שני אירועים מדאיגים אירעו בסערת הגשמים ואסור שייבלעו ברעש הרעמים, הראשון הוא קריסת הבמה שהוכנה לכ"ק האדמו"ר מסאטמאר שליט"א לקראת בואו לארה"ק והשנייה היא קריסת מבנה גן על הילדות שהסתיים בנס "רק" בפצועות, בשני המקרים זה יכול היה להסתיים אחרת לחלוטין רח"ל ואין סומכין על הנס.
לגבי האירוע הראשון אין לי את מלוא הפרטים ויש סברה לומר שעדיין לא הסתיימה בניית הטורבינה ולפיכך היא קרסה אך מה שמדאיג במיוחד זה האירוע בבית שמש, למרות שגם שם אין לי כל פרטים אך לצערי כל אחד מאיתנו מכיר את התופעה של מתחמים שלמים הבנויים מלוחות פנלית הנתמכים זה בזה ואין בכך כל בעיה אם רק מבוצע כהלכה ולא תמיד זה מה שקורה.
אך לא המוסדות אשמים אלא העירייה וכאן יש נקודה שצריכים לדבר אודותיה ברגישות הראויה בבחינת אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר:
חוגים רבים מאוד בציבור החרדי, אינם מקבלים מבנים ראויים מהעירייה למרות שמגיע להם, הסיבות הן פוליטיות וכאשר יבוא משיח תהיה חלוקה הוגנת של משאבים, עד אז החלשים ייאלצו לחפש פתרונות של בנייה פיראטית על שטחים לא מוסדרים.
המצב הזה "טוב" לשני הצדדים: החזקים מתחזקים יותר כי נמצא פתרון כלשהו לחלשים, והחלשים נהנים שלפחות לא מפריעים להם לחיות.
הבעיה היא שזה בא על חשבון האיכות והבטיחות, יושבי הקרוואנים הללו נטולי מרפקים הם לא סוג ב' שנגזר עליהם כל החיים ללמוד ולהתפלל במקום מסוכן ודל תוך פחד תמידי שמהנדס העיר יתהפך עליהם יום אחד כפי שקרה בבני ברק למשל.
אודה ואתוודה: כמנהל מוסדות בעבר ואחראי על כמה בתי כנסת בהווה יכולני לומר כי הבעיות הן רבות וכוללות את הבטיחות ואת החשמל שמושכים מבניינים ועוד כיוצא באלו עניינים אשר אי אפשר לדבר עליהם אך חובה לברך עליהם כל יום הגומל שהכל עובר בשלום בזכות התורה שלומדים שם.
דמם של אנשי החוגים החלשים אינו סמוק פחות ויש לדאוג לבטיחות שווה לכולם, והאחריות רובצת על פרנסי העיר שחלילה לא יקרה משהו, להיות ראש עיר זה לא רק חגיגות ועיתונות אלא בעיקר לדאוג לחיי התושבים ורווחתם.
הציבור החרדי מבחירה מתנהל דרך עמותות פרטיות ולא דרך החינוך הממלכתי
ע"כ העיריות לא מחויבות לתת לו מבנים וכד'
מנהל מוסד שהחליט לפתוח מוסד חינוכי חייב לדאוג לבטיחות התלמידים ללא קשר למה שהעיריה נותנת או לא נותנת
אם אין לך אפשרות לוודא שהתלמידים חוזרים הבייתה בשלום אל תפתח מוסד