בפסק דין תקדימי, דחה בית המשפט העליון את בקשות רשות הערעור שהגישה הרשות הפלסטינית, ואישר באופן מלא את עמדת היועצת המשפטית לממשלה (שגובשה במחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה על ידי עו"ד נעמי זמרת בשיתוף ייעוץ וחקיקה אזרחי). פסיקה זו סותמת את הגולל על ניסיונות הרש"פ לערער על קביעות נכות קיימות במסגרת תביעות לפיצויים לדוגמה.
במרכז הדיון עמדו שתי בקשות ערעור על החלטות בתי המשפט המחוזיים: האחת הוגשה על ידי נפגעת פעולות איבה שקיבלה נכות נפשית מוועדות המוסד לביטוח לאומי לפי חוק התגמולים, והשנייה על ידי בני משפחה של נרצח פוליווי שהוכרו כניזוקים עקיפים בתביעת נזיקין נגד המפגעים. הרש"פ ניסתה לטעון כי יש לאפשר לה להביא ראיות שיסתרו קביעות אלו, אך נדחתה לאורך ערכאות.
נשיא העליון, יצחק עמית, הדגיש כי חוק פיצויים לדוגמה לנפגעי טרור נוקט לשון עבר ("נכות צמיתה שנקבעה"), ומכאן שאין צורך לשוב ולדון או להוכיח מחדש את הנכות במסגרת ההליך.
היעדר הוראה המאפשרת להביא ראיות לסתור את הנכות מהווה בחירה מחוקקת מכוונת, שתכליתה להבטיח פיצוי מהיר, יעיל וצודק לנפגעי טרור, לצד הענשת הרשות הפלסטינית והרתעתה כמתגמלת טרור.
בית המשפט הבהיר כי סכום הפיצוי לדוגמה הוא אחיד וקבוע ואינו נגזר משיעור הנכות המדויק, אלא מתבסס על שאלה בינארית פשוטה – האם קיימת נכות צמיתה כדין (שנקבעה לאחר בירור רפואי מעמיק במל"ל או בבתי המשפט) אם לאו.
השופטים חתמו כי על אף האופי החריג של החוק בנוף החקיקה הנזיקית, הוא תקף ומשרת נאמנה את מטרתו למנוע התדיינויות משפטיות כפולות וממושכות עבור נפגעי הטרור.
