אביו: ר' אהרן (בעל שושלת יוחסין עד דוד המלך ע"ה). אמו: מרת צילקא. אשתו: מרת מילכה ראדל (לבית גוטגולד). רבותיו: ר' אלימלך מליז'נסק (בעל ה'נעם אלימלך'), ר' יעקב יצחק (ה'חוזה מלובלין') ור' מנחם מנדל (מרימנוב). ילדיו: ר' אהרן, ר' יוסף ברוך (מניישטאט – 'היהודי הטוב'). חתניו: ר' דוד יצחק בלומברג (מפיטריקוב) ור' משה (מאפטא). מספריו: •מאור ושמש- ליקוטי תורותיו ותורות רבותיו על התורה והמועדים.

אביו, רבי אהרון, התקשה לפרנס את משפחתו ולכן עבר להתגורר בעיר קראקא. שם מצא את פרנסתו בדוחק ממלאכת אפיית בייגל. בשל העוני המחפיר לא הייתה להוריו אפשרות לשכור לו מלמד וַרבנּו קלונימוס קלמן, נאלץ לסייע להוריו. בהיותו רך בשנים היה יוצא למכירת כעכים. באחד הימים כאשר היה מוכר את כעכיו בחצר בית מדרשו של הב"ח ניתך ארצה גשם שוטף והוא נכנס פנימה על מנת למצוא מחסה מהגשם. בהיכנסו שמע קולות תורה בוקעים מבית המדרש, והוא הוקסם מהקולות ומהתלהבות הלומדים. מאותו היום נהג להשכים קום, ומייד לאחר שסיים את מכירת הכעכים הצטרף ללומדים בבית המדרש וניסה בכוחות עצמו להבין את לימודם.

באחד הימים הבחין בו אחד משועי העיר ר' מרדכי גוטגולד כאשר הוא עומד על הספסל בעת שיעור בישיבה ומקשיב בדריכות לדברי הרב. ר' מרדכי שאל אותו למעשיו, והוא ענה כי אין באפשרות הוריו לשלם שכר לימוד ומעולם לא למד בחדר. אך חשקה נפשו בתורה והוא חזר באוזני העשיר מילה במילה על דרשת הרב. רבינו היה אז כבן שש שנים בלבד ור' מרדכי נדהם מאהבת התורה שלו ומזיכרונו הנפלא. הוא החליט מיד כי הוא מעוניין בו כחתן לביתו וניגש לאביו, ר' אהרון והציע לו להתקשר עימו בקשרי שידוכין, והוא מתחייב לשלם עבור מלמדים טובים עבור בנו, להלבישו בבגדים

טובים ואף התחייב על נדוניה נדיבה. האב שמח על ההצעה וקיבלה, ומאז עלה רבנּו והתעלה בתורה

בכח שקידתו העצומה וזכרונו המופלא – וכבר בגיל י"ב שנים התפרסם כעילוי ונבאו לו גדולות.

כאשר הגיע לגיל מצוות נישא למילכה ראדל. רבנּו המשיך בלימודיו לאחר החתונה כשהוא סמוך על

שולחן חותנו. לאחר תקופה הגיע לקראקא רבי אלימלך מליז'נסק זצוק"ל. בהגיע שמעו לאוזניו של רבנּו, פנה הלה לבית מדרשו ועמד וצפה בהתפעלות גדולה בפניו המאירות של ה"נעם אלימלך" בעת תפילתו. נפשו נקשרה בנפשו והוא החליט לשים פעמיו לליז'נסק להסתופף בהיכל הקודש של הרבי. הדבר לא היה פשוט שכן חותנו התנגד לתנועת החסידות ולא הסכים בשום אופן שחתנו יתקרב לדרכה. למרות הקשיים, בעידודה של אשתו הצדקת אשר משכנה את תכשיטיה לשם כך, יצא רבנּו לליז'נסק. רבי אלימלך הקדוש לא הסכים לקבלו כתלמיד בשל גילו הצעיר, אך רבנּו התעקש והציע עצמו כמשרת.

מסופר, כי באחד הלילות הכין רבנּו כוס תה לרבו ומשניגש להגישה לו ראה איש זקן מיסב עם רבו. הוא נמלא פחד ונרתע לאחוריו, וכך נשפכה כוס התה מידיו. רבי אלימלך שאל אותו: "מדוע לא הביא את כוס התה?" וכאשר ענה, כי נבהל מפני הזקן, שהיה עם הרב אמר לו רבו: "אוי לבן שאינו יכול להסתכל בפני אביו, שהרי היה זה אברהם אבינו עליו השלום". כאשר נוכח רבי אלימלך בעיניו המיטיבות ראות של רבנּו צירף אותו לחבורת תלמידיו הקרובים ביותר. שנים מספר ישב רבנּו בליז'נסק ושאב ממימיו הקדושים של ה"נעם אלימלך", שהיה רבו המובהק. כאשר חזר לקראקא אסר עליו חותנו להיכנס לביתו! לאחר ניסיונות של נכבדי העיר להשלים ביניהם בקושי הסכים רבי מרדכי לפגשו וכבר בפגישתם הראשונה שאל קושיה קשה ביותר בתוספות אשר אותה הציג רבי מרדכי לפני גדולי הלמדנים בעיר ולא הצליחו לתרצה. ההתנגדות הופשרה, כאשר רבי מרדכי הופתע לשמוע מפי רבנּו הצעיר תירוץ נפלא לקושייתו.

מסופר, כי בשבת אחת בשיבתו אצל רבי מנדל מרמינוב הכריז הרב, כי מי שאינו שומר הברית יעזוב את שולחנו. מיד עזבו כולם את השולחן בבהלה ורק רבינו נשאר במקומו והתבטא בענוותנותו: "יהודי מבוגר אני, ואין בידי לרוץ ולברוח".

רבים נמשכו אחריו בראותם את עדינות נפשו. מעולם לא פגע במתנגדיו והמשיך בעבודתו בהתלהבות ומסירות נפש. שמעו יצא כמקובל גדול, מנהיג קדוש ובעל רוח הקודש. לפני פטירת רבו הקדוש הסמיך אותו רבי אלימלך מליז'נסק להנהיג את עדתו. אולם בהיותו שפל בעיניו, המשיך בענוותנותו לנסוע לצדיקים אחרים ונשאר חסיד במלוא מובן המילה.

תפילתו של הצדיק הייתה בוקעת רקיעים בלהב אש, וכדי שלא יופרע היה מתפלל בחדר הצדדי שליד בית הכנסת הגדול בקראקא. יום אחד הופתע בתפילתו: נשמה באה לבקש תיקון! מאחר ולא הורגל בכגון אלו. אמר לה: "איני יודע לתקן נשמות, לכי לגדולים ממני!". ואילו הנשמה טענה: "לכאן נשלחתי. סימן מסרו לי: לכי אל האברך המתפלל בחדר שליד בית הכנסת בקראקא!". לשמע דברים אלו ענה: "ראי, אלמד ח"י פרקי משניות עבורך, אולי יועילו לתיקונך". כי, כידוע, 'משנה' אותיות 'נשמה'. אמרה הנשמה: "איני יודעת, אעלה ואספר. אם לא יספיקו, אחזור". יצאה, ולא שבה. רבינו נפעם מהעובדה, שהנשמה לא שבה אליו, וכשבא אצל רבו סיפר על המאורע לחבריו, גדולי התלמידים, תמהו: "הלא סדרי לימודיך כה רבים, מהיכן מצאת פנאי ללמוד ח"י פרקים?!". תמה על תמיהתם: "מה פירוש?! נשמה אומללה מתחננת לתיקונה, ולא אעזור לה?". ענוהו: "ודאי! אך כלום אינך יודע, שבכוחה של משנה אחת לתקן נשמה?!".

מתורתו

ספר מאור ושמש – פרשת חקת ד"ה או

או יאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו' ויקחו אליך פרה וגו'. איתא במדרש רבה אמר ר' יוסי ברבי חנינא רמז שכל הפרות בטילות ושלך קיימת וכו'. לבאר הענין ובו יבואר גם כן תיבת לאמר, דאיתא בגמרא על פסוק כנחלים נטיו וגו' כאהלים נטע מה ענין אהלים אצל נחלים אלא לומר לך מה נחלים מביאין את האדם מידי טומאה לידי טהרה אף אהלים מביאין את האדם לידי טהרה עד כאן. והנה הפרה שצוה הקב"ה ליקח הוא רק לטהר את האדם מטומאתו וזה היה בזמן המקדש אבל עתה בעונותינו הרבים שחרב בית המקדש אין לנו טהרה אלא כשאנו לומדים ועוסקים בתורת פרה ובמצותיה על ידי זה אנו נטהרין. וזה פירוש הפסוק זאת חקת דהיינו מצות פרה שהיא חקה והיא כדי לטהר התורה אשר צוה ה' לאמר רצה לומר שתאמרו ותעסקו בתורת ה' הוא גם כן מטהר. וזה שקאמר המדרש הנ"ל ויקחו אליך רמז שכל הפרות בטילות ושלך קיימת, רצה לומר שאפילו בזמן הזה שאין לנו פרה שלך קיימת פירוש שלך היינו התורה שנקרא על שמך כמו שאמר הכתוב תורת משה עבדי ועל ידי תורתך שיתעסקו יוטהרו

מאור ושמש – ליקוטים ד"ה שם

אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ויש לדקדק מה הוא הלשון מחזיק ברכה לשון חזקה. ולהבין הדבר הוא על פי מה דמצאנו באם יש לאדם חזקה באיזה דבר הן חזקת קרקע או שאר דבר אזי לא יוכל שום אדם לערער עליו כיון שיש לו חזקה בודאי היא שלו, אף שיש לפקפק עליו אולי אינו שלו או דבר אחר אין כח באדם להוציאו ממנו כיון שיש לו חזקה ודברי המערער בטלין. ומצאנו חבור עצבים אפרים הנח לו כי השלום דבר גדול הוא כל כך אף שח"ו עובדים עבודה זרה ויש שלום גדול ביניהם לא יוכל השטן לקטרג עליהם על עבירות שלהם, כיון שיש שלום ביניהם אזי דברי השטן בטילין ולא יעשו רושם כלל. לזה אמר התנא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה וכו' לשון חזקה שלא יהיה לשטן איזה ערעור והשטנה עליהם רק השלום כיון שיש שלום בישראל לא יכול לקטרג עליהם כלל. ודברי ר' שמעון בן חלפתא הם פירוש על דברי ר' יהושע בן לוי שאמר מקודם עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו'. ונוכל לומר גם כן בדרך זה כי ידוע שאין לצדיק בעולם הזה מנוחה כי רובם המה מחוסרי פרנסה, ואף שיש לאיזה צדיק די ספוקו אין לו שלום מרשעים ומאומות עולם, אבל לעתיד יהיה לצדיקים שלום ושלוה והשקט. לזה אמר שינחיל הקב"ה לישראל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשר עולמות וכו' שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו', י"ש נוטריקון י'שראל ש'לום שינחילם השלום שיהיה להם שלום גדול ולא יהיו להם שום מבלבלים והבן.