ווצ'יץ', המכהן כדמות הדומיננטית ביותר בפוליטיקה הסרבית, נחשב לאורך שנות כהונתו לאחד המנהיגים האירופים שהפגינו את הידידות העמוקה והעקבית ביותר עם מדינת ישראל. עמידתו לצד ישראל הייתה בולטת במיוחד מאז ה-7 באוקטובר; ווצ'יץ' גינה ללא סייג את מתקפת הטרור של חמאס, והדגיש שוב ושוב כי לישראל ולעם היהודי זכות בסיסית לחיות בביטחון ובשלום, תוך שהוא מקשר זאת להיסטוריה המשותפת של סבל והתמודדות לאומית של שני העמים.
"שותפות שחרגה מהדיפלומטיה"
הידידות בין ווצ'יץ' לישראל תורגמה להישגים מוחשיים בשטח. תחת הנהגתו, היחסים הביטחוניים והטכנולוגיים בין המדינות נסקו לשיאים חדשים, כאשר סרביה הפכה לשותפה בולטת במיזמים אסטרטגיים ישראליים. שיאו של תהליך זה בא לידי ביטוי בביקורו הרשמי של נשיא המדינה, יצחק הרצוג, בבלגרד – צעד שסימל את חום הקשרים ואת האמון ההדדי בין המנהיגים.
במערכת המדינית בירושלים עוקבים בדריכות אחר הדרמה הפוליטית בסרביה. גורמים המעורים בפרטים מציינים כי ווצ'יץ' לא היה רק בעל ברית טקטי, אלא מנהיג שראה בישראל שותפה טבעית לדרך וליעדים.
אי-וודאות לקראת הבחירות
כעת, עם הודעתו הדרמטית של ווצ'יץ' על התפטרות לקראת בחירות מוקדמות, ניצבת שאלת "היום שאחרי" בראש סדר היום. בבלגרד מתגברות ההערכות כי השינוי הפוליטי המסתמן עשוי להשפיע על דפוסי מדיניות החוץ של המדינה.
בעוד שהיחסים בין המדינות מבוססים על אינטרסים עמוקים שעשויים להישמר, פרישתו של מנהיג שטיפח את היחסים הללו באופן אישי ופומבי היא ללא ספק מכה משמעותית למערך הידידים של ישראל בבלקן. הציבור הסרבי והזירה הבינלאומית ממתינים כעת לראות מי יתייצב בראש המדינה ביום שאחרי עידן ווצ'יץ', והאם ימשיך את הקו הבלתי מתפשר של ידידות עם ירושלים.
