עמוד האש הסתלק מאתנו / יו"ר ש"ס אריה דרעי מבכה את פטירת מרן זצוק"ל

ברגעים בהם הנפש עדיין כאובה ונסערת, כיצד ניתן בכלל לעלות על גליון דברים על דמותו הטמירה של אבינו רוענו, מרן ראש הישיבה זצוק"ל שנסתלק איתנו בחטף והותיר אותנו שבורים ורצוצים. כיהודים אנחנו מחויבים להצדיק את הדין, אבל קשה לנו! אהה! איך אפשר לדמיין את חיינו בלי חכם שלום? מי יורה לנו דעה ומי יבין שמועה, מי ינחנו בדרך האמת הצרופה שהייתה מידתו המובהקת. מלמד שלא שינה. בכל סערות ואתגרי התקופה, תמיד היה כמגדלור של אמת יוקדת שהאיר את הדרך.

כיצד ניתן להתחיל לתאר את שיעור קומתו הרוחנית. יהודי קדוש, שמאחוריו למעלה מ-70 שנה רצופות של עמל והרבצת התורה, של שיעור יומי קבוע על הדף, בעיון ובעמקות, שיעור עליו לא ויתר בשום נסיבות. קיץ, חורף, חתונות, צער ומחלות. כולם ידעו – על השיעור הוא לא יוותר. זכה והעמיד לגיונות של תלמידים, מהם נעשו גדולי תורה ומורי הוראה מפוארים בישראל.

ולצד שקיעתו בד' אמות של הלכה, ניחן במסירות ואכפתיות לכלל ישראל ובפרט לאחיו מבני עדות המזרח. הוא הרי הקים את תנועת ש"ס והניח את אבן הפינה שלה. אמנם, בחיי חיותו של מרן זיע"א הוא לא אהב שהזכירו זאת מתוך התבטלותו המוחלטת למנהיגותו, אבל זאת יש לדעת שהוא היה הנחשון שפרץ את הדרך להקמת התנועה הקדושה.

לימים סיפר לי כיצד התרחש הדבר. היה זה בשנת תשמ"ג בעת הבחירות המוניציפליות בירושלים, כאשר הציבור הספרדי התורני סבל מתת-ייצוג בכל מוסדות החינוך ותקציבי העיריה, ונוצר צורך גדול להקים תנועה פוליטית שתייצג את הציבור הספרדי. חכם שלום זצוק"ל הבין כי זהו צו השעה לקומם את עולם התורה שלנו, וכינס את ראשי הישיבות לכנס מיוחד בבית הכנסת ברח' אלפנדרי בעיר, שם נשא דברים נלהבים בזכות היוזמה וביקש את תמיכתם.

רובם ככולם נרתעו. היו אלה ימים שהציבור הספרדי חשש להרים את ראשו, במיוחד מול הכוח האדיר של אגודת ישראל דאז. מה להם ולהיכנס להתמודדות ולעימות איתם. כראה שאיננו מצליח לשכנע, הוא שאל: האם ישנו ראש ישיבה אחד שמסכים ללכת איתי למהלך? קם הגאון רבי שבתאי אטון זצוק"ל, ראש ישיבת ראשית חכמה ואמר, אני מוכן להצטרף. ואכן שניהם הלכו למרן הגרא"מ שך זצוק"ל שהעניק להם את תמיכתו וברכתו.

לימים סיפר, שראשי אגודת ישראל לא השלימו עם המהלך. הם עלו ובאו לגרא"מ שך והשמיעו בפניו את טענותיהם, שהם מוכנים לתת נציג ספרדי אחד ברשימתם, ומדוע ללכת לפילוג נמהר שעלול לגרום לאיבוד קולות. מרן הגרא"מ שך אמר לחכם שלום, נו תענה להם תשובה. ואכן, חכם שלום הציג בצורה רצינית את טיעוניו, שהוא רוצה לקרב את הציבור המסורתי שבשכונות ולהגדיל את הכוח התורני. ואכן מרן הגרא"מ שך קיבל את טענותיו והמהלך יצא לדרך.

ובזכות כך, תנועת ש"ס העירונית קמה וגם ניצבה, ולאחר מכן אף שכנע את מרן זיע"א לרוץ גם לבחירות לכנסת שהתקיימו בשנה שלאחר מכן. וכשהתנועה זכתה להצלחה וקיבלה ארבעה מנדטים וקמה מועצת חכמי התורה, לחכם שלום היה ברור שמרן רבי עובדיה הוא הנשיא. כי כך היה דרכו. הוא לא חיפש תפקידים וכיבודים. כאשר הוא ראה שיש מישהו המבצע את המשימה ודואג לכלל ישראל, הוא מיד חזר למשבצת האהובה עליו, הישיבה ועמל התורה. ואם יש את מרן רבנו עובדיה יוסף, שזכה להיות נאהב על הציבור וזוכה להצלחה, הרי שכך צריך להיות.

ומאידך, גם כשזז הצידה, לרגע אחד לא עזב את מרן זיע"א, ולא היה פעם אחת כשמרן היה צריך גיבוי רבני שלא עמד לצידו בעוז ובגאון. כידוע, משנת תש"נ והלאה עברנו תקופות לא פשוטות גם בתוך ההנהגה החרדית. וחכם שלום, למרות שהיה קשור מאד להנהגה האשכנזית בבני ברק ואף בצוות ישיבתו היו רמ"ים אשכנזים והדבר ייצר לו לכאורה קושי גדול – לרגע אחד לא עזב את מרן זיע"א ועמד כחומה בצורה להגנתו. את הנאמנות הזו מרן זיע"א לא שכח לו כל חייו.

ומדוע הוא עשה זאת? הרי הוא לא היה איש פוליטי ולא היו לו שום אינטרסים. כדרכו, היה איש אמת והבין שמלחמתו של מרן למען התנועה כל כולה לשם שמים. להרבות תלמודי תורה, מקוואות, מוסדות חינוך, לבנות את עולם התורה הספרדי שאנחנו רואים את פריחתו כיום. הוא הבין שאם התנועה תיפגע, הכל ילך לאיבוד חלילה, ולכן התייצב להגנתו.

את הנהגת התנועה הוא קיבל לידיו לפני כ-9 שנים, וכמי שהקפיד לברוח מהכבוד, גם הדבר הזה לא נעשה בקלות. בתחילה מאן בתוקף לקבל עליו את הנשיאות. הוא טען שמורנו הרב בעדני שליט"א מבוגר ממנו והוא צריך להיות הנשיא. רק לאחר שגם הרב בעדני סרב מתוך ענווה אמיתית, הוא הבין כי אין לו ברירה והוא נטל על עצמו את עול ההנהגה.

הוא נכנס בתקופה לא פשוטה בכלל. מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל שהסתלק אך לפני כמה חודשים התאפיין בהנהגה חזקה שזכתה לאהדה רבה בכל שדרות הציבור. נוסף על כך, נוצר פילוג בתוכנו שגרם לבלבול גדול. שמעתי בזמנו כאלה ששאלו, האם אכן ראש הישיבה חכם שלום יוכל להצליח למלא את החלל הגדול שנוצר. והנה, בשקט ובאמת שלו, לא רק שהוא הצליח לשמור על הקיים אלא גם השביח והעצים את המחנה. עולם התורה בתקופתו פרח וגדל לממדים גדולים.

תחת הנהגתו, תנועת ש"ס מאוחדת ומגובשת באופן מעורר השתאות. תמיד אני נשאל על סיעת ש"ס, המורכבת גם מח"כים צעירים ושאפתניים, כיצד הם פועלים בהרמוניה ובאחדות כזו ועוד בזירה כמו הכנסת הרוחשת תככים. והתשובה היא: מרן חכם שלום. הנהגתו ומידת האמת שלו שכולה לשם שמים הקרינה על כל הנציגים לפעול באותה רוח.

והדרך שבה עברה ההנהגה ממרן זיע"א למרן חכם שלום זצוק"ל מעידה שיש כאן השגחה פלאית. כולנו זוכרים את אותו שיעור במוצאי שבת, בערוב ימיו של מרן זיע"א, כשהוא התבטא ואמר על חכם שלו שיש לו פה קדוש, וכולם חייבים לשמוע לדעתו וחלילה לא לעבור על דבריו. מרן אף קם ממקומו ונישקו בצורה הפגנתית לעיני כולם. וזה דבר חריג, שהרי למרן זיע"א הייתה היכרות עם כל גדולי ישראל ומעולם לא אמר כזאת על אף אחד מהם. אלא שמרן זיע"א ראה והכיר את מסירותו לכלל ישראל, ואת הנשיאה בעול התנועה ורשת החינוך, גם במחיר הכבוד האישי.

אני זוכר תקופות שלפני 20 שנה, כיצד מרן חכם שלום, אף בהיותו ראש ישיבת פורת יוסף וחבר מועצת החכמים, כיצד היה מגיע לכוללים בתקופת הבחירות, דופק על הבימה ומעורר את האברכים לצאת ולפעול, ולא זז משם עד שכולם יצאו לעבוד. מה היה האינטרס שלו? וכי היו לו אנשים לקדם? הוא פשוט רצה בהצלחת התנועה לשם שמים, ולכן מרן זיע"א התחבר אליו ואהב אותו. הוא ידע שהוא איש ללא נגיעות. בלתי לה' לבדו.

וכך גם בשנים האחרונות, כאשר סבל מכאבים עזים ברגלו וכל כניסה ויציאה מהרכב הייתה כרוכה בייסורים גדולים, הוא מסר את נפשו והיה מגיע אתנו בתקופת הבחירות, כל ערב לשנים-שלושה עצרות. ראו שהוא לוקח באופן איש את הגזירות נגד בני הישיבות וענייני היהדות. קשה לי לשכוח, כיצד באותו יום שפוזרה הכנסת לפני הקמת ממשלת בנט, הוא נכנס לאשפוז והגעתי לבקרו. סיפרתי לו שבנט חתם עם לפיד על הקמת ממשלה עם כל גורמי השמאל. הוא מיד התפרץ בבכי עז, שלא הבנתי את פשרו.

הוא אמר: כשאני צעקתי ובכיתי במהלך כל סבבי הבחירות, והתחננתי לציבור שלנו לצאת ולהצביע כי עומדת לקום ממשלת שמד שתהיה סכנה לעם ישראל – לא שמעו לי. אנשים ישבו בבית וערכו חשבונות אישיים, והנה תראה איזה אסון קרה. וכשאמרתי לו שעכשיו, אחרי שנה כזו בוודאי הציבור יתעורר, הוא אמר לי, ומי אמר שגם עכשיו ישמעו לי? הוא הרגיש שחובת הציבור היא חובתו האישית.

אין לתאר ולשער את גודל האבדה. יחלפו ימים רבים בכדי שנוכל לעכל את היתמות הגדולה שנפלה עלינו. זכיתי לשהות לצדו בימיו האחרונים בבית החולים, פעלתי ככל האםשר לגייס את הרופאים הטובים ביותר כדי להעניק לו את הטיפול המיטבי ביותר. בס"ד, ערכנו עצרת תפילה ענקית בכל רחבי הארץ והעולם שגרמה להתעוררות אדירה בציבור. לצערינו, הנס הגדול שכל כך ציפינו לו – לא התרחש. עמוד האש הסתלק מאתנו. מאות האלפים שליווהו אתמול בירושלים, שמנה וסלתה של היהדות התורנית הספרדית שצמחה מכוחו ומהנהגתו, ממשיכה ללכת לאורו בדרך הסלולה שהתווה לכולנו.

מי ייתן לנו תמורתו.

הכותב הוא יו"ר תנועת ש"ס