אמש, כבכל שנה, נסעתי לבני ברק כדי לזכות להיות בין ההמונים מקדשי השם שהגיעו מכל רחבי הארץ כדי לשמוע את הרצ"מ זילברברג שליט"א בכנס השנתי כנגד פגעי הטכנולוגיה, להתחזק במה שצריך להתחזק.
אנו מרבים לדאוג מגיוס בני הישיבות ובצדק, משום שהוא עלול לגרום לירידה רוחנית אצל חלק מצעירי הצאן, אך שוכחים משום מה את המערכה האמיתית: פגעי הטכנולוגיה מכלים בנו את טובי בנינו ובנותינו, אין בית אשר אין שם מת, או שניים, או הבית כולו.
הסיבות לנשירה הרבתי הן רבות ומגוונות אך בסוף בסוף זה הטכנולוגיה, לפעמים היא עצמה קלקלה ולפעמים היא הייתה הדרך החוצה, פנים רבות לפגעי הטכנולוגיה חלקן מוגנות יותר וחלקן פחות, חלקן ניתנות לפתרון וחלקן לאחר ייאוש, הצד השווה שבהן שדרכן לילך ולהזיק ושמירתן עליך.
מאז תחילת ההשכלה לא הייתה מגיפה כזו של אלפי חרדים שעברו לשמד או נותרו יהודים למחצה לשליש ולרביע, שריפת נשמה וגוף קיים ואכמ"ל, כל אחד מאיתנו מכיר כמה כאלו שנפלו למולך הטכנולוגי, לפעמים מדובר במשפחות שלימות שאבדו לנצח מעם ישראל בעקבות חשיפה ליצר הרע המודרני.
במערכה הזו אי אפשר להאשים איש או סקטור או מדינה, ובניגוד למלחמות האחרות אין כאן שום חילוקי דעות בין גדולי ישראל בדבר הצורך להילחם ולהאבק ככל האפשר, זכיתי בעבר להיות בבתיהם של גדולי ישראל בקשר לגזירה זו שאין הציבור יכול לעמוד בה, וראיתי את דאגתם הרבה מהנושא ואיך הזיזו הכל למען מטרה נעלה זו.
הכנס, כמו כל הכנסים והפרסומים בנושא כאוב זה, לא בא לחדש דבר וכמו בהפגנת החצי מיליון לפני חודש אין ההחלטות משהו מסעיר שלא ציפינו לו מראש, אלא חשיבותו הוא בעצם קיומו, להיקהל ולעמוד על נפשינו על דורותינו ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך.
