר שצריך לעבור גם למתמודדים בראשי המפלגות בבחירות הבאות, מימין ומשמאל: כל מי שהקמפיין שלו יעסוק בגיוס חרדים ולא בשאלות המהותיות, מוכיח בכך בעצם שיש לו הרבה חמאה על הראש שמונעת ממנו לצאת לשמש ולכן אחת מהשתיים: או שיש לו מה להסתיר ושיש לו שאלות קשות שהוא בורח מהן, או שפשוט אין לו שום דבר מהותי למכור ושום תשובה אמיתית לספק למצביעיו ולכן הוא רוכב בציניות על גל ההסתה.
זה המסר שכדאי גם ששאר אזרחי מדינת ישראל יידעו. אם ראש המפלגה שלכם יתעסק בבחירות הבאות בחוק הגיוס ובדרישה מהציבור החרדי להיות היחיד שיחולל מהפכים מהותיים בתוכו, סימן שיש לו מה להסתיר, סימן שהוא מתחמק מתשובות שהוא אמור לספק לכם. והתפקיד שלכם הוא להעמיד אותו על מקומו ולדרוש ממנו לעסוק במה שחשוב ולא במה שקל ונוח.
2.
האינטרס גובר על הכל: ברגע האמת, הליכוד זרק את עוצמה יהודית תחת גלגלי האוטובוס
כאמור, אחת החשיפות המטרידות שפורסמו השבוע היה קטטה שפרצה בין השר מיקי זוהר מהליכוד לשר יצחק וסרלאוף מעוצמה יהודית, קטטה שכמעט הגיעה לתגרה פיזית ובעקבותיה נחשף דיל יוצא דופן בין הקואליציה לאופוזיציה.
האירוע התרחש בכינוס ההסתדרות הציונית העולמית שנערך בבנייני האומה, מיקי זוהר שייצג את הליכוד סיים את שלבי חתימת הסכם בינו לבין נציגי מפלגות יש עתיד, ישראל ביתנו ו'הדמוקרטים' של יאיר גולן. ההסכם כלל חלוקת ג'ובים מפנקים ואיוש תפקידים בכירים בהסתדרות, בין היתר לקרובי משפחה ומקורבים של ראשי המפלגות הנ"ל.
שיתוף הפעולה הנדיר הזה בין קואליציה לאופוזיציה יכול לקרות רק כששני הצדדים מבינים היטב שהוא הולך להניב להם הרבה כסף והרבה קשרים. הסכם כזה לא נחתם בזירה הפוליטית בגלל ששם הם זקוקים דווקא לסכסוך עבור אותה מטרה בדיוק של צבירת כח.
הג'ובים חולקו ביד נדיבה לאנשי הליכוד, יש עתיד, מקורבי ליברמן ואנשי יאיר גולן אבל רק לאנשי עוצמה יהודית לא נשאר. וסרלאוף הבין קצת באיחור שההסכם נחתם בלעדיו והשלל חולק מעל לראש שלו. הוא פתח בצעקות רמות על מיקי זוהר והאשים אותו בחבירה לרפורמים שבהסתדרות הציונית וזוהר מצידו האשים אותו בקיצוניות ובפגיעה באינטרסים של הממשלה. המאבטחים במקום נאלצו לחצוץ פיזית בין השניים.
זמן קצר אחר כך פורסם כי בין מקבלי השלל מטעם הליכוד נמצא לא אחר מאשר יאיר נתניהו, שאמור לנהל מחלקה בהסתדרות, להנות ממשכורת של שר ולקבל גם לשכה ורכב. החשיפה גרמה לתסיסה ציבורית, נציגי האופוזיציה הבינו שהאמת נחשפה והם לא יצליחו להסתיר את פרטי הדיל המביש ולכן הפכו את עורם ואמרו כי הם מושכים את חתימתם מההסכם ודוחים את הדיון בשבועיים.
הסיפור הכל כך עקום הזה מטריד בפני עצמו, אבל הוא מביא לשתי מסקנות חשובות מאוד. האחת היא שכשנבחרי הציבור רוצים באמת משהו, הם יודעים להסתדר ביניהם אבל זה לא קורה בשום נושא שקשור לטובת הציבור או לטובת המצביעים שלהם, זה קורה רק עבור אינטרסים אישיים וג'ובים ולכן גם עוצמות כאלה של זעם ותגרה פיזית יכולים לקרות רק במקומות האלה ולא בחקיקה בכנסת.
המסקנה השניה היא שכשמפלגת הליכוד באמת רוצה משהו, היא לא רואה בעיניים. מיקי זוהר פועל כידא אריכתא של ראש המפלגה שלו, שבעצמו נלחם על כך שזוהר יהיה נציג הליכוד בקונגרס הציוני ולכן הקדיש לכך לא מעט זמן בביקוריו בארה"ב, הכל בשביל שהוא יהיה זה שיביא לו את האתנן השמן מהכינוס הזה.
וכשזה האינטרס המרכזי, פתאום מפלגת עוצמה יהודית כבר לא שותפה טבעית ובעצם לא שותפה לכלום. ברגע האמת הליכוד בגד בה וזרק אותה תחת גלגלי האוטובוס. והתקרית הזאת אמורה להדליק נורות אדומות אצל כל שאר השותפות הטבעיות וגם אצל מי שעדיין חושב שהברית בין הליכוד למפלגות החרדיות חזקה מכל רוח מצויה ושאינה מצויה. תמונת הקטטה בין זוהר לוסרלאוף צריכה להיזכר היטב בזיכרון של כולנו ולהזכיר לנו עם מי באמת יש לנו עסק.
3.
רק כי הוא יכול: לבנט יש קלף פשוט מתורת המשחקים איתו הוא מנופף מול ראשי האופוזיציה
רבות כבר דובר ונאמר על חוסר הבושה של בנט, שאחרי שגנב את קולות הימין וגרר את מפלגות השמאל להרפתקה כושלת, הוא לא חש בושה לחזור למרכז הזירה ולנסות את מזלו בדיוק באותו מקום בו נכשל.
האירוניה הגדולה יותר היא שמאחורי המהלך של בנט עומד היגיון פסיכולוגי מסוים, לפיו הוא מבין שהוא צריך רק להתגבר על הבושה, אם יש לו כזאת, כדי להגיע למהלך שנלקח ממחוזות תורת המשחקים, כפי שזה מתחיל להשתקף בימים האחרונים.
במערכת עצמה לא חל כל שינוי מהותי בשנים האחרונות למרות הכל. העם עדיין מתחלק לשניים סביב השאלה המהותית של כן ביבי או לא ביבי ובדיוק לתוך הוואקום הזה מנסה בנט להשתחל. בנט מגיע כעת לראשי מפלגות האופוזיציה מלפיד ועד ליברמן, ומוכיח להם שלמרות האבסורד האיום הזה, הם עדיין יכולים להיעזר רק בו.
ראשי האופוזיציה עצמם נדרשים לא מעט לשאלה הגורלית של כן ביבי או לא ביבי ולפי זה הם בונים את המהלכים שלהם. התוצאה הישירה של זה היא שבעצם כלום לא משתנה ביכולת – או יותר נכון בחוסר היכולת שלהם להקים ממשלה, הם מחשקים את עצמם בכח לאותה פינה בלי לפרוץ את המבוי הסתום.
בשלב הזה מגיע בנט ואומר להם: אם זה המצב, הרי שמה שהיה טוב לפני ארבע שנים יכול להיות טוב גם היום. אם הייתי עבורכם פתרון אז, אין שום סיבה שלא אהיה פתרון עבורכם גם היום. אם כלום לא השתנה – אז זה פועל לשני הצדדים.
ולכן בדיוק כפי שאז בנט היה היחיד שהיה מסוגל להקים ממשלה חסרת זהות למרות שהיו לו רק ששה מנדטים, כך גם היום הוא לא צריך להתרגש מהסקרים והוא מבין שגם אם יקבל מינימום מנדטים, הוא חוזר בדיוק לאותה משבצת של היחיד שיכול לחבר את כל מפלגות האופוזיציה לאיזושהי ממשלה העיקר שהיא לא תהיה של נתניהו.
אם חברי האופוזיציה לא רוצים לחזור שוב על אותה השפלה שחוו אז וספגו אז מכיוון בנט, הם ייאלצו לנסות פתרון אחר שיחבר אותם ביחד לגוש אחד. אבל ככל שהם ימשיכו להתקוטט, הרי שהיחיד שיבוא ויגזור על זה קופון יהיה בנט, שימשיך לומר להם: או שתהיו תלויים בי, או שבסוף תהיו תלויים לצידי.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן, לתגובות: [email protected]
עצוב מאוד שזה המצב
החרדים צריכים להפסיק כל שיתוף פעולה עם הליכוד כבר אתמול… ושימכרו את עצמם בכל מערכת בחירות למי שנותן יותר, כמובן בתנאי שמקבלים את מה שהציבור צריך, אבל נראה שנציגינו עסוקים יותר לשמור על המעמד שלהם 😞