חפשו את היציאה / ישראל ארנפלד על הפלונטר הפוליטי

לפני שהסערה מתחילה והקמפיינים פורצים במלוא עוזם, קצת לפני הפריימריז אצל אלה שעדיין מקיימים אותם, ברורה לכולם התמונה הנשקפת, לפחות כרגע, מהמערכת. בתמונת הגושים יש תובנה אחת שקשה להפריך: התיקו כאן. והוא כאן כדי להישאר. זה או שהימין מביא 61 אצבעות או שנהיה שוב בסיטואציה הזויה כלשהי במקרה הטוב, ובבחירות שישיות (תתחילו לגלגל על הלשון; שישיות) במקרה הרע. וכן, אם שאלתם, בחירות זה במקרה הרע, אפילו יותר ממשלה בה חברות מפלגות שמאל.

חוסר היציבות שתוקף אותנו רע מאוד לדמוקרטיה, לכלכלה, לרווחה ואפילו לביטחון. יש מי שלא קונים את זה, שמבחינתם עדיפות מערכות בחירות חוזרות ונשנות על פני ממשלה עם יש עתיד, כחול לבן או מרב מיכאלי. לא זו בלבד שמדובר בהתאבדות קולקטיבית חסרת תוחלת, מדובר גם בהזיה מבחינה ריאלית. אם לנתניהו תהיה אפשרות להקים ממשלה עם מרב מיכאלי הוא יעשה זאת. בתקווה שלא תוך וויתור על הגוש ועל החברים הנאמנים שלו – החרדים. בתקווה אמרנו, לא בביטחון מלא.

תיקו נוסף לאחר מבצע פריסת הקלפיות הבא עלינו לטובה, עלול להביא איתו רעיון מטורף נוסף דמוי הממשלה החליפית. מה דעתכם למשל על מינוי אוטומטי של ראש ממשלה על ידי הנשיא, או לחילופין איזה ועדה מנהלת שתחליט לשלוט לנו על החיים. הכל אפשר כשמידרדרים לחוסר יציבות כרוני. כשמה שנתפס כברירה החלופית הוא בחירות שלא נגמרות, לא רוצות להיגמר, ולא מראות אופק כלשהו, דעת הקהל תהיה מסוגלת בסוף לאמץ רעיונות שהיום לא מתקבלים על הדעת מבחינת הציבור וארגוני החברה האזרחית, אך אם היציבות פה תמשיך להידרדר והטירוף ימשיך לחגוג, מוסד החליפי לא יהיה הדבר ההזוי האחרון שנראה.

ומעניין לעניין, עמיחי שיקלי, האדם היחיד שבאמת היה מוכן לשלם מחיר ולהיצמד להבטחות הבחירות שלו, התבטא אתמול באופן מפתיע בעד מנסור עבאס. האיש לפחות. שיקלי אמר כי הוא יהיה מוכן לשבת עם מפלגת רע"מ כשכל חבריה ידברו בכל אחד כמו עבאס עצמו. וטוב שיש מישהו בימין שאומר את זה. ברוח הקמפיין והתיעוב שמנחילים כנגד הממשלה הנוכחית, הפך עבאס למוקצה מחמת מיאוס שלא בצדק. מדובר במנהיג ערבי שעד לפני כמה שנים עוד היה מבקר באוהלי אבלים של משפחות מחבלים. בתוך זמן קצר הוא החליט שהוא הולך לכיוון אחר, כשבשיא הוא ביקר בבית כנסת, התנגד לאלימות, גינה אותה והבטיח לממן את תיקון הנזק. דחייה של מנהיג כזה בשתי ידיים עשויה להיות הטעות הראשונה – לפחות הקריטית – שתיעשה על ידי הצד היהודי בסכסוך המתמשך.

כשבא מנהיג ערבי שהולך כברת דרך ומדבר בצורה שבה לא דיבר אף מנהיג לפניו – והאיש הודיע שקידום ענייניה של החברה הפלסטינית מהבחינה הלאומית לא מעניינו, לא שמעתם את זה מאף אחד לפניו – צריך לקבל אותו, גם אם בחשד ולנסות להרחיב את הפתח דרכו ערבים יכולים להכיר ולהשלים בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית לתמיד. עבאס עובד כעת קשה מאוד בבחירת נציגי הסיעה לכנסת הבאה כדי לבחור נציגים שיוכלו לצעוד לפי משנתו. אם יצליח, יהיה ראוי – למרות הקמפיינים וההשמצות – לשתף איתו פעולה באופן מלא ואפילו להכניס אותו לקואליציה ככל ויהיה אפשר להבטיח שלא יהיה בכוחם של גורמים קיצוניים במפלגתו להפיל אותה.

ייתכן אפילו ששותפות איתו תהיה עדיפה על שותפות עם גנץ, מיכאלי ובוודאי מרצ. הוא כנראה לא יחתור להיפגש פעמיים בשבוע עם אבו מאזן והוא ודאי לא יפעל לחילון המדינה. בסופו של דבר, כולנו יודעים מה יהיה כוחו של עבאס בקואליציה שכזאת וכולנו יודעים שלא תהיה לו שום אפשרות לקדם תהליך שלום מזויף כלשהו שיביא עלינו הרוגים ברחובות ובאוטובוסים. מפלגות שמאל קטנות לעומתו, הצליחו ליצור בעבר הרבה מאוד נזק עם מהלכים שהוסוו כ'שיחות התחלתיות' ו'בדיקת עמדות', עיינו ערך ציפי לבני בממשלת נתניהו של 2013.

אז רגע לפני שהקמפיינים ממריאים ותמונות מאפירות של עבאס מתחילות להיתלות בראש חוצות, תזכרו את הנזק שיקרה לנו אם לא תקום פה ממשלה ולצד זאת שעבאס בכל זאת עשה כברת דרך כלשהי, כזו שראוי לכבד.