בפסק דין מהדהד שניתן היום פה אחד, בלם בית המשפט העליון כדרכו את אחד המהלכים המשמעותיים ביותר של משרד מבקר המדינה בשנים האחרונות: חקירת מחדלי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל.
ההחלטה לקבל את עתירות הסנגוריה הצבאית הראשית והתנועה למען איכות השלטון מעוררת תרעומת רבה בקרב גורמים ציבוריים. פסק הדין אינו רק מסמך משפטי יבש, אלא מהווה הצבת גבול נוקשה וכובל כלפי מוסד ביקורת המדינה, תוך הכתבה אקטיבית מצד השופטים כי חקר האמת בדרגים הבכירים ביותר יוכל להתבצע אך ורק דרך המנגנון המועדף עליהם – ועדת חקירה בשליטת בג"ץ.
תחת הנימוק של "חוסר סמכות מובהק", פסק הדין שכתבה השופטת דפנה ברק-ארז מוחק באחת את יכולתו של המבקר לגעת בנושאים הכי בוערים ומכריעים של האסון: תפקוד הדרג המדיני וצה"ל ביום פתיחת המלחמה, מחדל המודיעין, הגנת הגבול ברצועת עזה ומדיניות ה"הסדרה" ארוכת השנים.
הביקורת על קביעה זו מתמקדת באבחנה המשפטית הדקה והמצמצמת שביצע בג"ץ, שקבע כי המבקר מוסמך לערוך רק "ביקורת" השוואתית מול נורמות, ואינו רשאי לנהל "חקירה" המבררת את העובדות עצמן. צמצום זה נתפס בעיני רבים כנישול של מוסד המבקר מכוחו הממלכתי ומהיכולת הבסיסית שלו לספק תשובות מהירות לציבור, דווקא ברגעים בהם נדרשת שקיפות מרבית.
לב העניין בפסק הדין הוא הקביעה החד-משמעית של השופטים כי קיימת "עדיפות מובהקת" לבחינת הנושאים הללו על ידי ועדת חקירה ממלכתית. השופט עופר גרוסקופף אף החריף את הטון וקבע כי אין מקום בעת הזו להמשך הבדיקות של המבקר, כיוון שרק ועדת חקירה יכולה וצריכה להתייחס למכלול המחדל.
בפועל, המשמעות של קביעה זו היא יצירת ואקום מוחלט. בג"ץ החליט כי הבדיקה צריכה להתבצע אך ורק באמצעות המנגנון הבלעדי של ועדת חקירה – גוף הממונה בחלקו על ידי נשיא בית המשפט העליון ואשר אליו מתנגדת הממשלה – ובכך עצר לחלוטין גוף קיים ומתפקד שכבר החל לעבוד ולעסוק בחומרים.
חוסר הוויתור של בג"ץ כלפי משרד המבקר בא לידי ביטוי גם בחלקו השני של פסק הדין. בארבעה הליכים אחרים, שאינם עוסקים בליבת הביטחון (כמו אבטחת מסיבת הנובה, הטיפול בחללים האזרחיים וההסברה), פסל בית המשפט את טיוטות הדוחות שכבר גובשו בטענה לפגיעה בזכות הטיעון של המבוקרים.
ההחלטה לאלץ את המבקר להתחיל את ההליכים הללו לחלוטין מבראשית, מביא לירידה לטמיון של חודשי עבודה ארוכים ומשאבים ציבוריים אדירים.
בשורה התחתונה, הניסיון של בג"ץ לשרטט קווים ברורים ולשמור את זכות החקירה באופן בלעדי לוועדת החקירה, מותיר את הציבור הישראלי במצב עגום: הבדיקה המיידית של המחדלים האסטרטגיים נבלמה ושותקה, והאמת נשלחה להמתין למנגנון עתידי שאיש אינו יודע מתי יתחיל לפעול.
זה היה צפוי מה הפלא ???