התקשורת לא מרוצה מהממשלה? שתי מדינות לשני עמים / יוחאי דנינו

שתי ידיעות שפורסמו אמש, גרמו לי להתחיל לחשוב ברצינות על פתרון שתי המדינות לשני עמים. הידיעה האחת פורסמה בחדשות 13, בתור סקר תמים למדיי, שעוסק בשאלת 'אילו היו נערכות היום הבחירות'.

"סקר חדשות 13 והפרופ' קמיל פוקס שנערך בשבוע שעבר הראה כי רוב בציבור חושב שהממשלה החדשה שהוקמה לא טובה" נכתב ונאמר בגוף הידיעה, "ומהסקר ששודר במהדורה המרכזית עולה כי חוסר שביעות הרצון הזו באה לידי ביטוי גם במנדטים – כאשר הגוש בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו יורד מ-64 המנדטים שקיבל בבחירות ל-58 מנדטים בלבד".

פרופסור קמיל פוקס הוא סוקר מכובד מאוד, אחד מהוותיקים שבחבורת הסוקרים, אבל גם מזמיני הסקר וגם פרופסור פוקס יודעים שכל התחזיות שלו בימים שקדמו לבחירות החולפות, היו רחוקות מתוצאות האמת.

אבל לא בכך נעוצה הבעיה. הבעיה האמיתית היא שבאולפנים הללו, יש מי שמבקש לייצר דה לגיטימציה לממשלה החדשה. כשלפני שנה וחצי, עם הקמת ממשלת בנט-לפיד, היו מי שמחו, דיברו וייחלו להפלת הממשלה, לא מעט מאותם עיתונאים ומגישים, השתוללו מזעם על כך שלא מכבדים את רצון הבוחר, ומסרבים לקרוא לבנט בתואר ראש הממשלה, אבל משום מה כשקמה כאן ממשלה שלא ממש לטעמם, להם מותר לקעקע את הלגיטימיות של הממשלה.

לא, אין שום סיבה לערוך סקר שלושה ימים אחרי השבעת הממשלה, שזוכה לרוב בשונה מהממשלה הקודמת, שכבר בהקמתה עמדה על שישים חברי כנסת והיה ברור שהיא עשויה ליפול במוקדם או ביותר מוקדם. אין שום סיבה לחשוב שממשלה שיש בה 64 חברים, ממשלה שראשיה וחבריה באו לעבוד, וכבר הוכיחו זאת במשרד, או שניים. בביטול רפורמת הכשרות, או בהכנת צו חדש לביטול המס על משקאות ממותקים וחד פעמי.

הציבור שיצא בהמוניו אל הקלפי, לא זקוק לקבל נתונים על סקר דעת קהל, כאשר רק לפני חודשיים היה כאן משאל עם אמיתי, שהביא לתוצאה ברורה, שלא נוחה לרבים מיושבי האולפנים. העם אמר את דברו, גם אם חברי כנסת משמאל טוענים שאין דבר כזה, ואחרים הפליגו בכך שגם אם העם אמר את דברו, צריך לתקן את דבר העם.

הסקר הזה שפורסם אתמול, הוא חלק מהרצון להנדס את תודעת העם היושב בציון, תהליך שצפוי להימשך ביתר שאת בשנים הקרובות. אבל הוא לבד. ידיעה נוספת שפורסמה אתמול עסקה בעליית המחירים בישראל, לרגל שנת המס החדשה.

עליית המחירים, היא סוגיה כאובה. אמנם לא תמיד יש לממשלה מה לעשות כדי לבלום אותה, אבל כולם מודים שהיא כאובה, למעט שר האוצר לשעבר שטען שכולם "חיים באגדות" ולמעט כלי התקשורת בישראל, שרק לאחרונה החלו להתעסק ביוקר המחייה.

במשך השנה וחצי שכיהנה הממשלה היוצאת, לא מעט זעקות שבר נשמעו מהציבור. מחירי החשמל זינקו, מחירי הדלק קפצו, מחירי הדיור האמירו, מחירי המים, הארנונה, הרכבים וכל מה שרק אפשר, עלו. אבל בתקשורת משום מה עסקו בזה, אולי בתכניות הכלכלה.

אבל שלושה ימים אחרי השבעת הממשלה החדשה, כשמתוכם יומיים היו שישי ושבת, פתאום לכלי התקשורת חשוב להזכיר שהממשלה הבטיחה לעצור את עליית המחירים, אך למרות זאת המחירים ממשיכים לזנק.

שלא תתבלבלו, אני לא נגד לעמת את הפוליטיקאים עם הבטחותיהם מהעבר, ואפילו להיפך. אבל כשבמשך שנה וחצי, בקושי עסקו ביוקר המחיה, וגם אז הסבירו שמדובר במגמה עולמית ואין לממשלה כיצד להוריד את המחירים, ופתאום נזכרים ביוקר המחיה, שאיתו פותחים את המהדורות בפריים טיים הישראלי, יש לכך הסבר אחד: ניסיון לערער את השלטון במדינה.

ושוב: שלא תתבלבלו, אין בעיה לערער את השלטון במדינה, אבל זהו תפקידה של האופוזיציה שאמורה לעשות הכל כדי להפיל את השלטון, אבל לא חלקה של התקשורת, שמשום מה טרם הגדירו את עצמם כחלק מהאופוזיציה.

בימים האחרונים, יש מעט שופרות שמשמיעים קול בראש השנה (הלועזית), אבל חשוב לשים את הקולות הללו בתוך המסגור הראוי: ניסיון להנדס תודעה של ציבור הצופים, אחרי שמרבית אזרחי ישראל בחרו בשלטון ימין ברור, כזה שלא מוצא חן בעיניהם. או אם תרצו: מבקשים לעקור את הקול.

מבחינתם, אפשר כעת לפרסם סקרים, כאילו יש לכך משמעות שלושה ימים אחרי השבעת ממשלה. מבחינתם, אפשר לדבר על יוקר המחיה, כאילו עד עכשיו אזרחי ישראל נהנו מהכלכלה הסינגפורית. מבחינתם אפשר לעשות הכל, כדי לערער את הלגיטימיות של הממשלה.

כששומעים את הידיעות הללו בתקשורת, מבינים שאולי כדאי לחשוב ברצינות על פתרון שתי המדינות, לשני עמים. מדינה אחת לאזרחי ישראל, ומדינה אחת לעם התקשורת. אלו שמשום מה לא שמעו על יוקר המחיה בכל השנים הללו, אלו שלא שמעו על תוצאות הבחירות. אולי מדובר בעם אחר, שפשוט לא מודע למה שהתרחש כאן בשנים האחרונות, ולפני חודשיים. אולי.